הארץ מגיב לראשונה על סערת המו''ל: ''מזרחים, אל תחטפו שוקן''  

23.04.2018 15:30

נדב גדליה

התראות במייל
שמור תגובות

לפני הרבה שנים ראיינתי לעיתונות את אחד מהאמנים המזרחיים הרדיקלים. הגענו איכשהו לשוחח על כותבי טורים בישראל והשם "רענן שקד" עלה. איך שעלה, זכה מיד לירידות מפי אותו יוצר מזרחי. "הוא בכלל לא יודע לכתוב", זרק בהחלטיות. אפשר לדון על סגנון וטעם בכותבים, אך לפסוק באופן חד משמעי על אדם שהוכח ככותב - שאינו יודע לכתוב?! "נו, באמא שלך", רציתי לומר לו, אך נדמתי. זכרתי כי הבחור מזרחי חובב ריקודי קיפוח ורענן שקד הוא די אשכנזי, ונרגעתי. הנחתי כי המזרחיות על שלל קמטי קיפוחיה מעבירה את האדם על דעתו. נפנפו בפני המקופח המוגזם בסדין אדום-לבן אשכנזי - ופיו יפיק מרגליות.

התימה המרכזית של רקדני קיפוח אובססיביים היא פשוטה: אם זה לבן - זה מסריח. התביישתי בשביל אותו יוצר מזרחי שסעד את נפשו במטעמי טיפשות כדי להגיע למסיבת האג'נדה החביבה עליו על בטן מלאה. הלוחמנות נגד גזענות בעבר ובהווה היא כה חשובה, עד שמזרחים לא מעטים מתמסרים אליה. מוכנים לטבול גופם במקווה של בורות ולהידבק בריח גזענות הפוכה, בעצמם. מתאבדי קמיקזה המוכנים להקריב על מזבח המלחמה 'בעד המזרחיות' אפילו את האינטילגנציה. כואב.

להנחתי, רענן שקד לא ייפגע אם יקרא את הדברים שאמר בגינו אותו יוצר. בדמיוני מאז הילדות, ככה זה אצל אשכנזים - הם בטוחים בכישרונם ובמי שהם. וכשאתה זורק להם הערה שאין בה קרטוב אמת - הם מחייכים לעברך ונדים, "מה הקשר?" ומקנחים במבט שמעליב אותך ללא מילים, ושולח אותך לאזור חיוג בו אפשר להתקשר רק לבורים כמוך. לדידם, אתה לא בליגה. והאמת, שתגובה כזו עשויה לעצבן עוד יותר את בר השיח המזרחי. "יא אשכנזי מתנשא", יפלוט באימפולסיביות. והאשכנזי שוב יחייך וישתוק. ללא ספק, חד שיח פורה.

אשכנזים, כך הייתי בטוח, לא יודעים כיצד להיעלב ממזרחים. והנה, קפץ עלינו רוגזו של עמוס שוקן והפנינה "בזמן שטיפסת על עצים וגו''. לא. זו לא אמירה מעליבה. זה סגנון התבטאות אמוציונלי שגרם לבלוטות הרחמים שלי להפריש ליטרים של חמלה. ראבק, יש לך עיתון. לא טור. עיתון! איך יתכן שאשה אנונימית בטוויטר מצליחה להוציא ממך את מיטב גנזך? שיפשפתי את עיניי אינספור פעמים כדי להאמין שמחזה התעתועים הנגלה לעיניי אמיתי.

קראתי שוב ושוב את תכתובות הציוצים, ועקבתי אחר התפתחות הסאגה, שבישרה כי שוקן הוכתר כגזען התורן. נחרדתי פעמיים. אחת על שוקן שלקח ללב ציוץ שיצא ממקלדת אנונימית, והשניה, על אחיי המזרחיים באשר הם. שגם הפעם, במקום להתמקד בדברים שבאמת טעונים שיפור, נתלו על עציו של שוקן ולא עזבום עד אשר תלו את עורו עליהם.

לרגל יום העצמאות ה-70, הרמתי טלפון לצ'רלי ביטון, מנהיג "הפנתרים השחורים" לשיחה נוסטלגית. צ'רלי טען שהמזרחים עבדים של האשכנזים. "עדיין?", שאלתי. "עדין", השיב. ניסיתי להוציא ממנו קורטוב של הערכה מסויימת לאשכנזים. "אל תכעס", ניסיתי, 'אבל הם גם קצת עזרו למזרחים כשבאו ארצה, אתה יודע". צ'רלי בשלו, מתנער מכל סיוע אשכנזי באשר הוא אשכנזי. על צ'רלי לא כאב לי משום מה. יהודי בן 71, חי את זכרונות העבר הכואבים ומה לי כי אלין עליו? ואז, כבמטה קסם, הבנתי גם את שוקן.

יושב לו יהודי בן 73, הדור פנים, קורא דברי גנאי על הבייבי שלו ונעלב כמו שנהגו להיעלב בדור המופלא שלו. כך נשפך לו פתגם העצים משולי מקלדתו, והוא מיהר למחוק אותו כשהבין שככה לא מדברים בטוויטר. פערי דור. קורה. מאידך גיסא, מהמגיבים המזרחיים הצעירים שעשו מטעמים ים תיכוניים מהתבטאותו של שוקן, אני מצפה להגיב אחרת, למען העם המזרחי הצעיר היושב בציון.

געגועיי לשנות ה-90 העליזות בהן כל אימת שמישהו היה עולב בך, היית מהמהם לכיוונו "אמ-אמ-אמ-אמשך" ותו לא. זה היה מספיק כדי להכניס את עניין ההעלבה הנתכת על ראשך לפרופורפציה. לא היינו מבזבזים אנרגיה בלהיעלב או בלייצר משפט מחודד שיעליב בחזרה. היה נדמה כי התקדמנו מאז אותו דור שוקן בו לקחו כל מילה עברית ללב ומתו על קידוש ההיעלבות.

אך הנה, הפתעה, צעירים מזרחיים נוהרים בהמוניהם אל כבשן ההיעלבות ומלבים את גחליו. אחיי ואחיותיי המזרחים הצעירים הנתונים בצרה ובצוקה, הבינו: כשאתם מעלים על נס התבטאויות כלשהן וטוענים אוטומטית לגזענות, במקום להשתמש ב'אמשך!' או אם תרצו, בנוסח העדכני 'אוהו, כפרה עליך!' (ואפשר גם: 'נכון, טיפסתי על עצים אי שם בתימן, אבל עכשיו שנינו בטוויטר') - אתם נופלים למחוזות החולשה. בינינו, מי נעלב? האם האדם היפה יעלב מקריאות "יא מכוער" לעברו? רק מי שאין לו ביטחון בעצמו ובמורשתו המפוארת - נעלב בנקל כשהוא חושד כי רומזים לו על פרימיטיביות.