על ''הסבירות''  

השאלה הנשאלת כמובן היא: מי יחליט מה "סביר" ומה "אינו סביר"?

אם ניקח את תולדות האנושות נמצא שכל המנהיגים הגדולים והמשפיעים בהסטוריה, היו הכל חוץ מ- "סביר". דווקא מישהו שבא עם גישה "אחרת" עשוי לפתור בעיות קשות "בצורה לא סבירה".

מצביאים צבאיים מדברים תמיד על ניהול מלחמות עקיפות כדי להוציא את האויב ממשקלו. רוצה לומר: ניהול מבצע צבאי משול לכל דבר מלבד "סבירות". כלומר, דווקא ניהול מלחמה חייב להיות רחוק ככל האפשר מ"סביר" אלא לכיוון של "לא צפוי".

לכן, איש אינו יכול להחליט בשבחה של "הסבירות" כי איש (ובזה נכללים גם שופטי בג"צ שאינם מבינים בכל תחום ותחום) אינו יכול להגדיר מהי "החלטה סבירה". אם נקצין את הענין בוא וניקח מצב פתיחת מלחמות ישראל (מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור).

כידוע, מלחמת ששת הימים פרצה כשישראל פתחה לפתע בבליץ קריג (מלחמת בזק) על מצרים וסוריה.

האם החלטה של פתיחת מלחמה מול מדינות האוייב הינה "סבירה"?

הרי ניתן היה לחכות עוד, עד להרגעת העניין ופתרון ע"י המעצמות או לחילופין עד ליוזמה של מדינות ערב ורק אז לתקוף בחזרה. אלו הן החלטות "סבירות" שהיו מתקבלות ע"י מנהיגים וממשלות שונים. דווקא החלטה לוחמנית של ממשלת אשכול, לא היתה בהכרח "הסבירה" ביותר".

ומנגד, אם נקבל את החלטות גולדה ודיין, ערב פרוץ מלחמת יום כיפור, שלא לפתוח במלחמת מנע, היתה נחשבת "החלטה סבירה" בהחלט, כי היינו מחוייבים לתהליכים בינלאומיים של שלום ומשא ומתן, כי היינו פותחים במלחמה שסופה מי ישורנה והאצבע הבינלאומית היתה מופנית לישראל כ"תוקפנית". מצד שני אם דיין היה שומע בקולו של דדו ויוצא למלחמת מנע, כמה שעות לפני פרוץ המלחמה, אולי היו נחסכים חיי 3000 בחורים ישראלים צעירים שמתו בדיונות של סיני.

כך או כך, יש פנים לכאן ולכאן ולכן נושא "החלטה סבירה" הוא נתון לספקולציות אינ-ספור.

אם ה"זנדברג-ים" היו בשלטון, החלטה לצאת למלחמה היתה נחשבת כהחלטה בלתי סבירה.
אם ה"בן-ארי-ים" היו בשלטון, החלטה לצאת למלחמה היתה נחשבת ככורח בל יגונה.

נכון שהחלטה לצאת למלחמה אינה בקנה מידה כמו החלטה אם להוציא מהארץ מסתננים שחדרו לכאן באופן לא חוקי (או החלטות אפילו יותר איזוטריות), אבל ההחלטה היא אותה החלטה.

ל"זנדברג-ים" ול"מחנה הציוני" זה קרש הצלה כי הם מכניסים לכאן עשרות אלפי מצביעים בפוטנציה (בהנחה שהם יקבלו אזרחות בהמשך) ולכן זה "מאוד סביר" בעוד לימין הישראלי ההחלטה לזרוק אותם מכאן היא היא ההחלטה הסבירה.

כך או כך, בלי קשר לגודל הבעיה, בג"צ הכניס את עצמו לפלונטר אינסופי כי על כל 2 יהודים יש כידוע 3 דיעות. וכל סיטואציה, ניתן לפתור ביותר מצורה אחת. הרעיון שכל בעיה תועלה לבג"צ כדי שהוא יישב ויחליט מה סביר יותר ומה סביר פחות, הוא רעיון עיוועים!

קחו מנהיגים כריזמטיים כמו "אלכסנדר" או כמו "צ'רצ'יל" או "יהושע" או "יהודה המכבי" שעמדו מול מצבים והחלטות בלתי רגילות. הם לעולם לא היו "עוברים" את מסננת הבג"צ.

ידוע הסיפור על אלכסנדר הצעיר שעמד כמו רבים אחרים מול קשר חבלים בלתי ניתן לפתיחה בידיעה שמי שיתיר את הקשר יהיה למלך. החלטתו של אלכסנדר לגדוע את החבלים במכת חרבו היתה חשיבה אורגינלית לחלוטין שלא היתה עומדת בכללי בג"צ. ההחלטה לא היתה סבירה בהתאם לחוקי המשחק שנקבעו. אולם אלכסנדר היתה לו את החשיבה שלו שלא לקחה את "הסבירות" כאופציה.

החלטות "סבירות" הן החלטות בינוניות וחסרות מקוריות. החלטות "סבירות" הן החלטות שהן פשרה, שהן ממוצע של ועדה של פקידים. עם החלטות סבירות אי אפשר להגיע לכלום אלא לבינוניות מטומטמת.

וכזו היא החלטת בג"צ בנושא ה"סבירות".

זוהי דעתי הפרטית אבל הנחרצת.