חג פסח כשר ושמח לכל חברי הפורום  

פירוש ביריון להגדה -

לרגל החפירות, שנערכו בביתר, נתגלה כתב-יד בעברית חדשה. בשער כתוב לאמור: "פירוש ביריון להגדה של פסח". דעת החכמים היא, שזהו כתב יד של אחד מתלמידי רבי עקיבא, אשר שירתו בצבא בר-כוכבא ואשר שרד בדרך נס לאחר נפילת ביתר. החתום- מטה הכין את כתב-היד הזה לדפוס בתיקונים ובהשמטות, בהתאם לתנאי הזמן והמקום.

"בעור חמץ" - מצווה זו חלה על כל אחד בישראל במלכות הרשעה ולאו דווקא אור לי"ד ניסן. חמץ - לאו דווקא לחם.
"הא לחמא עניא" - בזמן מלחמת מצווה קא עסקינן. רומז על הסבל הגשמי בימי מלחמה.
השתא עבדי" - מלמד,כי הדברים מסובים לתקופת מלחמת השחרור.
"לשנה הבאה" - עם הניצחון, עם ארץ-ישראל, נהיה בני-חורין.
"מה נשתנה הלילה הזה?" - מדוע הלילה הזה ולא היום הזה? מלמד, כי בלילה נועדו מנהיגי האומה להתייעצות על המרד במלכות הרשעה, היא "מצרים" כלומר רומי.
"הלילה הזה כולו מרור" - עוד שורר הלילה, עוד חשכת-הגלות וחושך-מצרים. "מרור" – עיין ערך "לחמא עניא". מרור לאו דווקא מירקות. מלבד על המרור של השיעבוד למלכות הרשעה. ויש אומרים: מרור מלמד על המרור בשעת מלחמת השחרור. בחזקת חבלי-משיח.
"כולנו מסובין" - נועדו יחדיו לכאורה לשם אכילה בציבור, לשם כסות-עיניים, אבל באמת לא לאכילה נועדו, אלא לטקס עצה על מלחמת השחרור.
"עבדים היינו לפרעה מלך מצרים" - פרעה לאו דווקא הקדמון, אלא כל מלך ושר צוררים, מרעמסס עד עצם היום הזה ועד בכלל. "מצרים" - כנ"ל.
"ביד חזקה ובזרוע נטויה" - להוציא מהכופרים, המינים והזדים למיניהם, הסוברים והמסבירים (מהם מתוך טמטום וקטנות-המוחין ומהם מתוך רשעות וסילוף הכתוב) , כי עתיד הקב"ה לגאול את ישראל עמו באמצעים של מה בכך.
"ואפילו כולנו חכמים" וגו' - כחכמי בית-הלל וכרם דיבנה או הר הצופים, הרי מצווה עלינו "לספר ביציאת מצרים". כי את השיעבוד אין לשכוח.
"מעשה ברבי אליעזר" וכו' - גדולי הדור נועדו אצל הגדול שבדור, אצל רבי עקיבא, דכתיב להלן "והיו מסובין בבני-ברק". "כל אותו הלילה". "אותו" - בהדגשה! לא סתם לילה היה אותו הלילה. מלמד כי באותו הלילה החליטו חז"ל על מלחמת מצווה. הדעות היו מחולקות. בעד המרד היה "רבי אליעזר" בן הורקנוס, ראש בית שמאי. בעד המרד היה הצעיר בשנים, והגדול בתורה, רבי עקיבא. לעומת זאת, התנגד למרד רבי יהושע בן חנניא והמשיל את משלו על העגור, אשר תקע את חרטומו בלוע-הארי. התנגד למרד גם רבי אלעזר בן עזריה מתוך טעמי נוחיות. התנגד למרד גם רבי טרפון עתיר-הנכסים.
כל הלילה דנו על המצב "עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שחרית". וכי חשודים גדולי הדור, כי יסיחו דעתם מזמן קריאת שמע של שחרית? מלמד כי תלמידיהם עמדו על המשמר כל אותו הלילה מבחוץ, ושמרו על רבותיהם מחשש ריגול ומלשינות. ואין "לילה", אלא סתרים, מחתרת, ואין "יום"", אלא רמז לנראה, לגלוי, לידוע.
"ארבעה בנים" - כשם שגדולי הדור נחלקו, כך נחלקו גם תלמידיהם, בניהם ברוח. "חכם" - מתלמידי רבי עקיבא עם בר-כוכבא בראשם. "רשע" - מרודפי השלום, מתלמידי יוסף בן מתתיהו ואולי של יהודה בן פופוס ואולי משל אלישע בן אבויה. "תם" - נייטרלי בלעז. "שאינו יודע לשאול" - עם הארץ.
"מתחילה עובדי עבודה זרה", "ויעבדו אלוהים אחרים'' - מהבעל עד מארקס ועד בכלל.
" ויאמר יהושע אל כל העם" - ולא אל חלק מן העם, לא למעמד מסויים ולא לעליה מסויימת. לא הבדיל יהושע בין חרדים לבין חופשיים, בין דתיים לבין חילוניים.
"בכל ארץ כנען" - מלמד,שהקב"ה התנגד לחלוקה.
"וארבה את זרעו" - מלמד שלא היו אנשי "פרוגרס" בלע"ז.
"גר יהיה זרעך בארץ לא להם" –– להוציא משיטת האמנציפאציה בלע"ז.
"בכל דור ודור" וגו' - מרעמסס ועד היטלר ועד בכלל.
"פרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל" - שתי שיטות של שנאת ישראל: שיטת פרעה ושיטת לבן. האסכולה האנטישמית הקודמת שונאת את הזכרים, אבל מחבבת את בנות ישראל. מאי לבן"? - חיה לבנה. צוררי ישראל היו או "אדום" או "לבן" מן הגזע הצפוני, אשר שערותיהם אדומות או מצבע הפשתה. שונאי ישראל מן הגזע ה"לבן", "אריים" בלע"ז, "ביקשו לעקור הכול" ומתוך טעמים של טהרת הגזע לא הבדילו את בנות ישראל לטובה.
"וירד מצרימה" -כל נסיעה ל"מצרים", כלומר לגולה, היא בלשון ירידה. וכל נסיעה לארץ- ישראל היא בלשון עליה.
"פיתום ורעמסס" - קו זיגפריד.
"ונצעק אל ה' אלוהי אבותינו" - ולא אל הבעל ולא אל קארל מארקס.
"ובכל אלוהי מצרים עשה שפטים" - אלוהי מצרים ברבים: הבעל, העגל, האמאנציפציה, המרקסיזם, מלחמת מעמדות, תורת הגזע וכו'.
"ובאותות זה המטה" - שרביט מלכות בית דוד.
"דם ותמרות עשן" - מלמד, כי אין ישראל נגאלים, אלא במלחמה, מתוך ייסורי משיח. ואין ישראל נגאלים, אלא לאחר ש"מצרים" (שונאי ישראל, כנ"ל) יילקו "עשר מכות". "דם" - ככתוב ולא תרתי משמע...
"כינים" - טיפוס הבהרות.
"ערוב" - הערב הרב, הנטפל לישראל בכל יציאה ויציאה מ"ממצרים", כגון סןציאל-דמוקרטים בנוסח צ'כסלובקיה ו"ציונים" בנוסח "מיינקה שטראסה".
"ברד" - כדורים, מקלעים, פצצות ו"שאר ירקות".
"חושך", "חושך מצרים" - "פרעה" ו"לבן" נלחמו במוסר היהדות והעלו על המןקד את תורת משה, ובמקומה סידרו פולחן ל"מוסר החדש", ככתוב ב"מניפסט" הידוע וב"מיין קאמפף". ואז השתרר בעולם "חושך מצרים" . ,
"מכת בכורות" - מן הבכור עד בן-הזקונים.
"רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך, עד"ש, באח"ב" - מתוך טעמי קונספירציה. מלמד, כי רבי יהודה היה מנהיגה של תנועת-סתרים, אשר נלחמה ברומאים.
"לקו המצרים במצרים עשר מכות רעל הים לקו חמישים מכות" - גדול כוח "המצרים" ביבשה מכוחם על הים. אמר רבי צ'רצ'יל: "יש לנו ב"ה, צי" ... בכל דור ודור ישראל רואה ניסים על הים. בימי פרעה - ניסים על ים-סוף, בימי היטלר - דנקרק.
"ולא עשה בהם שפטים" - מלמד כי הגאולה השלמה של ישראל פירושה "יציאת מצרים" ו"שפוך חמתך" כאחד. "יציאת מצרים" בלבד מבלי השפטים בשונאי ישראל, אינה הגאולה השלמה.
"האכילנו את המן" - ולא את הדגה, מלמד כי ישראל צריכים להסתפק במועט, אחרת לא יגאלו.
"נתן לנו את השבת" - ולא את א' במאי.
"התורה" - ולא "המניפסט" הידוע.
"הכניסנו לארץ-ישראל" - ולא לבירוביג'ן.
"בנה לנו את בית הבחירה" - ולא את הבית האדום.
"גאל ישראל" - ולא הפרולטריון.
" שפוך חמתך" - פשוטו כמשמעו.

ואיך אפשר בלי שיר יפה לחג, אז הנה לואי ארמסטרונג.