כשהאקדחים ושדות הקרב מגיעים לישובים ישראליים, הבעיה כבר לא של המגזר בלבד  

ראשי הציבור הערבי טוענים בעקשנות כי נוח למנהיגות הממשלתית, לאומית של מדינת ישראל שהערבים הורגים זה את זה, יד איש באחיו בתוך הכפרים הערבים, כל זמן שזה לא מתקרב לגבולות הערים היהודיות שימשיכו לטבוח זה בזה. עם תחושות אי אפשר להתווכח, אפשר לחלוק, אך לא להתעלם. ואכן העובדות מדברות, ההרג והרצח בישובים הערבים הוא חסר פרופורציה לאוכלוסיה הערבית, אלפי כלי נשק מכל הסוגים, מכל המינים, נמצאים בכפרים, כל ניסיונות המשטרה וראשיה לקחת את מושכות הביטחון האישי לידיה נתקלה בתגובות נגד של חלק מרכזי בהנהגה הערבית, אשר מצד אחד דורשת פעולה, תוקפת את הממשלה והמשטרה ומנגד לא רק שאינה משתפת פעולה אלא אף מחבלת בזירות, מסתירה ומחפה על מחזיקי נשק.
אש ההפקרות החלה להתקרב ליישובים יהודיים כשקרב הירי יוצא מתחומי ואדי עארה וכפרי האזור ומתקרב לעפולה, כשבשיבלי רוצים לשלוח מסר עם אש עושים זאת מחוץ לכפר. יש מי ממנהיגי הציבור הערבי שחוכך ידיו בהנאה אל מול הפאניקה שאחזה ביהוד, האש מתקרבת, היא לא עוצרת באום אל פאחם, נצרת ועילבון, היא אוחזת בשיפולי היישובים היהודים ועכשיו הבעיה היא לא רק של המגזר הערבי, היא של כולם.