רב-אלוף גדי אייזנקוט מתגלה כאחד הרמטכ''לים הטובים שהיו לצה''ל  

א. תכנית אסטרטגית
בראשית כהונתו, אייזנקוט פרסם את מסמך אסטרטגיית צה"ל. מסמך זה עוסק ביעדים הלאומיים של הצבא, ב"תמונת המצב" - הסביבה בה פועל הצבא, בעקרונות הפעלת הכוח הצבאי, וכיוצ"ב.
גם אם ניתן לחלוק על חלק כזה או אחר במסמך - זה לגיטימי (אף שלדעתי רוב הכתוב בו הוא נכון וראוי) עצם קביעת 'עמוד אש' אסטרטגי מקיף, ממנו צריכות להגזר כלל ההחלטות הנוגעות לצבא - מעיד על תהליכי חשיבה ראויים, שלא תמיד רואים אותם בקרב מקבלי ההחלטות, גם לא בצה"ל.
לקריאת המסמך המלא:
https://www.idf.il/media/5679/%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%98%D7%92%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%A6%D7%94%D7%9C.pdf

ב. הכנת צה"ל למלחמה
לאחר מכן אייזנקוט החל ליישם את המתחייב מהאסטרטגיה, בבניין הכוח הצבאי; ובכלל זה הוא שם דגשים חשובים על נושאים כגון:
- הגדלת היקף האימונים ואיכותם, תוך מיקוד האימונים בזירה הסבירה ללחימה בעתיד הקרוב (להרחבה: https://news.walla.co.il/item/3059755 ).
- שימת דגש על הכוחות הלוחמים, להבעת הוקרה והעלאת היוקרה של מי שנמצאים בחזית הלחימה (אם וכאשר...), והמפגינים במעשיהם את המעלה המוסרית הגבוהה ביותר שיש - נכונות להקריב את חייהם למען העם והמולדת (כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5016373,00.html ).
- התמודדות עם איומים חדשים ופיתוח יכולות התקפיות בזירות חדשות - כעולה מההחלטה להקים את זרע הסייבר הצבאית ( http://www.maariv.co.il/news/military/Article-480772 ).

ג. התייעלות ותכנית רב שנתית
גם בנושא התייעלות הצבא - נושא שכידוע צה"ל לקה ולוקה בו זמן רב - אייזנקוט מנסה לטפל, באמצעות התכנית הרב שנתית "גדעון", הכוללת צמצום משרות קבע, הצערת הקצונה בדרגי מג"ד-מח"ט, צמצום מערכים לא צבאיים מובהקים (את גל"צ ניסה לסגור, אך לא הצליח) ועוד. על תכנית גדעון ניתן לקרוא למשל כאן: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3664856,00.html .

בעיני מה פורט לעיל הוא העיקר; וכל ענין אחר הוא בשוליים- הרבה פחות משמעותי; וממילא גם ביקורת בנושאים אחרים, לא משנה משמעותית את המאזן הכולל. יחד עם זאת, למניעת ספקות, אתייחס לשני נושאים נוספים:

1. עניינו של אלאור אזריה
אני יודע שאני אספוג הרבה ביקורת באשכול בגלל עניינו של אלאור אזריה; אבל לדעתי גם בפרשה זו אייזנקוט זוכה לנקודות זכות. אמת נכון, הודעת דו"צ בסמוך לאחר האירוע כנראה היתה צריכה להיות יותר מתונה; אך מאותו הרגע, היכולת שאייזנקוט הפגין לספוג אש כפי שספג מפוליטיקאים מהרשתות החברתיות, וכו', ולתת לגורמי המקצוע לעשות את שלהם בלי לוותר - היא נכונה לגופה, ערכית, ומראה שמדובר גם באדם חזק, העושה את מה שנכון בעיניו 'בכל מצב'.
מכל מקום, בעיני סיפור אלאור אזריה הוא אפיזודה שתחלוף, וכל מה שציינתי לעיל - ישפיע לטובה על צה"ל שנים רבות.

2. שילוב בנות בצבא
אחרים מותחים ביקורת על נושא שילוב בנות בצבא בכלל ובתפקידי לחימה בפרט. גם נושא זה, לדעתי, יצא (בפורום לפחות) מכל פרופורציה - אפילו אם אני מנסה להתבונן על הדברים בראיית מותחי הביקורת. להשקפתי, בת המעוניינת לשרת ביחידה כמו קרקל - ראויה לשבח; ראוי שהמדינה תיתן לה את ההזדמנות לתרום; ואם אגב כך מוקל הלחץ על היחידות הלוחמות 'האמיתיות' (למשל בכך שכוחות מליאים יכולים להתאמן במקום לעשות תעסוקה בגבול מצרים) - זה רק רווח נטו.
אכן, גם בענין זה היתה חריקה - נעשתה טעות - כאשר לא הקפידו לקיים גם קורסים נפרדים מגדרית לטובת בנים דתיים המעוניינים בכך. ספק לי אם זו טעות ברמת הרמטכ"ל, אבל מכל מקום הטעות תוקנה, וכיום נקבע ש"חייל שאורח חייו דתי זכאי להכשרה במסגרת מגדרית ולהדרכה ממדריך בן מינו בהדרכות שיש בהן חשש למגע גופני, לייחוד או ללבוש חשוף" (למתעניינים בפקודת השירות המשותף - הנה לינק: http://www.iwn.org.il/site/upload/photos/149379502524154393a.pdf ).
ושוב: גם היום ניתן לחלוק על סעיף זה או אחר בפקודה - אבל אלה כבר דברים בשוליים (כמו כל הנושא עצמו, לעומת המפורט לעיל).