נחיתה קשה של נתניהו ומפלגה חדשה שיוצאת לדרך: מתי טוכפלד מסכם את השבוע הקרוב  

על פי הערכות, טענותיו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט כי הקבינט לא היה מעודכן דיו בנושא איום המנהרות עשויות להוביל לגל נוסף של מתקפות פוליטיות נגד ראש הממשלה. בצירוף נסיבות, דו"ח המבקר עשו לספק לבנט נתיב לעקוף את הביקורת הקשה המוטחת בו בימים אלה מצד פעילי מפלגתו על כך שבחר למנות למנכ"ל משרד החינוך את שמואל אבואב, שאינו משתייך למגזר הדתי־לאומי, הרואה בתיק החינוך את היהלום שבכתר העשייה הציבורית.
לא רק מימין: גם יריביו של נתניהו משמאל ינסו בוודאי לנצל את דו"ח המבקר כדי לתקוף את רה"מ ולסדוק את תדמיתו הביטחונית. למרות אי הנוחות הכרוכה בכך, אפשר לשער שהצלחתם תהיה מוגבלת. החוק אינו קובע מה ראש הממשלה חייב או לא חייב להביא לפתחו של הקבינט. בעבר נהגו ראשי ממשלות, כולל נתניהו, למדר את חברי הקבינט ממידע מסוים, בעיקר בשעות משבר כמו מלחמה.
מלחמות ישנות.
רק השבוע התפרסם כי נתניהו שוקל לחזור בו מהקמת היישוב החדש למתיישבי עמונה במסגרת ההסכם שנחתם עימם. הדברים נאמרו בקבינט ודלפו. על הדרך גם עוותו ובדיעבד התברר שנתניהו לא אמר כי הוא נסוג מהמתווה אלא רק מעוניין לתאמו עם הממשל בוושינגטון. הפעם ההדלפה גרמה רק לאי נעימות בין נתניהו למתיישבי עמונה. הדלפה של מידע שחשוב לחמאס הוא עניין קצת יותר קריטי. אם ראש הממשלה אינו מסוגל לסמוך על השרים, והשרים עצמם אינם מסוגלים להתאפק וממשיכים להדליף, לא יעזרו גם אלף דו"חות של מבקר המדינה, הביטחון הלאומי יחייב המשך מידור וסינון של החומרים המגיעים לפתחם של השרים. רק מוזר שעל נושא ההדלפות מהקבינט לא מצא לנכון מבקר המדינה לכתוב פרק באחד מדו"חותיו.

לכך נועד מוסד החנינה
המערכת הפוליטית סערה השבוע בעקבות גזר הדין של אלאור אזריה. לדברי פייגלין, הגורם המוסרי היחיד שפעל בשטח באותה זירת דמים בחברון היה אזריה: "על הכביש שכב אדם שביקש להשמיד כל יהודי הנקרה בדרכו רק בגלל שהוא יהודי. הוא הופך את עצמו לצבא של איש אחד השולל את קיומו של יהודי בשל יהדותו. אם מתייחסים אליו כמו פושע, מעמידים סימן שאלה על זכותו של היהודי להתקיים. אחרי צילום הסרטון של 'בצלם' גל הטרור שכך. המאבק לא היה משפטי אלא ערכי - בין כל מי שמבין בבטן את כל מה שאמרתי עכשיו לעומת אלה שמתעקשים לא להבין".
אפשר לנסות לצייר את פרשת אזריה והמחלוקת הציבורית שהביאה בכל מיני צבעים וצורות, אבל בבסיס המחלוקת נותרה החלוקה הרגילה שבין ימין לשמאל. השאלה אם אזריה פעל כנדרש או לכל הפחות לא באופן כה חמור, לבין הצגתו לחייל שהרג אדם שלא לצורך, נענית על פי השקפת עולמו של הנשאל ולפי ראייתו את המרחב הכולל של המציאות שבה אנו חיים. לכן החלטת בית הדין קשה כל כך לעיכול. בעוד בית הדין רואה מול עיניו רק את העובדות המשפטיות ומכריע על פיהן לכאן או לכאן, הציבור יכול לראות את הדברים בראייה כוללת יותר ולומר את דברו כחברה, שאינה כפופה לאמת משפטית זו או אחרת.
לכך בדיוק נועד מוסד החנינה. הניסיון להציג את החנינה כמסלול שעוקף הליך משפטי הוא לא יותר ממניפולציה פוליטית. מלכתחילה החנינה לא נועדה לזכאים אלא אך ורק לעבריינים שהורשעו בדין. אדם זכאי אינו זקוק לחנינה, הוא הרי כבר זכאי. נשיא המדינה רשאי על פי חוק, כאזרח מספר אחת הקשוב לרחשי לב הציבור, לחון עבריין שהורשע בבית המשפט. במקרה של משפט צבאי, גם אלוף הפיקוד יכול לעשות זאת או הרמטכ"ל - תלוי בערכאה השיפוטית.

"לא לאבד את הזהות"
כברת דרך ארוכה עשה משה פייגלין בנבכי הפוליטיקה הישראלית. שנים רבות השקיע בחייו כדי להביא לשינוי התפיסה שלה הוא מייחל בציבוריות הישראלית, את רובן אגב העביר בביתו רחוק ממוקד העשייה הפוליטית - כנסת ישראל. אחרי יותר מעשור בליכוד הצליח פייגלין להתברג לרשימה הנבחרת והיה נדמה, לו ולפעיליו, כי מפה יוכל רק לטפס מעלה. אבל האופטימיות היתה קצרת מועד. במערכת הבחירות שלאחר מכן, זו האחרונה, מצא את עצמו פייגלין, שוב, הרחק מהמקומות הריאליים ונותר בבית.
מייד אחרי הבחירות נטש פייגלין את המפלגה שהיתה לו לבית מאז החליט להיכנס לחיים הפוליטיים, והקים את מפלגת "זהות", שתקיים ביום שלישי הקרוב את האירוע הגדול בתולדותיה הקצרות בהאנגר 11 בנמל תל אביב. הלוקיישן אגב אינו מקרי: כבר בכנסת ניסה פייגלין להתנער ממשבצת הדתי־לאומי הקיצוני שדבקה בו במרוצת השנים, ולשדר כי פניו החוצה, לקהל החילוני והמסורתי, אפילו התל־אביבי.
פייגלין מגיע לוועידה כשהוא חדור רוח קרב, ולא נותן אפילו להערה מכעיסה כמו הטלת פקפוק רב ביכולתו לעבור את אחוז החסימה להוציא את הרוח ממפרשיו. "אני מציע לך לבוא לוועידה ולראות את האנשים, את האנרגיות ואת המגוון האנושי, ואז להבין אם יש סיכוי שנעבור את אחוז החסימה או לא".
מה יראה מי שיבוא לוועידה?
"הרישום כמעט מלא לגמרי. שבוע לפני הוועידה, ויותר מאלף איש כבר נרשמו. יש כאן בשורה גדולה. זו לא עוד מפלגת אווירה, לא עוד מאותו הדבר. אין כאן ניסיון לחמוק לבית הנבחרים בלי חידוש או שינוי. מדובר על מצע שנכתב בצורה דמוקרטית במסמך גוגל משותף על ידי מומחים והועבר להערות הציבור שהכניסו בו הרבה שינויים וחידושים שלא היו כמותם. אני כתבתי את השלד והעקרונות, אבל על זה נוספו פרקים ואלפי הערות של מתפקדים שנוסחו על ידי ועדת המצע של המפלגה. המצע עוסק בשאלה איך אמורה להיראות מדינה יהודית מודרנית בתחומים השונים. זה מסמך שהוא בשורה. זו פריצת דרך. הוא מקיף הכל: יוקר המחיה, דיור, בריאות, מדיניות וביטחון. זה חידוש בכלל שיש מצע ובפרט שמדובר במצע רלוונטי וקוהרנטי ולא רק סיסמתי".
כשהיית בליכוד היו ה"פייגלינים" מזוהים עם חובשי הכיפות הסרוגות ומתנחלים. זה המצב גם עם "זהות"?
"ממש לא. זו מפלגה של כלל אזרחי המדינה. כך זה היה נראה בליכוד אבל זה מזמן לא כך. יש לנו דתיים וחרדים שהם רבע או שליש מהפעילים, וכל השאר זה מסורתיים וחילונים. הגיעו אלינו גם ממרצ".
"המדינה צריכה להתנהל על פי ההלכה אבל לתת לאזרח להיות חופשי".

פייגלין ממשיך ואומר שלקח "את הרעיונות שהיו לי כשהייתי בכנסת. הליכוד היתה מפלגה שהפריעה כי הם לא יודעים מה הם רוצים. לפי החוק, הייתי צריך להביא 100 מייסדים ולשלם 50 אלף שקלים. הגיעו באופן ספונטני 500 איש וכל אחד שילם 500 שקלים, רובם אנשים שלא הכרתי ואינם חובשי כיפות והבנתי שלאידיאולוגיה שעליה דיברתי כל השנים יש ביקוש. פתחנו את המפלגה בתל אביב והיום יש אלפי מתפקדים, כ־20 סניפים פעילים, 6 תאים אוניברסיטאיים ועוד היד נטויה".
רואים היום את הבלבול בציבור השולל את פתרון שתי המדינות אבל גם חושש מפתרון המדינה האחת. מה המצע שלכם אומר בנושא זה?
"הבסיס הוא החלת ריבונות מלאה על כל שטחי ארץ ישראל שבידינו. נושאי הנשק היחידים הם חיילי צה"ל ושוטרי ישראל. כאשר לאוכלוסייה הערבית המקומית יש שלוש אופציות: הראשונה היא לחתום על נאמנות למדינת ישראל ולשלול טרור ואז ליהנות ממעמד של תושבות קבע.
"האפשרות השנייה היא שמי שמעוניין להגר מפה, שעל פי סקרים כ־65% מהם היו מעוניינים בכך לו היתה להם אפשרות למכור את רכושם פה, המדינה תסייע לו לעבור. יש הרבה מדינות המעוניינות בקליטת פליטים והן היו מעדיפות דווקא את ערביי יו"ש, שמנהלים חיים יחסית של קידמה מאשר ערבים ממדינות אחרות כמו אפגניסטן. קנדה למשל מעוניינת לקלוט חצי מיליון פליטים לתחומה".
פייגלין טוען ש"על פי הערכות שלנו, שתי האפשרויות הללו יכסו פתרון עבור 80% מערביי יהודה ושומרון. ישראל הוציאה עד היום יותר מטריליון שקלים מהסכמי אוסלו על פתרון הסכסוך. אם נוציא רק אחוזון קטן מזה לעידוד הגירה, נוכל לפתור את הבעיה בתוך 15-10 שנה. ויש גם אפשרות שלישית. מי שיביע נאמנות למדינת ישראל, כולל שירות צבאי וכל הכרוך בזה, יוכל לקבל אזרחות".
יגידו שמפלגת "זהות" היא מפלגת טרנספר, כמו מפלגתו של רחבעם זאבי ז"ל.
"אז מה אם יגידו. הרעיון שלנו הוא שאתה נותן את כל האופציות, אבל לא מאבד את הזכות הבסיסית שלך למדינה משלך. הארץ הזאת היא שלנו. כשאתה נחוש אז מתרגלים. אתה לא מעלה אף אחד על משאיות או חונק מישהו. אתה נותן להם לראשונה בהיסטוריה לבחור מה הם רוצים ולא מה מישהו אחר רוצה בשבילם. אחרי שנאמץ את הפתרון הזה, אנחנו לא נהיה יותר כובשים בארצנו ובא לציון גואל. אין דין בינלאומי ואין חוק הסדרה ואת ההתפתלויות הבינלאומיות".
כבר כשהיית בכנסת היה נדמה שאתה פונה לאוכלוסיות אחרות, למשל כשהיית בעד לגליזציה של סמים קלים.
"הסיפור של הקאנביס הוא כניסה של המדינה למרחבים שהיא לא אמורה להתערב בהם. כמו שהיא לא יכולה להכריח אותך לעשן או להימנע מעישון, ויש לקנאביס גם תכונות מרפאות. אני מאמין בארץ גדולה ורחבה אבל מדינה קטנה ומצומצמת, כלומר לא להתערב בחיי האזרח ולהימנע מכך כמה שניתן. לשמרנים מתוך המפלגה באמת קשה לקבל את זה אבל הם מבינים ומתרגלים לרעיון. בכל מקום שמוציאים את הכפייה, אנשים בוחרים בתרבות ובזהות היהודית. אין חוק ברית מילה אבל כולם עושים. יש חוק חמץ אבל כולם מוכרים חמץ".
אז בהתאם לזה אתם גם בעד הפרדת דת ממדינה?
"אנחנו לא מדברים על הפרדה מוחלטת של דת ומדינה, אבל מערך הכשרות נישואים וגירושים גורם לריחוק מהדת ותופעות של נישואים בקפריסין וכו'. המדינה צריכה להתנהל על פי ההלכה אבל לתת לאזרח להיות חופשי".
כולל נישואים אזרחיים?
"כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. המדינה תפסיק להכיר בנישואים בכלל. התחתנו גם לפני קום המדינה. לא צריך אישור של המדינה להתחתן. אנחנו מאמינים שהבחירה תביא לכך שרבים יותר ייבחרו להינשא כדת משה בישראל".
כל השנים אמרת שאת המהפכה אפשר להתחיל רק ממפלגת שלטון כמו הליכוד. אז מה פתאום הקמת מפלגה קטנה וחדשה?
"תמיד אמרתי וכתבתי שהליכוד הוא לא מטרה אלא כלי. מפלגה היא לא מטרה. הכניסה לליכוד היתה נכונה בשעתה, אבל בדרך שנחסמנו באופן לא דמוקרטי ולא הגון, להנהגת התנועה, לא היה טעם להישאר בה רגע אחד נוסף. בכל רגע שאתה נשאר בקרון הרכבת כשאתה יודע שאין סיכוי שתגיע לקטר, אתה חוטא לעצמך".
כשהיית בכנסת דווקא שיתפת פעולה עם צמרת הליכוד, כולל עם ראש הממשלה.
"זה נכון, האמנתי בעבודת צוות ולהיות חלק מסיעה וקואליציה, אבל עד שזה הגיע לענייני אידיאולוגיה, ששם לא ויתרתי. למשל, הצבעתי נגד התקציב על רקע שחרור מחבלים. ניסיתי לאחוז את החבל בשני קצוותיו וזה לא עובד".
אבל המשבר עם הליכוד לא התחיל בכנסת אלא רק אחרי שלא הצלחת להתברג לרשימה?
"נתניהו לא איפשר להתמודד מולו בצורה הוגנת אז לא ראיתי טעם להישאר בליכוד. נעשו זיופי בחירות בליכוד ודברים נוספים והיה קיר חסום אבל אני הבנתי את המגמה והעיקרון ולא עשיתי רעש גדול. אני שמח מאוד שכך היה כי נוצרה מפלגה מגוונת וחדשה, ומי שיגיע ביום שלישי יראה רוח אחרת ובשורה גדולה ומעז ייצא מתוק־מתוק".
בסביבת ראש הממשלה נתניהו בחרו שלא להגיב לטענות.