ערכתי לאחרונה בתאריך 27.09.17 בשעה 17:57 בברכה, AVNER
שייקה אופיר שהיה מקורב מאד לאפריים קישון, נזהר שלא להזדהות עם שום מחנה פוליטי.
אפריים קישון לא חשש להביע דעות ימניות בפומבי ושילם על כך ביוקר.טומי לפיד, ידידו של קישון ואביו של יאיר הבליח פה ושם באמירות פרו ימניות,
עד שבגין נתן לו את רשות השידור ובכך שימר את כוחו.
הברנג'ה חששה מקרב גלוי נגד בעל הכח והפה הגדול - טומי, מה גם שהיה אנטי דתי
(הוא גם סיפק את הסחורה אחרי כניסתו לפוליטיקה).
שייקה אופיר, היה קשור לגילדת האמנים, כמו הגשש החיוור, שייצגו את מפלגת העבודה
בבחירות 84, ולא העז לשרוף את הגשרים עם הקולגות, כי השמאל איננו סולח.
הוא ראה איך ספי רבלין שהעז לייצג את הליכוד בבחירות, נודה מכל במה.
שייקה אופיר, כמו רבים וטובים בתקופת האידוקטרינציה השמאלנית בשלהי ה80 וה90, בחר לשתוק.
אלו שהעזו להביע את דעתם, אפריים קישון, ספי ריבלין, נעמי שמר, וגם כאלו
שרק לא הצטרפו בפומבי לטרנד השמאלני (דן כנר וכו) שילמו על כך בקריירה.
המהפך חל ב2000 כשברק הביא אותנו לסף תהום ואשליות אוסלו נופצו.
זה קרה כאשר אהוד ברק הציע ליאסר ערפאת 98% מהשטחים, והאידיוט סירב, למזלנו.
בעקבות זאת עמדת השמאל אבדה את רוב אחיזתה בציבור בכללו, וגם בברנג'ה
החלו להשמע קולות שפויים (שייקה נפטר ב87 ולא זכה לשמוע אותם).
כזכור:
עם ישראל נרפא מטראומת אשליית אוסלו ב2000, כשנוכח לדעת שערפאת, איננו מסתפק
בחזרה לגבולות שלפני 67, ובלי זכות השיבה ליפו, עכו וחיפה, אין הסכם.
היה לנו יותר מזל משכל...