הנימוק הקואליציוני על 'חוק ההסדרה' לא יתקבל בהאג |יהושע שופמן ומלכיאל בלס  

האם ח"כ רחל עזריה, הידועה במאבקיה למען צדק חברתי וזכויות אזרח, נבחרה לכנסת כדי לקדם חוק שכולו גזל, כפי שהיטיב להתבטא ח"כ בני בגין? מדוע ח"כ מרב בן ארי, פעילה חברתית, העומדת בראש השדולה נגד פעולות תג מחיר, תמכה בחוק שמכשיר השתלטות יהודים על קרקעות של ערבים? איך ניתן להסביר את תמיכתם של חברי סיעת כולנו, המחזיקים בעמדות מדיניות מתונות, בחוק שיגרום נזק חמור ליחסיה של ישראל עם הפלסטינים ועם מדינות העולם? מדוע חברי כנסת מוכנים לחבל במאבק בחרם נגד ישראל ולתרום להרחקתה ממשפחת העמים על ידי הכרזה קבל עם ועולם שהפרלמנט שלה לא נרתע המשפט הבינלאומי?

לא, אין לחשוד שחברי הכנסת של סיעת כולנו תומכים באמת בחוק ההסדרה. עשרות חברי כנסת דיברו בעדו ונגדו בדיון עליו בקריאה ראשונה. איש מחברי כולנו לא עלה לדוכן כדי לתמוך בהצעה. והם אינם לבד בקואליציה. גם חברי הכנסת החרדים לא אמרו מלה במליאת הכנסת בזכות הצעת החוק. על פי הדיווחים בתקשורת, גם ראש הממשלה ושר הביטחון סבורים שנזקו של החוק עולה על כל תועלת שיכולה לצמוח ממנו, גם על פי השקפת עולמם.

אז מדוע כמעט כל חברי הקואליציה הצביעו בעד חוק ההסדרה בקריאה ראשונה? רבים מהם יסבירו זאת בשתי מלים: "משמעת קואליציונית". אכן, המשמעת הקואליציונית היא עיקרון חשוב בדמוקרטיות פרלמנטריות. יש לה היבט פוליטי־תועלתני, כמובן, אך גם היבט חוקתי. במשטר הנוהג במדינת ישראל, חברי הממשלה נושאים באחריות משותפת ומחויבים להחלטותיה. אחד הביטויים לכך, המעוגן אף בחוק משנת 1949, הוא שחברי הממשלה אחראים להצבעת חברי סיעותיהם בכנסת, והצבעה בניגוד לעמדת ממשלה יכולה להביא להוצאת סיעה ושריה מהקואליציה ומהממשלה.

ההסכמים הקואליציוניים מחייבים את כל חברי הקואליציה, וכידוע — הסכמים יש לכבד. לכן, אין זה נדיר לראות חברי כנסת מצביעים בהתאם להחלטה של הממשלה אף אם דעתם האישית שונה, ובדרך כלל אין מקום לבוא אליהם בטענות בשל כך.

ואולם, במה דברים אמורים? בהצבעות על החלטות חוקיות של הממשלה. האחריות המשותפת אינה יכולה לחול כשהממשלה מקבלת החלטה שאיננה חוקית. הסכם בין סיעות אינו יכול לחייב תמיכה בהחלטות לא־חוקיות. כמובן שאין לדרוש מכל חבר כנסת לבחון בעצמו את החוקיות של כל החלטת ממשלה לפני שהוא פועל לפיה. לפי הדין בישראל, שהתגבש בשורה ארוכה של פסקי דין לאורך עשרות שנים, היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של הדין בעבור הממשלה ושריה.

היועץ המשפטי לממשלה לא הסתיר את דעתו על הצעת חוק ההסדרה, והיא ידועה לכל חבר כנסת. לדעת היועץ, הצעת חוק זו סותרת את הדין הבינלאומי ואת המשפט החוקתי של מדינת ישראל. עמדתו החד־משמעית, כפי שהובעה בעת הדיון בוועדה של הכנסת, היא ש"אין מקום לקדם את הצעת החוק בשל אי־החוקיות החמורה הגלומה בה, העולה כדי מניעה משפטית".

המשפט הבינלאומי קובע עבירה פלילית, ומטיל אחריות אישית, במקרה של תפיסת קרקע פרטית בשטח כבוש, שלא לצרכים ביטחוניים. המשפט החוקתי הישראלי אינו יכול להכשיר חקיקה של הכנסת הפוגעת ברכוש שמחוץ לשטח הריבוני של המדינה, וששייך לאנשים שאינם תושבי המדינה, שלא נכנסו אליה ולא פגעו בה. וגם אילו ניתן היה לחוקק חוק החל על קרקע פרטית של תושבי השטחים, ההסדר עצמו פוגע פגיעה בלתי מידתית בזכות לקניין ובעקרון השוויון. לכן, לא בכדי הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי לא יוכל להגן על חוקתיות החוק בבית המשפט. זה צעד נדיר ביותר, השמור למקרים מובהקים של אי־חוקיות, ולא למקרים גבוליים.

הממשלה, באמצעות ועדת השרים לחקיקה, תמכה בהצעת חוק ההסדרה ונימוקיה עמה. אך האי־חוקיות החמורה אשר עליה הצביע היועץ המשפטי לממשלה, ואחריו גם היועץ המשפטי של הכנסת, נותרה בעינה. קביעת היועץ בדבר מניעה משפטית, שומטת את הקרקע מתחת לטיעון שחברי הקואליציה מחויבים לתמוך בהצעת החוק בשל משמעת קואליציונית. אין כל חובה על חברי הכנסת מהקואליציה, לא מכוח האחריות המשותפת ולא מכוח הסכם, להצביע בעד הצעת חוק ההסדרה. את זה הבין ח"כ בני בגין. חבל מאד שרק הוא הבין זאת.

לח"כים של כולנו, ושל סיעות הקואליציה האחרות, היו בוודאי שיקולים פוליטיים להצבעתם. עד עכשיו, בקריאה הטרומית ובקריאה הראשונה, אפשר היה אולי לטעון כי מדובר בשלבי חקיקה מוקדמים ולכן השיקולים הפוליטיים והטקטיים גברו. אך רגע האמת יגיע בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אין עוד מקום לתירוצים, ושום נימוק קואליציוני לא יוכל להצדיק הצבעה בעד החוק המגונה, המזיק והבלתי חוקתי הזה. ואם צודקים אלה הסבורים שקבלת חוק ההסדרה עלולה לגרור הליכים משפטיים בינלאומיים נגד מדינת ישראל ונגד הפועלים מטעמה, "משמעת קואליציונית" לא תוכל לשמש כטענת הגנה.

מקור " הארץ"