http://www.maariv.co.il/journalists/Article-622354?utm_source=mivzakimnet&utm_medium=xhtml&utm_campaign=mivzakimnetאהלן לטקס האוסקר שמגיע בחודש הבא. שעות ארוכות של שטיח אדום, שמלות נוצצות ונאומים דומעים מצפים לנו. אחסוך מכם את הטורח, הציפייה והמתח, ואכתיר את המנצח על פי הדירוג הנודע בכל העולם: "סולם אתגר".
אז עם כל הכבוד לאקדמיה לקולנוע, יש לי כבר זוכה: הסרט "שעה אפלה", שמגולל את סיפורו של ווינסטון צ'רצ'יל מהימים הקריטיים של תחילת מלחמת העולם השנייה ועד לשלב שבו נשא את אחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה. לאורך 125 דקות מרגשות מוצגים על המסך רגעים שבהם ראש הממשלה הבריטי מתעלה לדרגת אל לצד נקודות בזמן שבהן הפגמים הרבים שלו צפים במלוא הקלון.
צ'רצ'יל, כך מספר לנו הבמאי ג'ו רייט, היה אלכוהוליסט. בבוקר, בצהריים ובערב הרביץ דרינקים כיד המלך. מבחינתו, כל שעה הייתה מתאימה ללגימת אלכוהול. אגב, גם השחקן האדיר והמטורף מעט שמגלם את דמותו, גארי אולדמן, ידע שנים רוויות ערפול וזעם שהשתייה המופרזת מביאה עמה. בחלק מהסרט ווינסטון מוצג כאדם כל כך שתוי, עד שהוא מתקשה לדבר בבהירות וממלמל דברים קשים לפענוח.
הוא היה קפריזי, שלפן, ופיו חסר המעצורים שלח הביתה מזכירות שלא השביעו את רצונו ועלו על עצביו. ולא תמיד זה נעשה בנימוס בריטי. באופן כללי, אנשים פחדו פחד מוות ממה שעלולים שפתיו ומוחו הקודח להפיק. הוולגריות לא הייתה זרה לו. המוניטין שצבר והאימה שהטיל על חלק מהקולגות הפכו אותו בקרב רבים לאדם דחוי. גם המלך הרגיש לא פעם חוסר נוחות בחברתו וחשש מהפליטות המביכות שלו, ואפילו הביע את התחושות הללו בפניו. הרקורד הצבאי שלו היה פגום. החלטות שקיבל במהלך מלחמת העולם הראשונה היו שגויות ועלו בחיי אדם. את המערכה בגליפולי החריב במו ידיו.
גם הבדידות הייתה מוכרת לצ'רצ'יל היטב. במהלך חייו התקשה כנראה למצוא אוזן קשבת ופרטנר שהעריך לצורכי התייעצות. אשתו דאגה לאהובה ועטפה אותו, אבל פוליטית ונפשית, לפחות כך מוצגת המציאות על המסך, לא היה לו עם מי לדבר ועל מי להישען. המשא הכבד רבץ על כתפיו. לבד. איזו מטלה איומה.
במהלך השנים נשבר לא אחת. בשפל נראה כצל אדם. באחת מנקודות הזמן הקריטיות שהמציאות זימנה התקשה להראות פניו בפומבי, הסתגר בחדר ביתו וישב שם חיוור ודומע. זקן דמנטי. הוא זגזג פוליטית הלוך ושוב והוכתר כאופורטוניסט נמהר. שנים רבות חלם להוביל את האומה הבריטית, וכשהתפקיד נחת בחיקו, למרות התנגדות עזה מצד קולגות נחשבים, הסתער על האתגר מלא חששות אבל עם ייעוד ברור: להילחם ברוע הנורא שצמח מגרמניה ולהמשיך לקיים את המורשת הגאה שהאמין שהאומה שלו ראויה לה.
לשניהם, לנתניהו ולצ'רצ'יל, עמדו במהלך הקריירה היכולת וגם התעוזה לקבל הכרעות קשות ודרמטיות
הוא היה נואם בחסד. השקיע זמן רב בכתיבת טקסטים והבין את כוחו ועוצמתו של המלל. כשביקש להרים את מורל הציבור בימים חשוכים, עטף את הנתונים העגומים בטקסט אופטימי על גבול הדמיוני. הסרט מסתיים בדברים שנסכו אמון בעם הבריטי בזמן משבר והפכו לאבן יסוד בתרבות המערב המודרנית, עם הבטחתו שלעולם לא ייכנעו והמאבק בצורר מברלין יימשך, יהא המחיר אשר יהא.
שעות ספורות אחרי שחזרתי מהקולנוע סיימתי את הביוגרפיה שכתב בן כספית על ראש הממשלה בנימין נתניהו. רכשתי אותה בסוף השבוע האחרון. חיכיתי לה זמן רב. קראתי אותה עוד בגרסה האנגלית שיצאה לפני מספר חודשים, וכעת, בשינויים כאלה ואחרים, בעברית. חייב לומר שההמתנה השתלמה. מדובר ביצירה סוחפת, עמוסה במידע מרתק ומעמיקה. ועם זאת, כמו כל מסמך, כשקוראים אותה צריך לדעת בדיוק מה עמדתו של המחבר ומה תפיסתו המוקדמת לגבי האובייקט שעליו הוא כותב.
מערכת היחסים בין כספית לראש הממשלה מוכרת וידועה היטב לקוראי עיתון זה. ועדיין נדמה לי שהביוגרפיה מעצימה את נתניהו ובהתאם ובהקשר ישיר לסרט, עם כל דף שגמעתי הלכו והתרבו במוחי נקודות ההשקה בין צ'רצ'יל לראש הממשלה שלנו. אולי זה קרה בהשפעת המשקע האמוציונלי שהקולנוע הותיר בי, כך ודאי יאמרו הציניקנים ואף יוסיפו שהתחלקתי על המוח. אבל אני ורעיונותי בשלי.
לשניהם, לנתניהו ולצ'רצ'יל, עמדו במהלך הקריירה היכולת וגם התעוזה לקבל הכרעות קשות ודרמטיות. צמד המנהיגים ניהל מאבק בלתי מתפשר ברוע שבימי חיינו בא לידי ביטוי במשטר האיראני. פשרנים רבים הציעו פתרונות קלים ואולי מתרפסים לקונפליקט, והם סירבו. הבדידות הפוליטית הקיפה אותם, ובקריירות שלהם נסמכו האנגלי והישראלי כמעט אך ורק על עצמם ועל האישה שלצדם, תוך שהם נפטרים בלי סנטימנטים מאנשי צוות.
כל אחד מהם, על פי היצירות, חווה רגעי שפל שכללו סממנים פיזיים, תחושת חוסר אונים והתרסקות. שניהם זכו ללעג ולבוז מצד יריבים פוליטיים שכינו אותם "משוגעים" ו"מגוחכים". נתניהו וצ'רצ'יל הלהיבו את ההמונים במלל מדרבן ומרומם, תוך תובנה עמוקה באשר לעוצמה ולחשיבות שיש לנאומים הנישאים ברגעים היסטוריים. וזו רק רשימה חלקית של האלמנטים החופפים.
נחזור לסרט שמבהיר כמה התמזל מזלם של הבריטים ואולי של האנושות כולה על שאדם כמו צ'רצ'יל הופיע בשעה האפלה ההיא. נדמה לי שבתום קריאת הביוגרפיה של כספית, ולא בטוח שבהתאם לכוונת המחבר, עולה המסקנה שאולי גם לנו יש קצת מזל.
החלום שלי: בית ימני (ליכוד), בית מגשר (ימין חדש) ובית חילוני (לפיד וגנץ)
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
