על חושך ושנאה  

אז מה אני? – את שאלת הסתם הזו שאל עומרי, ילד בן שבע בן לאב ערבי ולאמא יהודיה, הוא לא ידע מהו, תערובת הנאורות, הקדימה ובשם דת האהבה, הוא יהודי שכל הקונפליקט נפל על גוו הקטן.
לא עוד – החלטתי שאינני מוכן לצפות יותר בתכניתו של ליאור שליין רודף היהודים הדתיים, כיפותיהם משחורות ועד שקופות הן מושא ללעג ושנאה, רעל מרוכז בכל שבוע, בכל מדינה אחרת היה מוקע כאנטישמי. ביקורת כן - שנאה עיוורת לאיש קו מחבר בין הפנאטים החרדים הקיצוניים לפנאטים החילונים, שניהם מובילים אותנו למחוזות האבסורד.
טלוויזיה – אם עוד לא מבין מאן דהאו מהו כוחה ההרסני של הטלוויזיה די היה לו להביט בגועל מרוכז, מוזרק לוריד האדם הסביר מתוכניות ריאליטי קיצוני, דרך טיפוח הנאורות בנישואי תערובת שיהודיות בחרו לשאת ועד לעידוד נישואי יהודיות עם גויים. על תוכנית הזוהמה של הרס התא המשפחתי, נישואים פתוחים ושאר עיוותים מוסריים.
הס מלבקר – יש פרות קדושות שאסור לבקר אותן, לא לצייץ, לא לרמוז, לא חלילה להגות כי או אז אתה מוקע אל עמוד הקלון בטבורה של עיר, מועלה על המוקד לכל מצהלות הקהילה, נורה בעורפך לוידוא הריגה ונשלח אחר כבוד לשתות את כוס התרעלה, עכשיו אפשר לעבור לנושא הבא. אהה וזה בשם הדמוקרטיה, הנאורות, הקידמה, שטיפת המוח.
כפייה – בשנים האחרונות הכפייה הדתית הפכה ''להדתה'', המרחב הציבורי נשלט על ידי פנאטים, קנאים חילונים ממומנים אשר כופים עלינו בכל הפרהסיה 'קדמה', מהרס התא המשפחתי, דרך התערבות גסה באמונות, בצלחת, פלישה אינטנסיבית למוחנו וניסיון לשנות את התת מודע, הנורמאלי הפך לחריג והחריג למיינסטרים. כפייה חילונית במיטבה.
מימון – כל כך לא אופתע ואף לא תישמט לי הלסת אם יתברר שבקרב התרבות היהודית ישראלית יש גופים רבי עוצמה מאירופה וארה''ב הבוחשים בקדרת חיינו. נאורים, גידולי מים שמבקשים לא לבדל את העם היהודי מעמי העולם, התבוללות, פנאטיות חילונית, מלחמת דת המורגשת בכל מדיה אפשרית בכסות הליברליות והפלורליזם.
זוחלים – מובילי הכפייה החילונית, נטורי שרימפס ושומרי חומות התועבה והזימה מכחדי כל זהות יהודית זוחלים בעוצמה, בגלוי לכל הבייסיק, המכנה המשותף היהודי, הם כבר בצלחות שלנו, בהפרדות עפ''י ההלכה, בכותל, באוטובוסים, בנישואין, בגירושין, בתא המשפחתי הנהרס. לא ירחק היום ובשם הנאורות יאסרו חבישת כיפה, גידול זקן, אכילת כשר, טקס ברית מילה, ככה מקעקעים זהות, ככה בונים ערב רב.
דאגה – ענני דאגות תלויים באוויר, יש מקום לדאגה ברשת קורי העכביש וגידולי המים של חלק מהאחים והאחיות שלי, כשאין בסיס איתן, כשאין זהות ברורה, כשאין רצון להיות חלק ממשהו גדול, אז עולות השאלות, מה אני עושה כאן? מדוע לא ברלין? אמסטרדם? מי צריך צבא? מה פירוש המילה 'הקרבה'? יהודים? לא תודה, ''ישראלים חדשים'', קולות הכפייה החילונית כעדי הסרך קולם נשמע למרחוק.
חרדים – הכי קל יהיה להאשים את החרדים בהבאת הכפייה החילונית לשיח היהודי, הם מסתגרים, טפילים, לא משלמים מס הכנסה, משתמטים ועוד הכללות של שנאה נוראית, סטריאוטיפית. לקבוצות מסוימות בקרב החרדים, בעיקר בקרב שלוחיהם יש חלק בתהליך המתחולל לנגד עיננו, אבל זאת יש לזכור המרחב הציבורי כמו שהוא חילוני הוא גם יהודי, חרדי מסורתי, חובה שיהיה לכולם מקום.
תקווה – ובכל זאת אל מול איתני ההרס, מפזרי החושך ומפיצי ''הנאורות'' המעודדת, ישנן קבוצות שלמות של יהודים חילוניים אחרים. קחו למשל את תלמידי המכינות הקדם צבאיות, בשנה אחת מקבלים אינסולין יומי של יהדות, נאורה, מפוארת, מחברת, בשבילי היום יום שלהם פוסעים הרמב''ם לצד ביאליק, 'קצות החושך' לצד איינשטיין, נכסי צאן ברזל מחברים ביניהם, שנה של תיקון ההרעלה ההמונית המתבצעת בשדרות חיינו השונות, כאן במדינת היהודים, יש תקווה והיא גדולה והיא יפה והיא עולה.
שרת המשפטים איילת שקד היא בעיני סמל לאומץ ולגבורה, לא פחות, לא בשדות הקרב, לא במבצעים עלומים מעבר לקווי האויב, היא גיבורה ואמיצה בגלל דבקותה באמונתה כי הינה שליחת ציבור אשר כל מטרת שליחותה היא לחולל שינויים משמעותיים במערכת המשפט שלעיתים הייתה למשפח. איילת שקד עומדת כצוק איתן מול גלי ''משפחת המשפט לדורותיה'', משופטי עליון שלא ידעו איך לדאוג ל''חיסולה'' של הפוליטיקאית העקשנית, הדעתנית, המנומסת ולהפליא ובעיקר מי שאינה מ ''השבט''. איילת שקד היא סמל לשליחת ציבור עם אידיאולוגיה, עקרונות, אפשר לא להסכים עם תפיסותיה, עם האג'נדה שלה, אך אי אפשר שלא להתפעל מפוליטיקאית חדורה בלהט עשייה, מוכוונת מטרה, המוכנה לשלם מחירים כדי להציג את אמונתה. כשאני רואה את שקד אני נזכר ב''מולאן'' הסרט הנפלא בו נאמר המשפט האלמותי ''גם אם הרוח סוערת ההר לא יתכופף בפניה''. והרוחות סוערות, גועשות, יש גיוס בצו שמונה של אנשי משפט, נשיאי עליון, שופטי עליון ואישה אחת קטנה, עם רעיון גדול עומדת בפרץ, לא כורעת ולא משתחווה, חוצבת דרך חדשה, סוללת נתיב, אנטי עדר, אנטי זרימה, אישה עם דרך, עם ערך, עם מצפן.
הנסיך וויליאם נחת כאן, המונדיאל מיצר אל מול עיניים מזוגגות של אוהבי האירוע הגדול הזה, טרם הוחלט היכן יתקיים האירוויזיון, ימי בין המצרים, ימי שתיקה וצער, ימי געגוע וערגה, ימי חורבן, ימי תקומה.
חורבן בית המקדש, אויש עדיין מותר לדבר בישראל של 2018 על בית המקדש, על החורבן, מי יהיה הראשון שירוץ לבג''צ לדרוש לבטל את הצומות, לבטל את הגעגוע לבית המקדש, לבטל את ההרהורים והמחשבות על בית בחירה לקב''ה, לבדל את התנ''ך כי יש בו אלמנטים גזעיים, לבטל את השביס, לבטל את בתי הכנסת, לבטל את...