(מאמר דעה) עמית סגל: זה לא אנחנו, זה הם: אין שום קשר בין גלאי המתכות לטבח בחלמיש  

השאלה האסטרטגית, החשובה שעליה לא מדברים כלל, היא: האם מדינת ישראל היא הריבון בהר הבית?

הרי מה עשתה ישראל? פתחה בעבודת להקמת בית כנסת על ההר? העלתה שני כהנים ועגל לשחיטה דרך שער המוגרבים? לא ולא. היא בסך הכל ביקשה לדאוג לבטחונם של השוטרים, המבקרים היהודים והתיירים הזרים שמגיעים למתחם המקודש, פן חלילה ייטבחו בנשק אוטומטי. באיחור משווע, שעלה בחיי שני שוטרים, היא נהגה במקום כפי שנוהגות מדינות בשטח המצוי בריבונותן. ועל כך בדיוק ההתקוממות. מי שמתייחס למוסלמים כאל עדר חייתי מוסת שאיננו מסוגל לשאת הצבת מכשירי בידוק ללא אינתיפאדה רביעית נוקט כלפיהם ביחס פטרוני. מי שמציע לוותר על גלאי המתכות כי "צריך להיות צודק אבל לא חכם" או כי "צריך לנהוג ברגישות גדולה במקום הנפיץ הזה", ועוד שאר אמירות-בשקל, לא יוכל לעצור גם כשהוואקף ידרוש לאסור עליית יהודים להר הבית. מי שתומך בכך מציע לוותר על ריבונותה של ישראל במקום המקודש ביותר ליהדות.

זו עמדתם של טורקיה, סעודיה, הוואקף על כל פלגיו וגם חלק נכבד בתקשורת הישראלית, אבל היא איננה תואמת את הכרעתו הברורה, החוזרת ונשנית, של הציבור הישראלי. דווקא "לוע הר הגעש הזה", "המקום הנפיץ בעולם" וכל כינוי ארמגדוני אחר, זוכה בכל סקר ומשאל לקונצנזוס הרחב ביותר על פני כל אזור אחר שישראל כבשה בסערה ב-1967. אין יו"ר מפלגה ציונית אחת שתומך בויתור על הר הבית (זהבה גלאון תומכת בעמדה המסורתית של מרצ שמעמד המקומות הקדושים יהיה בהסכמת הצדדים בחסות בינלאומית). עד שהעם בישראל יאמר אחרת, את הריבונות יש לאכוף.

קבוצת עיתונאים ואנשי צבא במיל' מצטטת ביממה האחרונה את הסטטוס של רוצח המשפחה מחלמיש, כהוכחה ניצחת שגלאי המתכות הם שהובילו אותו לטבוח בשלושה יהודים חפים מפשע. יש עליבות בהסתמכות על טקסטים של מחבל מטונף. מה היה עולה בגורלם של עיתונאים חרדיים לו הביאו ציוץ דומה של הרוצח ישי שליסל נגד מצעד הגאווה כהוכחה לכך שהמצעד הוא פרובוקציה מיותרת?

אבל אם כבר נגזר להתעמק בטקסט המופתי הזה, המחבל מסביר שיצא לטבוח ב"בני הקופים והחזירים". האם עד השבוע שעבר הוא היה חבר בתנועת זרעים של שלום ורק בעקבות הצבת גלאי המתכות גילה שמוצא היהודים מהקוף? ולמה קנה את הסכין ביום חמישי, עוד בטרם החלטת הקבינט הסופית? כדי לצאת לקטיף דובדבנים אורגניים עם בני משפחת פרומן בגוש עציון?

הפיגוע המחריד בנווה צוף, היא חלמיש, הוא הניסיון ה-11 (ובמילים: אחד-עשר) בחצי השנה האחרונה לחדור ליישוב ישראלי ביהודה ושומרון ולטבוח במשפחה או שתיים. עשרת הקודמים באו לעולם בטרם גלאי המתכות. עד מתי יימשך התסביך המזוכיסטי הישראלי לנסות ולהדביק לכל מעשה רצח את הסיבה? פרשנים ופוליטיקאים מציעים מאז שלשום לא לנהוג כמו פיל בחנות חרסינה, אבל למעשה מציעים לנו לנהוג כחרסינה בחנות פילים.