דיונים בהיבט החוקי של פרשיות נתניהו. מי שמבין בזה מוזמן  

ועוד: אסור לבעל תפקיד לעסוק בנושא שהחלטותיו יכולות להעשיר קרוב משפחה. זה נקרא ניגוד עניינים, גם אם שימרון לא עבר עבירה. וגם אם הוא קיבל החלטות בפועל ״נקיות״ - זה לא משנה, כי האיסור הוא להמציא במצב של ניגוד עניינים פוטנציאלי. בבחינת ׳לא לעמוד במבחן׳.
לכן גם כאן ידיעת נתניהו, אם בכלל, משמעותית

כך כתבתי אז:

בתיק 2000 אין שום עבירת שוחד. מדובר באיוולת מוחלטת שסוחפת אליה את כולנו.

בשלושה סוגיות עוסקים מזה חודשים טובי החוקרים בתיק 2000
1. השוחד שקיבל נתניהו (יותר נכון שהוצע לו לקבל), מנוני מוזס.
2. התמורה אותה נתן נתניהו לנוני בתמורה לשוחד (יותר נכון הבטיח לתת).
3. האם היתה כוונה אמיתית לקבלת השוחד ו/או למתן התמורה, או שמא היו אלו הבטחות סרק.

1. נתחיל בשוחד. מהו שוחד? ומדוע הוא נוגד את המוסר? ובבקשה, הבה ניצמד להגיון, לא לקלישאות.
ובכן, עניינה של עבירת השוחד היא כשאיש ציבור שמופקד על משאב ציבורי, מנצל את סמכותו זו, ו"סוחר" בה באופן פרטי. הוא מקבל כסף (או כל טובת הנאה אישית) לכיסו הפרטי בתמורה לשימוש בסמכותו הציבורית עבור קידום עניינו של נותן השוחד.
זוהי אכן שחיתות. והמחוקק אף מגדיר זאת כעבירה חמורה מגניבה.
ההגיון לכך פשוט: גניבה היא מאדם פרטי. שוחד הוא גניבה מהציבור כולו. אתה מועל באימון שקיבלת מהציבור ומשתמש במשאביו, למען קידום טובתך הפרטית.

נבצר מבינתי להבין מדוע "קבלת סיקור הוגן" בעיתון נחשב כשוחד ? האם אין זה האינטרס הציבורי שהסיקור בתקשורת יהיה מאוזן ואמיתי ? נכון, הסיקור ההוגן הובטח לנתניהו בשיחה סודית אפופת עשן סיגרים. ונכון, גם נתניהו אישית יהנה מהסיקור ההוגן, ובכן מה בכך? ראש עיר שהשיג תרומה כספית לעירו, ייחשב שקיבל שוחד כיון שבכסף זה יסללו כבישים עליהם יסע ראש העיר במכוניתו ?

מה ביקש נתניהו ? להוריד את רמת העוינות כלפיו מ-9.5 ל-7.5 . הא, ועוד משהו, להוסיף עיתונאי ימני לצוות העיתונאים השמאלני של ידיעות. נו, ומה בכך ? האם אין זה האינטרס של כל הציבור אותו הוא מייצג? האם הרדיפה הבלתי פוסקת של נתניהו בידיעות אינה פוגעת בכל בוחריו ? האם בעוינות של ידיעות כלפי נתניהו אין כדי לפגוע בכל ציבור הימין. כן. תתפלאו, אבל מליון איש לפחות רוצים שנתניהו יהיה ראש הממשלה, ולבם נחמץ כשידיעות אחרונות מועל בשליחותו העיתונאית ומגוייס באופן טוטלי להפלת האיש שמייצג אותם. הוא לא פוגע רק בנתניהו. הוא פוגע בכל ציבור בוחריו.

אבל יתרה מכך, ידיעות לא פוגע רק בציבור הימין. הוא פוגע בכל קוראי העיתון. גם ציבור השמאל רוצה, במידה והוא הגון, לקבל סיקור אמיתי והגון של המתרחש. הוא לא רוצה שיעלימו ממנו אם נתניהו עשה פעם באופן יוצא דופן דבר חיובי. הוא לא רוצה גם שיעלימו ממנו אם פעם באופן ממש יוצא דופן עשו יאיר לפיד או ציפי לבני דבר שלילי.
ואתם יודעים מה ? הוא פוגע גם בדמוקרטיה. עיתונות אמיתית ואובייקטיבית היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. הטיה בלתי פוסקת נגד הימין, ורדיפה אובססיבית נגד ראש הממשלה שלו, היא נסיון להטות בכוח את דעת הקהל שמאלה.
יודעים מה? תכתבו בעיתון כל מה שתרצו, אבל תהיו כנים. תכתבו בכותרת העיתון "העיתון להפלת ביבי", או "ידיעות אחרונות – ביטאון השמאל בישראל". כל עוד לא עשית זאת ואתה מתיימר להוביל את דעת הקהל בישראל עליך לשמור על אובייקטיביות וסיקור הוגן. נתניהו דאג איפה לאינטרס הציבורי. הוא דאג לקדם מטרה ציבורית שאין צודקת והגונה ממנה.

עכשיו, בטח תגידו לי, טוב, אבל כאן נתניהו הבטיח תמורה עבור הסיקור. יש כאן עסקת קח ותן. אז רגע, לתמורה תיכף נגיע. זוהי הסוגיה השניה. אבל כרגע אנו עוסקים לא בתמורה לשוחד אלא בשוחד עצמו. האם סיקור הוגן שוה לכסף פרטי לכיס ? לא. זהו אינטרס הציבור, ונתניהו בבקשתו מנוני סיקור הוגן והוספת עיתונאי ימני ייצג בכך את כל הציבור. כל הציבור או לפחות רובו הגדול, דורש זאת מנוני מוזס. נתניהו היה להם לפה.

אך מעבר לכך, הבה ונדבר לא על סיקור "הוגן" אלא על סיקור "אוהד" (אם כי זה לא המקרה שלפנינו, נתניהו ביקש סיקור הוגן, לא אוהד). אם סיקור אוהד כמוהו ככסף לכיס, אז צריך לבנות עוד בתי כלא. הנוכחיים לא יספיקו.
איזה איש ציבור לא ביקש פעם סיקור עיתונאי טוב?
תאמרו, הם לא הבטיחו תמורה עבור הסיקור. ובכן, ומה בכך? הרי בכדי לבסס עבירת שוחד לא צריך להוכיח תמורה. הרי איש ציבור שיבקש כסף לכיסו יואשם מיידית בקבלת שוחד, אף בטרם יבטיח תמורה.
אז אם סיקור אוהד כמוהו כקבלת כסף, גם כאן אין צורך בתמורה. אז קדימה. תתחילו לחקור את כל השרים וראשי הערים.
יהיה מענין. קשה יהיה למצוא צדיק בסדום שמימיו לא דאג לסיקור טוב.

אלו כמובן הבלים גמורים, אם סיקור טוב (לא "הוגן", אוהד) הוא שוחד כי אז נמשיך לאבסורדים נוספים. לבחור באיש הציבור בבחירות לכנסת, או לפחות לקרוא לבחור בו, זהו שוחד. מדוע לא? הרי יש לו מכך טובת הנאה אישית !

מדובר כמובן בשטות מוחלטת. מדוע? משום שקידומו הציבורי של איש הציבור הוא אינטרס של הציבור שבוחר בו. זה שהוא אישית מאושר מהיבחרו, זהו אולי מצער את הקנאים, אבל אין בכך כדי להיחשב טובת הנאה אישית. זהו האינטרס של הציבור שבוחר בו. הוא הדין סיקור אוהד. נבחר ציבור המבקש סיקור אוהד, מבקש זאת (גם) בשם הציבור אותו הוא מייצג. מה פסול בכך ? זה יושב בדיוק על אותו סקאלה של הרצון להיבחר.

2. נעבור עתה לסוגיית התמורה הנטענת – סיוע בהעברת חוק ישראל היום (אם אכן היתה כוונה לתת תמורה כזו. העובדות מוכיחות את ההיפך, אך נניח לזה כרגע). זהו אכן שימוש בסמכות ציבורית. אתה משתמש בסמכות שנתן לך הציבור לקדם חוק שמטיב עם נוני.
ובכן, ראשית כאן אני מבקש לשוב לסעיף הקודם. אם הבנו שהשגת היעד של סיקור הוגן בעיתון של המדינה, איננה, אף אם גם נתניהו נהנה חלילה ממנה, טובת הנאה פרטית, אלא הינה מטרה צודקת ואינטרס ציבורי ראשון במעלה. כי אז, בלית ברירה אחרת (- הרי לא ניתן לכפות בחוק על ידיעות סיקור הוגן) מוצדק לפעמים לשלם בעבורה גם "בכסף ציבורי". כלומר, נוני ודאי עבריין וסחטן, שמתנה סיקור הוגן בסגירת המתחרה שלו. אך בלית ברירה, ומשזהו המצב, מותר לציבור הנסחט להסכים להיסחט, ולהעביר חוק, אף אם לא צודק כשלעצמו, שסוגר את ישראל היום, במטרה ציבורית נעלה להפוך את העיתון של המדינה לעיתון הוגן ואובייקטיבי.
זה קורה בחיינו הרבה פעמים. גם שחרור 2000 מחבלים בתמורה לגלעד שליט היתה תשלום "לא צודק" בכסף ציבורי, להשגת יעד חיוני למדינה. שחרורו של שליט. לפעמים אתה מוסר שטחים בכדי להשיג שלום, ולפעמים אתה סוגר עיתון אחד בלית ברירה, בכדי לקבל תקשורת הוגנת ואובייקטיבית. זהו עדיין אינטרס ציבורי.

אך יתרה מכך. הבה נתאר לעצמנו דיון היפוטטי בכנסת בחוק ישראל היום, בו אומר נתניהו כי הוא מסכים עם הטיעונים שהעלו תומכי החוק, אף חרף הסכמתו זו הוא מתנגד לחוק, וזאת משום שיש בכך לסתום את פיות הימין במדינה, שכן כל העיתונים האחרים נשלטים טוטלית ע"י השמאל. השתקת קולו של רובו של העם הינה בלתי אפשרית ובלתי מוסרית, יאמר נתניהו. לכן חייבים, חרף כל טענותיכם, לאפשר את המשך הופעת ישראל היום. כך נתניהו. ואילו מצדדי החוק יענו לו בתגובה כי הם מוכנים להסדיר את בעיית השתקת קולו של הימין ע"י הכנסת עיתונאים של הימין לידיעות אחרונות, והתחייבות לסיקור הוגן. ואז היה נתניהו אומר גלויות שאם כך הוא מצטרף לתומכי החוק.
היתה בכך בעיה? מישהו היה מאשים אותו בעסקת שוחד ?
ובכן אימרו לי רבותי, בגלל שאותו הדבר בדיוק נעשה בחדר סגור בשיחה בין ביבי לנוני זה עיסקת שוחד ?

3. נעבור לסוגיה השלישית. הבה נתעלם מכל הכתוב עד כה ונניח כי אכן קבלת סיקור הוגן בתמורה להעברת חוק ישראל היום הוא קבלת שוחד פר אקסלנס. אך האם היתה כוונה אמיתית מצידו של נתניהו לעמוד בכך, או שמא הוא הוליך את נוני שולל במטרה לדובב אותו ולהוציא אותו כסחטן?
חשוב להבין. לפי החוק אין צורך בקבלת השוחד בפועל, או במתן התמורה בפועל. די בכך שהיתה הצעה כזו. אך ברור לכל בר דעת כי אין הכוונה להרשיע את המציע רק בשל "המילים החמורות" שהוציא מפיו. אלא בשל הכוונה לעמוד מאחוריהן.
נכון הוא שהחוק יוצא מהנחה פשוטה כי כשכאיש ציבור מסתגר עם מציע השוחד, ומציע את הצעתו, הוא מתכוין ליישם זאת. זוהי לוגיקה פשוטה. אחרת מדוע שיציע זאת? הוא מתכוין לדובב אותו ? לשם מה ? מה יש ביניהם מלבד קידום עיסקת השוחד?
שונה הדבר לחלוטין במקרה שלפנינו.
מדובר בשני אויבים בנפש מזה שנים. נתניהו נפגש עם אויבו הגדול המחזיק בעוצמה בלתי רגילה כשולט על דעת הקהל בישראל. האם לא הגיוני להניח שנתניהו כמדינאי ממולח ינהל איתו מו"מ ערמומי במסגרתו יבטיח לו הבטחות סרק, במטרה להציג אתו כפי שהוא – סחטן באיומים, ואת עיתונו כפשקויל נמוך? זה ממש לא המקרה הקלאסי של שוחד בו נפגשים יחד שני ידידים "לגנוב יחד סוסים". מדובר בשני אויבים מרים שנפגשים במטרה לחלץ כל אחד לעצמו השגים במלחמה שביניהם. ממש לא מוכרח שהמטרה לשמה נפגש נתניהו עם נוני היא לשם קבלת השוחד ולא לשם הפלת יריבו בפח. מדוע לא נניח כי נתניהו נהג בפגישתו כמו עוד מו"מ מדיני מתיש, שבו לרוב מתישים הצדדים זה את זה, מתחמנים, ולא תמיד מתכוונים למה שאומרים. ביחוד כשהמציאות מוכיחה בעליל שאכן נתניהו לחם כארי בחוק ישראל היום, וכן שהוא לא קיבל ולו יום אחד של סיקור הוגן בידיעות. משמע, הוא אכן לא התכוין ליישם אף מילה מהתמורה שהבטיח. הוא רק ביקש, והצליח, לדובב את אויבו הגדול, ולהפילו בפח.

4. סוף דבר. דומה כי מעולם לא היה בישראל דיון כה דמגוגי ששוטף אליו את כל התקשורת. אתם שומעים מלל בלתי פוסק מגישי תכניות, כתבים, ומתראיינים , כולל מלומדים ופרופסורים מכובדים, וכולם מדברים בסיסמאות. מצטטים לכם חוקים על שוחד ועל תמורה, כשההקשר לענייננו הוא מופרך לחלוטין. אז רבותי, חשוב לא לתת למוח להישטף, ולא לאבד את ההגיון הבריא. זה קשה אבל אפשרי.

עד כאן מה שכתבתי עם פרוץ הפרשה.
ייתכן שסעיף 3 כבר לא רלוונטי. קיימים שמועות שארי הרו סיפק מידע שנתניהו לא רק התכוין להתל בנוני מוזס. אוקיי. אבל יתר הסיעונים שכתבתי תקפים לגמרי.