היעדר תוכנית חלופית לפתרון שתי המדינות הוא כישלון מדיני מפואר  

אודי סגל / 17/03/2017 17:55

בלי כיפה שחורה ובלי מסיבות עיתונאים והכרזות ביקר כאן השבוע ג'ייסון גרינבלט, היועץ המיוחד של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לענייני משא ומתן בינלאומי, שבא לדבר על קידום השלום באזור. כאשר קוראים את ההודעות שהוציאה שגרירות ארה"ב בישראל, אפשר לראות כמה הבדלים משמעותיים משיחות דומות כאלה שהתקיימו בעבר.

הפעם, אף הודעה לא גינתה או קראה לישראל לעצור את הבנייה בהתנחלויות. את זה עשו בחדרי חדרים. אף הודעה לא קראה למימוש מיידי של חזון ארה"ב לשתי מדינות לשני עמים. את זה עשו הפקידים הבכירים האמריקאים בשיחות שקיימו עם נציגים בכירים של ישראל. זה בדיוק מה ששמע שר הביטחון אביגדור ליברמן מבני שיחו בוושינגטון, משר החוץ רקס טילרסון, מהיועץ החדש לביטחון לאומי ושר ההגנה האמריקאי ג'יימס "כלב משוגע" מאטיס. יש כיוון פעולה ברור והוא לא השתנה.

ההודעות של גרינבלט לא חשפו על מה באמת דיברו. סביר להניח שקודם כל הם דיברו על הבנות ועל מנגנון תיאום בעניין ההתנחלויות. בנושא זה לא נסגר כלום, חוץ מעיקרון אחד מוסכם: הבנייה בהתנחלויות חייבת להיות במסגרת כזו שלא תחתור תחת האפשרות להקים מדינה פלסטינית בעתיד. נתניהו הכין חומר הסברה רב שבו הראה את הנתונים, שלפיהם כל ההתנחלויות בנויות על 3% מהשטח לכל היותר, כולל תוכניות המתאר ושטח השיפוט. הוא הסביר שבנייה בהתנחלויות הקיימות אינה משנה שום דבר מהותי בשטח.

עכשיו, זה נתון חמקמק, בעייתי, וגם לא מדויק. אבל אם נניח שהוא נכון, הוא שומט את הבסיס הכי משמעותי של תנועת ההתיישבות בשטחים, שלפיו זהו מהלך שנועד לקבוע עובדות בשטח ולעצב מחדש את גבולות המדינה. אם מדובר רק ב־3%, איך זה מסתדר עם הדיבורים על שינוי המשוואה? הכל הפיך והכל פתוח. הטיעון של נתניהו לא תופס גם אם הבעיה היא מספר המתיישבים שגדל בהתמדה.

הדבר המשמעותי שעלה מהשיחות הוא הרצון לקדם מהלך. מדברים על ועידה אזורית, מדברים על חידוש המשא ומתן, ומדברים על שלום. לא מדברים על איך משיגים אותו. זה השינוי. הממשל החדש לא מחויב לתבנית הקבועה והמקובעת של שתי מדינות לשני עמים.

זה לא אומר שזו לא אחת האופציות שמונחות על השולחן. זה לא אומר שזו לא התוכנית הסבירה והריאלית ביותר. זה רק אומר שאם פעם היה מונופול על אופי ומפת ההסדר, עכשיו נכנסנו לשוק חופשי. מצבו של פתרון שתי המדינות דומה קצת לבזק. פעם הם היו מונופול, וכיום יש להם תחרות עם הוט, סלקום ויס. אבל זה לא אומר שהם לא מובילים את השוק.

עבדאללה מלך ירדן נפגש השבוע עם גרינבלט והסביר לו שזה הפתרון היחיד. גרינבלט אמר ששלום בין הישראלים לפלסטינים ישפיע על מצב המזרח התיכון כולו. יש אולי כמה ימניים ששפשפו את העיניים והרימו גבה, אבל זה היה צפוי. הם בטח התחילו להתגרד כאשר גרינבלט הנרגש צייץ תמונה של הר הבית מהביקור בישיבת הכותל ומיד אחר כך תמונה שאותה צילם מ"בית של חבר פלסטיני חדש, חמש דקות הליכה מישיבת הכותל". יש לו חבר פלסטיני חדש? בוודאי הרהרו בעגמומיות אנשי הימין.

בקיצור, מי שציפה שאנשי טראמפ, תומכי בנימין נתניהו, תומכי הימין והשומרון יסתערו על הגבעות, יזרקו את המדינה הפלסטינית לפח ויודיעו על התוכניות להעברת השגרירות לירושלים והתחלת יציקת היסודות להקמת הבית השלישי, התאכזבו. רוב האנשים היו ריאליים יותר, וידעו שזה מה שצפוי לקרות, פחות או יותר.

אבל אחרי כל האכזבות והתנפצות הציפיות, יש כאן בכל זאת איתות אחד: הממשל הזה לא נעול. הוא לא טיל מבוית על היעד. הוא הגדיר את המשימה כהשגת שלום ורגיעה בין הצדדים, אבל לא סגור על דרך אחת להשגת המטרה. וזה פתח להצגת תוכניות חלופיות. כל מי שנגד מדינה פלסטינית מתבקש לראשונה זה 20 שנה לרדת מהטריבונה ולהציג תוכנית אחרת. זה הזמן, וכמו שאומרים בחתונה אמריקאית: דברו כעת או סתמו לנצח.

כל מי שחושב שאוסלו הוא אסון, מתבקש לשלוף את הנייר שעליו שקד בשני העשורים האחרונים ולנסות לשכנע את חברינו בבית הלבן שזה הנתיב הנכון לישראל ולארה"ב. אם יש החמצה של הימין בישראל, של ממשלת ישראל, של נתניהו ושל תנועת ההתיישבות - זה הרגע הזה. הרגע שבו החלון נפתח לרגע וזה הזמן להציג את התוכנית החלופית.

היעדרה הוא כישלון מדיני מפואר של דוקטרינת הימין בישראל. נשארנו עם הבכיינות וההאשמות של השמאל. אין חדש תחת השמש.

רשימת הקנטונים

המדינה הפדרלית

יש אדם אחד שעשה את זה. קוראים לו עמנואל שחף. הוא איש מוסד לשעבר, בעל סיפור חיים פתלתל ומרתק. שחף היה פעיל במפלגת העבודה ולפני כמה שבועות הגיע לוושינגטון והציג לממשל האמריקאי את התוכנית החלופית שלו. הוא הלך בנתיב הרגיל שבו אזרח מן החוץ יכול להציג רעיונות מדיניים, מתברר שיש נתיב כזה. שחף נפגש עם כמה חברי קונגרס וסנאט, ושם על השולחן את "תוכנית הפדרציה". הוא הציג אותה גם לי לפני כמה חודשים. 

והאמת? אני חושב שאין לה סיכוי גדול להתממש. אבל התרשמתי מהחשיבה היצירתית. מדובר באיש שמאל במקור שמציג תוכנית שעונה על כל עקרונות הימין. זה מעניין אפילו כתרגיל בחשיבה מדינית יצירתית.

התוכנית קוראת לשנות את המשטר בישראל למשטר פדרטיבי, בדומה למשטר בארה"ב, בקנדה, שווייץ ו־25 מדינות נוספות. זהו משטר מתקדם של שלטון אזורי, המתחלק לקנטונים (מחוזות בעלי סמכויות) שיש להם מידה רבה של עצמאות בניהול ענייני הפנים שלהם. התנועה קוראת לפירוק בהסכמה של הרשות הפלסטינית, להחלה בהסכמה של החוק הישראלי על כל שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, ולהשארת כל התושבים היהודים ביו"ש ויישוביהם במקומם ללא פינוי.

במסגרת מהלך זה יקבלו כל התושבים הפלסטינים ביו״ש, שירצו בכך, אזרחות ישראלית מלאה כמו לערביי ישראל. הפדרציה הישראלית לא תכלול את רצועת עזה. מבחינה דמוגרפית הרוב המכריע, קרוב לשני שלישים מתושביה יהיו יהודים, והשאר פלסטינים.

במסגרת תוכנית הפדרציה, המדינה תחולק ל־30 קנטונים, כשממשלת ישראל תהיה אחראית על יחסי החוץ, הביטחון והניהול המאקרו־כלכלי. לקנטונים תהיה מידה רבה של ממשל עצמי בניהול החינוך, התכנון והפיתוח, החקיקה האזרחית והניהול השוטף של ענייני היומיום. לכל קנטון תהיה ממשלה ומועצה מחוקקת מקומית משלו.

הכנסת תורחב ותאורגן מחדש, כך שיהיו בה שתי מועצות מחוקקות: המועצה הארצית (הכנסת כפי שהיא קיימת כיום) ומועצה נוספת, חדשה, שתורכב מנציגי הקנטונים. פוליטיקאים פלסטינים יוכלו להשתלב בפוליטיקה הפנימית של הקנטונים ובפוליטיקה הישראלית הארצית, ולהיבחר לכנסת ולמוסדות הקנטונים, בדומה לערביי ישראל.

חשוב להדגיש: המדינה הפדרלית תמשיך להיות מדינת ישראל. צבאה יהיה צה"ל, הפרלמנט שלה יהיה הכנסת, דגלה והמנונה יהיו דגלה והמנונה של ישראל, והיא תישאר פתוחה לעלייה יהודית לפי עקרונות חוק השבות. היהודים יהוו קרוב לשני שלישים מאוכלוסייתה. בכל הקנטונים יגורו גם יהודים וגם ערבים, ושתי השפות הרשמיות ימשיכו להיות עברית וערבית.

השינוי הגדול יהיה הסדר מדיני שיספק יציבות. תושביה הערבים של הארץ ייהנו מממשל אזורי עצמי ומזכויות אזרח מלאות ויוכלו לנהל את ענייניהם. הערבים יוכלו להשליט את תרבותם וזהותם בקנטונים שבהם יהיה רוב ערבי. לכל קנטון תהיה גם משטרה אזורית שתסייע במלחמה ביישוב סכסוכים מקומיים ובמלחמה המשותפת בפשיעה ובטרור.

בגדול הרעיון הוא בחלוקה הפנימית לכל קנטון. יהיו כאמור 30 קנטונים: 20 בעלי רוב יהודי מובהק ועשרה בעלי רוב פלסטיני. אוטונומיה פונקציונלית בלי להזיז אף אחד. אריה הס, אחד מראשי התנועה הזאת, כותב שזה בעצם המצב המעשי: "ארץ ישראל הפדרלית כבר כאן. מדינת ישראל יחד עם חבלי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, ללא רצועת עזה, צועדים ומנותבים לצמיחתן והתגבשותן כמדינה וקהילייה פדרלית אחת. בראייה של קביעה זו, ישראל תהיה המדינה הפדרלית ה־28 בעולם, בליגה אחת עם מדינות מפותחות, בהן שווייץ, ארה"ב, אוסטרליה, גרמניה, קנדה, בלגיה ועוד.

"תשכחו מחזון ארץ ישראל השלמה, עם זכות הצבעה ליהודים בלבד, תשכחו מחזון חלוקת הארץ לשתי מדינות שבירתן ירושלים, תשכחו מתוכניות ההפרדה למיניהן. נרצה או לא נרצה, נאהב או לא נאהב, ארץ ישראל בשלמותה נעה בבטחה בדרך מלאת מהמורות ומכשולים, המובילה לצמיחתה והתהוותה כארץ ישראל הפדרלית, תחת ריבונות מדינת ישראל וחוקיה".

החלטתי לצרף את עיקרי התוכנית כאתגר אינטלקטואלי (שאר עקרונותיה מוצגים באתר האינטרנט שלהם: www.federation.org.il) עכשיו, לא חשוב אם אתם נגד או בעד, אם אתם מתפעלים או לועגים. הדבר החשוב הוא שהם הציגו תוכנית חלופית. זה האתגר האמיתי של ישראל, של הממשלה ושל נתניהו. הציגו תוכנית או שנצפה פעם נוספת באחרים ובנסיבות מכתיבים לנו את המציאות המדינית השבירה של האזור.

הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2
[email protected]