השואה מנעה את הכחדת העם היהודי - מדהים.  

עם הופעת ההשכלה והאמנציפציה, החלה הנשירה וההתבוללות.
דרך ספרו המונומנטלי של עמוס אילון - רקוויים גרמני -
ספר שמסכם את 200 השנים האחרונות בחייה של יהדות גרמניה,
ניתן להבין לאן הייתה היהדות מגיעה אלמלא השואה.

האם העלמות העם היהודי מעל במת העולם כמו כל עמי העולם העתיק,
כאשר צאצאיהם אכן קיימים פיזית אבל לא מזוהים כיהודים
ולא ממשיכים את המורשת היהודית עדיפה על פני המצב של היום
שבו העם היהודי קיים ומזוהה ככזה?
איזו תועלת יש ליהדות מצאצאי האנוסים בספרד?

איפה היינו היום אם היהודים בכל הגלויות היו ממירים את דתם בלחץ הנצרות והאיסלם?
אם היהודים היו מתאסלמים בתקופת הרדיפות הרצחניות של מוחמד הם היו נשארים בחיים.
אם יהודי אירופה היו מתנצרים עוד בתקופת מסעי הצלב הרצחניים,
הם לא היו נטבחים בהמוניהם לאורך מאות שנות רדיפות, אינקוויזיציה ופוגרומים.

אם היהודים היו מוותרים על יהדותם,
צאצאיהם היו היום בחיים,
מפוזרים בלי כל סימני הכר יהודיים בכל קצווי תבל,
אבל היהדות והיהודים לא היו קיימים כעם שמטביע את חותמו המוסרי בכל מקום שבו חיו כיהודים.

אם היהודים היו מוותרים על תורתם,
המוסר ההומני היהודי לא היה מתקבל ומתקבע כמוסר המערבי האולטימטיבי,
ולא היה מהווה היום מודל חיקוי בכל העולם הנאור.

העם היהודי - עם הסגולה, שהותש לאורך ההיסטוריה,
רוצה להפסיק למלא את יעודו - אור לגויים.
אלא שהגויים לא מניחים לו לרדת מעל הבמה, והם יודעים למה...

במילים אחרות, אומר זאת רבי יהודה הלוי:
(ציטוט)

ריה"ל רואה בעם ישראל את לב העולם ואת תכלית המציאות, ובאמצעותו ידבק העניין האלוהי בעולם. הצרות הבאות על העם ממרקות אותו ועושות אותו ראוי ומתאים יותר לתפקידו. יש לעם היהודי שבסיסו ייחודי, שליחות אוניברסלית ברורה. אנו רואים שוב, כי הבחירה יש בה חובות יותר מזכויות, וזה מתבטא בכמה מישורים:

א. היהודי חייב במצוות שאחרים אינם חייבים בהן.
ב. הוא נענש קשות, ומיד, כאשר הוא סוטה ממילוי ייעודו.
ג. התעלותו והזדככותו הן משימה בעלת השלכה כלל-אנושית, כלב המשפיע לטובה על שאר איברי הגוף.

מכאן שריה"ל רואה את הגולה בכמה פנים:
א. הגולה היא עונש, שהרי אי אפשר להגשים את היהדות באופן מושלם מחוץ לארץ- ישראל.
ב. הגולה היא סבל שתפקידו כפול: (א) למנוע כליה; (ב) לתקן את העם היהודי.
ג. הגולה היא ייעוד: באמצעותה תחול הידבקות העניין האלוהי בעולם בעקבות הזדככותנו. "

***

מכאן ביקורתו של ריה"ל על החברה היהודית בגולה: רק מיעוט בקרבנו רואה בגולה גורל רע, בעוד שהרוב הסתגל אליה, נאחז בה ומנסה למצות ממנה את הטוב החומרי. כל אימת שהיהודים משתבחים בכוח ובעצמה פיסיים מדומים, שם חולשתם אליבא דריה"ל. כל מקום שבו הם נראים חלשים, והם חשים בכך ודבקים באמונתם ללא פשרות, שם כוחם. הכוח האמיתי טמון בכוח הרוחני, הבולט על רקע החולשה הפיסית. השאיפה לצבירת כוח בגולה על ידי יהודים נראית לריה"ל כהידמות לגויים. כוח זה הוא כוח מדומה ביסודו, וחלים עליו חוקי הטבע וההיסטוריה, בעוד שהכוח הרוחני הוא ביטוי להשגחה על טבעית.

מאידך גיסא, עצם ההישארות בתוך מסגרת היהדות ואי-המרת הדת נחשבת לזכותם של היהודים, שהרי די במילה אחת או במעשה שאין עמו כל טורח כדי לשנות את גורלו של כל יהודי. ההישארות העיקשת בתוך מסגרת היהדות, דווקא כאשר הכרעה רצונית זו אינה מביאה טובות הנאה חומריות, אלא להפך, מבטאת את בחירתו של היהודי להמשיך וללכת בדרך ההשגחה.

ומכאן למסקנה המתבקשת: ייחודה של ההיסטוריה היהודית אינו של הצלחה, כי אם של השגחה. ביטויה הוא העל טבעיות של גורלו ההיסטורי של העם היהודי: הצלחה קיצונית בארצו, שקשה להסבירה בדרך הטבע, מול סבל קיצוני בגולה, אשר אמור היה להביא להיעלמות העם היהודי מעל בימת ההיסטוריה. עצמת הסבל וההצלחה, שאי אפשר להשוותן לא לגודלו של העם היהודי ולא לגודלו של שום עם אחר, הן ביטוי להשגחה.

קיים קשר הדוק בין חורבן הארץ לחורבן העם, ולהפך: העם מגיע לשיא גדולתו בהיותו בארצו, וארץ-ישראל מגלה את סגולתה כאשר העם יושב בה. יישובה של הארץ על ידי נוצרים ומוסלמים לא הפריחו אותה משממתה.

לטובתך ולטובת שאר מרוקני ארון הספרים היהודי, מצורפות כמה טיפות מים ההגות והשירה
של רבי יהודה הלוי:

ספר הכוזרי - סיפורו של מלך הכוזרים

בספרד של המאה ה- 12 כתב רבי יהודה הלוי (בערבית) את ספרו הפילוסופי - ספר הכוזרי:
"ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת ". באותם ימים התנהלה בספרד מלחמה בין המוסלמים לנוצרים. והיהודים סבלו לסירוגין או מרדיפות המוסלמים או מגזירות הנוצרים. במציאות כזאת התגברה הרגשת הנחיתות והגלות של יהודה הלוי, ובספרו ניסה להסביר את מצבם המושפל של היהודים ולהגן על הדת היהודית.

ספר הכוזרי פותח בסיפור על מלך הכוזרים, שהיה אדוק בדתו. והנה קרה שבחלום הלילה, פעם אחר פעם, נגלה לו מלאך ואמר לו: "כוונתך רצויה לאלוהים אך מעשך אינו רצוי."
כדי לדעת מהו המעשה הרצוי החליט המלך לפנות לחכמי הדתות השונות. הוא הזמין אליו תחילה את הפילוסוף, שיסביר לו את תורת הפילוסופיה. אחריו הזמין חכם נוצרי, שיסביר לו את עיקרי הנצרות. אחר-כך הזמין את החכם היהודי – את "החבר".
בסופו של דבר השתכנע מלך הכוזרים שהדת היהודית היא הדת האמיתית והחליט להתייהד, להתגייר. וכך עשו גם רבים מבני עמו.




ציון הלא תשאלי

צִיּוֹן, הֲלֹא תִּשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ / דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ.
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן, שְׁלוֹם / רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ.
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל / חֶרְמוֹן וְנִכְסָף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ.
לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם / שִׁיבַת שְׁבוּתֵךְ אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ.



לבי במזרח

הנה עוד דוגמה משירי יהודה הלוי - אחד משירי ציון הידועים שלו.

"לִבִּי בַּמִּזְרָח וַאֲנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזוֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב."

ניתן לחלוק על הערכה זו,
יש הסטוריונים רבים שמסכימים לה,
ויש גם שמתנגדים לה,
ובכל מקרה היא לגיטימית,
שכן היא נשענת על עובדות.

אני תובע אותך על האשמת שווא - כאילו העתקתי פוסט זה ממישהו אחר.
אם לא תתנצלי, תצטרכי להוכיח שדברי אלו העתקו ממישהו אחר.

אפריל 2008: AVNER:
https://rotter.net/forum/politics/9373.shtml

אפריל 2015: AVNER
https://rotter.net/forum/politics/21002.shtml

הפוסט-ציונות דורכת ברגל גסה גם על מורשת השואה,
עד שסגן הרמטכ"ל נסחף לומר שפרשת אלאור עזריה
מצביעה על ניצני נאציזם בציבור הישראלי.

הפוסטים שלי פרושים באתר זה,
וניתן לבחון את טיבם ומקוריותם.
מעולם לא ניסיתי להתהדר בנוצות זרים,
וכשהבאתי ציטוטים, השתדלתי, לציין את מקורם.

BigGoe, שרץ על כל המגרש,
אף שאיננו מתומכי הנלהבים,
יוכל בוודאי להעיד על כך.

חבר בפורום איתר את המופע הראשון של המאמר הנדון,
שניתן למצוא במנוע החיפוש של רוטר:
https://rotter.net/forum/gil/5412.shtml

שם מופיע בפירוש:

גילוי מסמכים
אשכול מספר 5412
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02

אילולא השואה-לא היה קיים היום עם יהודי

ערכתי לאחרונה בתאריך 30.07.05 בשעה 20:28 בברכה, פילוביץ שחף

AVNER
חבר מתאריך 15.4.02
60 הודעות 10:32 29.04.03
ניתן לומר בוודאות מוחלטת שאילולא השואה...

לאמור: פילוביץ (חבר מ2002) מביא ב2005 מאמר שלי (חבר מ2002)
שכתבתי ב2003.

אין שום מקור אחר מוקדם יותר במרשתת...
אדרבה: יבוא מי וימצא, במקרה הטוב הוא ימצא את המקור שלי מ2003.

האם מישהו מעלה בדעתו שיש בזה כדי להצדיק את האנטישמיות והפרעות ביהודים,
לאורך 2000 שנות הגלות של העם היהודי בין העמים בתפקיד 'אור לגוים'?
כאילו המחיר היה שווה את 'הסחורה' של הקניית המוסר היהודי לעמי העולם?

זוהי בסך הכל הערכה היסטורית ללא הבעת עמדה שיפוטית בדבר 'הכדאיות'.

אני בוודאי חוגג את התקומה, ואני אכן מעריך, בסבירות
גבוהה, שבנסיבות שהיו, לא היתה תקומה ללא השואה.

אבל ברור שהייתי שמח מאד אם העם היהודי היה שומע
בקול נביאי הזעם שהזהירו משואה אם ישארו בגולה.

טוב היה לו העם היהודי היה עולה בהמוניו, לפלגיו ולשבטיו לארץ,
מיד אחרי הצהרת בלפור, וממשיך לקיים כאן את את תרבותו.

אבל העם היהודי לא השכיל להבין את גודל האסון המתקרב,
אף, שבדיעבד, קשה להבין איך לא ראו את הכתובת על הקיר.

ומשהתמסמסה ההזדמנות במשך 22 שנים ורק 1 מעיירה ו2 מעיר עלו ארצה,
שינו הבריטים את דעתם, אימצו את מדיניות הספר הלבן ועצרו לחלוטין את עליית היהודים.

הבריטים העדיפו, מאינטרסים כלכליים, מדינה ערבית שתשתלב במרחב שהיה
במידה רבה, יציר כפיה של הממלכה, וככזה קיוו לשיתוף פעולה, בעיקר במשאבי הנפט.

אז, ב1939, לפני המלחמה, הסיכוי למדינה יהודית עצמאית נראה אפסי. מדינות המערב
לא רצו קונפליקט עם מדינות ערב, והיהודים רצו להמשיך לרבוץ בגולה על סיר הבשר.