הקו המשווה והמחבר בין איסטנבול לאושוויץ  

המכבים ניצחו את הטורקים, מכבי תל אביב גברה על דרושפאקה הטורקית. שוב הטובים מנצחים את הרעים, שוב אושוויץ, העבודה משחררת, השנאה, הבוז, האיבה, הקולות מהשנים ההן, שנות הסופה והסער, הזעם והקרמטוריום.
האנטישמיות חזרה לאופנה ובגדול, בלי בושה, בלי מסרים סמויים, בלי ניסיון לפרשן אותה, הנה היא ניצבת במלא עוזה , במלא עליבותה, במלא שנאתה. בלי מייק-אפ, בלי פודרה, בלי מסכות, הנני כאן האנטישמיות המוצלחת שהוכיחה היטב את השפעתה, יעילותה. הקו המחבר משנת 1933ל-2018 הוא קו אחד, קו האנטישמיות.
כשמשחק כדורסל שגרתי בין קבוצה ישראלית (שחלקה הגדול כלל אינם יהודים) לבין קבוצה טורקית מתחיל לא בלחיצת ידיים, אלא בלחיצה גסה על בלוטות הכאב ההיסטוריות של עם ששליש מבניו הוכחדו בשואה, זו אנטישמיות, הרוח הרעה של 1933 נושבת בעוז, בעוצמה, בראש חוצות ברחבי אירופה בכלל, במדינות ערב בפרט ובארצות הברית, היהודים אינם אותם יהודים, הרוצחים בפוטנציה הם אותם רוצחים, יש רק הבדל קטן אחד, ליהודים יש מדינה, יש צבא, יש ממשלה, יש בית והם לא אורחים לא רצויים, הם בעלי הבית, והנאצים החדשים המתהלכים בינינו, לעין כל, ללא מורא, ללא שסומק עז יכסה את פניהם. הנאצים האלה צצים בטורקיה, בגרמניה, בפולין, בהונגריה, בארה”ב, בצרפת, הם לבושים בחליפה מחויטת ומעונבים בעניבה שיקית אבל אם תסתכלו טוב טוב לתוך עיניהם תגלו שם את 1933, תגלו שם את אותם נאצים עלובים, שונאי אדם. וכל הכבוד למכבי שניצחה את הדרושפאקים שאוהביהם הם נאצים קטנים ומצחינים. https://www.hashtagnews.online/?p=6876