על אסירים משוחררים בחסות הבג''ץ  

אז איך הגענו לתנאי כליאה כאלה גרועים בישראל? חושבים שזה מחדל של המדינה?
תחשבו שוב.
לפני למעלה מעשור היינו במציאות טובה יותר. הפרחים פרחו, הציפורים צייצו ובבתי הכלא נהנה כל אסיר ממרחב מחיה של 4.5 מ"ר. הכל היה מעולה.
אבל מדינת ישראל לא שקטה על שמריה. המדינה הבינה שכמות האסירים הולכת וגדלה ובהתאם יש להכשיר בתי כלא חדשים על מנת לשמור על תנאי הכליאה הנאותים.
טרחה המדינה, חוקקה חוק מיוחד והשקיעה מיליונים על מנת להעמיד מכרז לבניית בתי כלא חדשים.
ואז הגיע בג"ץ.
בג"ץ החליט שלא מתאים לו להפריט את בתי הכלא. למה? ככה. כי לבג"ץ מותר להחליט מה שבא לו.
שיקפצו להם כל האסירים ויתקבצו בתאים קטנטנים. בג"ץ רוצה להחליט שאסור למדינה לבנות בתי כלא חדשים.
אז בתי הכלא לא נבנו. אסירים חדשים הגיעו. ומרחב המחיה של האסירים רק הלך והצטמצם.
פתאום התעוררו שופטי בג"ץ וגילו להפתעתם, נחשו מה? מרחב המחיה של האסירים הולך וקטן.
ישבו הבג"ץ בפנים חמורות והחליטו לקבל החלטות חדשות וחשובות. 'הפעם נראה להם מה זה.' נחייב את המדינה להגדיל את מרחב המחיה של האסירים. איך? להם זה לא אכפת. הם החליטו שלאסירים מגיע. ואם אין חוק כזה - אז נמציא.
וכך בעמק יפה בין פרחים ושדות - משתחררים אסירים באחריות של בג"ץ.