פסטיבל ההתראות וההסברים לועדות החקירה  

רעידת אדמה – כולם מסבירים שהיא כבר כאן, בממדים כאלה ואחרים, אלא שקבלת הפנים שהוכנה על ידי האיראנים לאירוח שלה היא לא משהו. רעש תופים ומצלתיים יש, כיבוד קליל יש, משהו בין בייגלה לביסקוויט בתי בר, אורחת לא רצויה שמגיעה בעל כורחו של המזמין ובמקום לנסות להכיל אותה בעת ביקורה הקצר, כולם עסוקים בלשאול: למה הגעת? מי המזין אותך? אולי תלכי לפני שיהיה בלאגן? אבל היא כאן וחוץ מבייגלה פג תוקף וביסקוויט פתי בר ישן אין מה להציע לה, הנזק שהאורחת הבלתי רצויה הזו יכול לגרום הוא קשה, כבד מנשוא.
הפתעה – כבר שבעים שנה שהיא מודיעה על הגעתה, שבעים שנה היא מזכירה לנו שבפעם האחרונה שהייתה כאן היא גרמה לנזק קשה, למוות, לחורבן, וראו פלא כולם מדברים על סכנותיה, תוצאותיה, נזקיה וכמעט ואין מי שעושה משהו משמעותי, שיטתי, רציני, יסודי, משהו שיבטיח את צמצום נזקיה ופגיעותה, משהו שיציל חיים, חוץ מאשר לצאת למרחב הפתוח ולחכות לנס, הפתעה גדולה מצפה.

משלחות – כשהארץ תרעד, והאורחת הבלתי נסבלת תדפוק באדמתנו נזדקק לתפילות רבות ויותר מזה לתגובה ציונית הולמת, אחרי ששלחנו משלחות הצלה לפעול בכל מקום בעולם בו רעדה האדמה, יגיעו לכאן משלחות גומלין לסייע, ואולי כדאי כבר עכשיו לעשות משהו רציני ושיטתי כדי למנוע את המשלחות, את חשיפת המוכנות של אומת הסייבר וההיי טק כעולם שלישי?

ועדת חקירה – וכשיתברר גודל הנזק, כשתתברר עוצמת הפגיעה בנפש, עוד טרם שיקברו הנספים, יצא העם אל הכיכרות וידרוש צדק למתים ולחיים, ידרוש להקים ועדת חקירה ממלכתית, הגרדום כבר הוכן, המוקד כבר מתחמם, הראשים שיותזו לא יהיו יותר מפסיק בטרגדיה שתתרחש, זה נשמע אפוקליפטי, אך זוהי מציאות. ואולי כדאי לוותר על ועדת החקירה, כמו על המשלחת, כמו על ההצהרות ופשוט להתחיל לעבוד באופן שיטתי ומקצועי על סוגייה חשובה זו, החושפת למוות ידוע מראש אוכלוסיית שלמות.

אפליה – אחת השאלות שיצטרכו להשיב עליהן קברניטי הצבא, הממשלה, המדינה, הוא מדוע לא הייתם הראשונים לזהות? מדוע במרכז הארץ עוצמת הפגיעה פחותה באופן דרמטי בעוד בפריפריה בטבריה, צפת, בית שאן, עפולה, בתי הקברות מלאים? ואז לעין כל תתברר המציאות האפלה והמושתקת של מדינת ישראל, החים במרכז שווים יותר, דמם של תושבי המרכז סמיך יותר, עבודות חיזוק המבנים התבצעה בקצב בעוד שבפריפריה עדיין לא החלה, החיים של הפריפריה בעצלתיים והתוצאות תהיינה הרות אסון.

מחאה – אל תביאו לילדינו אבות ומכוניות משומשות, אל תשלחו אלינו בקבוקי מים ושמיכות פוך, אל תרחמו עלינו, אל תצקצקו בהבעת הפתעה, אל תבכו דרך העיניים שלנו, שמאל וימין, דתיים וחילונים, רזים ושמנים, אתלטים ופסחים, צלפים ועיוורים, עולים וותיקים, משתמטים ולוחמים, כולם מוזמנים לעשות ועכשיו את הפעולה היחידה שיכולה להפתיע את האורחת הבלתי נסבלת גברת רעידת אדמה, פשוט לעזוב הכל ולצאת לרחובות, למחות, לשבות רעב, להציל את החיים של אלפים, לצעוד עכשיו כדי שלא נבכה אחר כך. או כפי שכתוב בכניסה לכל בסיס צה''לי: ''הרוצה בשלום ייכון למלחמה'', חפצי חיים אנחנו, רוצים בשלום משפחתנו, ילדינו, שכנינו ולכן עלינו לצאת ל''מלחמה'' על דעת הקהל של מי שאמורים לעשות ואינם עושים מספיק. לא זקוקים לסוכריות ודמעות, לרחמים ולפוכים, זקוקים לערבות הדדית ועכשיו זה הזמן.

ועכשיו לפרשה החדשה – גם כותב שורות אלה, אשם לא פחות מבעלי השררה, יומיים בלבד בעמודים הפנימיים הספיקה להחזיק גזרת רעידת האדמה, ושוב חזרנו ומהר לעפיפוני הטרור, ליחסים בין שר הביטחון לראש השב''כ, לסיפורי שרה שלא נגמרים, למאבקי קואליציה, אופוזיציה, למלחמות היהודים, חזרנו והשארנו בשולי הדרך את הגברת רעידת אדמה מוטלת, תוססת, כועסת, זועפת, הנחנו אותה כי די לה ביומיים של התייחסות, אם יהיו מאות הרוגים, אלפי קבורים תחת ההריסות, היא שוב תפרח ותחזור לקדמת הבמה. גם לתקשורת יש משמעות בהבניית תוכנית לאומית מיידית לעצור את הגברת עוד טרם שתעוט עליה בזעפה.
רשתות חברתיות – לתקשורת ההמונים יש כוח עצום, רב, כוח משנה מציאות. ראשי ערי הפריפריה יכולים, צריכים וחייבים להקים חמ''ל הגברת הבלתי נסבלת, לממן במשותף חמ''ל כזה שלא ייתן לנושא לרדת מסדר היום הציבורי, עשרות לוחמי רשתות חברתיות שלא יאפשרו מסע הלוויה לגברת עוד לפני שהיא עשתה את פעולתה. חמ''ל כזה יש לו כוח עצום לשנות וכעת מה שצריכה המדינה הוא לשנות, את יחסה לפריפריה, לנושא, ובעיקר לחיים ולמתים הפוטנציאליים המסתובבים בינינו ואינם יודעים כי גורלם כבר נגזר.