''החילונים חייבים להתנהג כמיעוט מרדף שנלחם על חייו. כן, עד כדי כך.'' (הארץ)  

ישראל, המתנשאת על שכנותיה שהתברכו בשלל תרבויות פונדמנטליסטיות ופרימיטיביות, היתה מאז ומתמיד מדינה דתית — יותר מכפי שנהגה לתפוש את עצמה. האלוהות היתה קיימת מאז ומתמיד כעובדה בעלת תוקף וערך גם במערכת החינוך וגם בצבא, שכעת מתרבות ההתרעות כי הם נשטפים בתעמולה דתית. ישראל בבסיסה כלואה במבנה משורג של דת ומדינה, המשעבד את האוכלוסייה היהודית לגופי דת מונופוליסטיים שנגועים בכוחנות מושחתת, כמו הרבנות וחברה קדישא, ומונע ממנה אופציות אלמנטריות כמו נישואים אזרחיים.

עם זאת, לא מופרך להניח כי מאז נסיקת הציונות הדתית המתנחלית, המבססת את זהותה האידיאולוגית על הבטחה אלוקית, וההכרעה הדמוגרפית החרדית, הולכת וגדלה השפעת הדת בציבוריות הישראלית. כדי להבין זאת יש להתבונן לא רק בתופעות כמו ייחוס התרחשויות פיזיקליות לאלוהים בחומרי הלימוד, וגם לא רק בכוונות שנידונות ברצינות להפריד בין גברים לנשים במוסדות לימוד, כדי לרצות את החרדים.

כדאי להסתכל, למשל, על מה שקרה למפלגה כמו יש עתיד, שאמנם הוקמה על גלי המחאה החברתית, אך במידה רבה זיהתה את עצמה ותיפקדה כמנגנון אנטי־דתי, שחתר להפסקת הכפייה הדתית, להפרדת הדת מהמדינה ולקידום עקרונות ליברליים חילוניים.

כיום מתפקדת יש עתיד כאלטרנטיבה כלשהי לשלטון נתניהו, ולפי הבון־טון הנוכחי היא מניפה את דגל הניקיון המוסרי אל מול הסיאוב המפא"יניקי של הליכוד. יאיר לפיד לא רק שלח את אשתו להפריש חלה והצטלם חבוש כיפה ועטוי טלית בכותל, אלא בעיקר הקפיד להתפשט מהזיהויים החילוניים המובהקים ולשמוט את הדגל החילוני האזרחי שהניף. הלקח הגדול שלו משנותיו בפוליטיקה הוא שהחילוניות יכולה להביא מאן דהוא לסף מסוים, אך לא לעמדת הכרעה.

לכל זה אפשר להוסיף את הדה־לגיטימציה המהממת לעמדות אתיאיסטיות, שאינן מושמעות כלל במרחב הציבורי ונחוות כלא פחות מדעות פוגעניות שאסור להשמיע, כמו קללות. או את העובדה שהורה חילוני ששולח את בתו הפעוטה לגן יודע מראש שעליו להתמודד עם קונפליקט חינוכי בסדר גודל שהורה דתי לא היה מעלה על דעתו להכיל. כי אלוהים נמצא בגני הילדים, על לוחות השעם, בטקסי אמא ואבא של שבת ועוד — גם בגני הילדים החילוניים בערים החילוניות.

המיעוט החילוני בישראל לא מבין אפילו כמה אלימות — ממוסדת ונורמטיבית — מופעלת כלפיו. הלקח מבחינתו הוא להתחיל להתנהג כמיעוט נרדף שנלחם על חייו. כמו שמפוני גוש קטיף חוו את עצמם בהתנתקות. כן, עד כדי כך.