ממשלת ישראל התכופפה, התקפלה, נשברה, הובסה והושפלה. היא נכנעה ללא תנאי, ירדה על ברכיה, נתפסה עם מכנסיים למטה, הסתלקה וזנבה בין רגליה. היא החלישה את ישראל, פגעה במעמדה, הבאישה את ריחה, הפקירה את ביטחונה, חיבלה ביכולת ההרתעה שלה. היא חיללה את קודשי האומה, פגעה בסלע קיומה, העניקה פרס לאלימות ומתנה לטרור, וכך הלאה.זהו רק מקצת מאוצר המלים שהיה מעטר את ההצהרות התקיפות, התגובות הזועמות והנאומים חוצבי הלהבות שהיינו שומעים מפי דוברי הימין, ובראשם בנימין נתניהו, אילו ממשלת שמאל היתה מבצעת נסיגה חפוזה ממהלך כמו הצבת המגנומטרים בכניסה להר הבית, שהוצג עד הדקה ה–89 כתגובה ציונית הולמת, צודקת ובלתי הפיכה. אבל מכיוון שבממשלת ימין של נתניהו עסקינן, התגובה, בלשון המעטה, רפויה בהרבה. יש מלמולים ומרמורים פה ושם, נפתלי בנט מגנה, מירי רגב מסתייגת ואביגדור ליברמן בוודאי יתדרך אוף דה רקורד שאפשר היה אחרת. אבל הליכוד, הימין ועדת תומכיהם יעדיפו לעבור במהרה לסדר היום. כניעה מבישה ובכייה לדורות כשמדובר בשמאל, הופכת לתקלה שולית וזניחה, כשמדובר בשלטון הימין.
להמשך מאמר הדעה של חמי שלו: https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4296670
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
