בחירות 2019, יוצאים לדרך בכל המפלגות  

ההדים לקמפיין הליכוד 2015 עדיין לא שככו, והם משפיעים עד היום. התוצאה של הקמפיין היתה החזרת המלחמה בין ימין לשמאל, מלחמה שהיתה קודם על אש קטנה במשך תקופה ארוכה. הקמפיין החזיר את המלחמה, כאמור, אך רק מבחינה שבטית. לא מדובר על מלחמת עמדות, כמו זו שהיתה בתקופת אוסלו, אלא במלחמת שבטים.

המשכותה של המלחמה על פני השנים מאז הקמפיין, עשוי לסייע לליכוד לשחזר את ההצלחה של בחירות 2015, הצלחה שהיתה על חשבון הימין, לא על חשבון השמאל. הליכוד לא לקח מנדטים משמאל, והיה מקים את הממשלה בכל מקרה, גם אם הרכב גוש הימין היה משתנה לכאן או לכאן.

הפעם נתניהו יכול להוביל גם קמפיין נרדף, סטייל שאגת אריה, שיכול להוסיף לכל האמור ולכנס סביבו את הימין, על חשבון מפלגות הימין.

להבנת קמפיין 2015: https://rotter.net/forum/politics/22327.shtml

ישראל ביתנו:

המקום הטוב ביותר להגיע ממנו לבחירות עבור מועמד שנתפס כימני, זה מהאופוזיציה. ליברמן יודע זאת ולכן נוהג להתפטר בדרך כלל לפני הבחירות. כמו שכתבתי כשהוא נכנס לממשלה, הוא אכן עשה זאת גם הפעם. העמדה הזאת טובה עבורו, כי בתור שר הוא לא יכול להצהיר הצהרות לוחמניות שלא עומדות בקנה אחד עם מדיניותו.

לסיכום אודות ליברמן לפני שנתיים: https://rotter.net/forum/politics/22882.shtml
לסיכום האחרון: https://rotter.net/forum/politics/25140.shtml

הבית היהודי:

התסריט הסביר ביותר הוא שהפורמט הנוכחי, בית יהודי-איחוד לאומי, ימשיך גם במערכת הבחירות הזאת. תסריטים נוספים אפשריים הם: פיצול בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, שמצידו חובר לעוצמה לישראל, כפי שעשה ב2009, או פיצול של בנט ושקד לבדם, הקמת מפלגת ימין חילונית חדשה, והשארת הבית היהודי והאיחוד הלאומי יחד, בהנהגה דתית יותר.

בנט ושקד חשבו בתחילה להקים מפלגה חדשה, טרם נכנסו לבית היהודי, אך בסופו של דבר חזרו בהם. המתחים עם החוגים הדתיים יותר, והסיכוי להגיע להישגים גבוהים יותר לבד, עשויים להביא בסופו של דבר לפיצול הזה.

תסריט נוסף עליו דובר בעבר, זאת חבירה של מפלגות הימין לרשימה אחת, שלא תהיה בעמדה ימנית מסויימת אלא תכיל את כל עמדות הימין, מסמוטריץ' ועד שטייניץ.

איך שלא יהיה, נראה שהסלוגן של בנט יהיה "שישראל תחזור לנצח".

לחלק מהתסריטים כפי שנכתבו בעבר, בהרחבה: https://rotter.net/forum/politics/22854.shtml

יהדות התורה:

יהדות התורה מורכבת משתי מפלגות: דגל התורה הליטאית ואגודת ישראל החסידית. כבר יותר מ20 שנה הם הולכים יחד. לאחרונה הם חוו מספר משברים משמעותיים, ויש הטוענים שהפיצול קרוב מתמיד. עם זאת, מכיוון שאחוז החסימה גבוה, ייתכן שבמקרה של פיצול נראה חבירה של אגודת ישראל החסידית לגורמים כמו אלי ישי, ומאידך חבירה של דגל התורה לש"ס, המסתכנת גם היא בחיכוך עם אחוז החסימה.

ש"ס:

לש"ס יש שני מעגלים. המסורתיים, וגרעין בני התורה. המסורתיים נטשו ורובם לא ישובו בקרוב, וש"ס נלחמים כרגע על הבסיס, על גרעין בני התורה. כאמור, במקרה של פיצול ביהדות התורה, תהיה להם אופציה לחבור לדגל התורה הליטאית.

אלי ישי:

האפשרויות העומדות בפניו הן: 1. חבירה חוזרת לעוצמה לישראל, לבד או כחלק מאיחוד לאומי במקרה של פיצול בבית היהודי. 2. חבירה לאגודת ישראל במקרה של פיצול מדגל התורה. 3. ייצוג חרדי בליכוד. 4. הביתה.

פייגלין:

מפלגת זהות טעתה כשהחלה לקמפיין את המפלגה לפני שקמפיינה מספיק את העמדות, החדשות והלא מוכרות בציבור הישראלי. אם היתה מקדמת את העמדות, הבוחרים אחר כך היו מחפשים מי המפלגה שהולכת בעמדות אלו. נכון לעכשיו, הסיכוי שלהם להכנס לכנסת הוא מזערי עד לא קיים (בזהירות הנדרשת אחרי בחירתו של טראמפ). כדי לגבור על החשש של חלק ממצביעיה מאחוז החסימה, הקמפיין לכיוונם צריך להתמקד בכך שעלינו ללכת עם האמת, ולא לשחק בהרכבות.

יעלון:

הסיכוי של יעלון להכנס לכנסת במפלגה עצמאית מזערי מאוד. אם נניח לרגע לטעויות שעשה בנושא אזריה, יאיר גולן ועוד, הטעות הפוליטית הגדולה ביותר שלו היתה עזיבת הליכוד. אריק שרון נהג לומר בצדק: תמיד יש להשאר על הגלגל. אם היה נשאר ומתקן את טעויותיו (על ידי הדגשת הנושא המדיני, בו הוא ימינה מנתניהו), היה יכול להיות המחליף הטבעי במקרה של כתב אישום. כעת, סיכוייו אפסיים.

אורלי לוי:

כמו שזה נראה היום, אנשים בסך הכל מחפשים משהו חדש, ויעדיפו את גנץ על פניה. היא היתה תחליף לכחלון הישן, אבל עכשיו כחלון ומה שהוא מייצג פחות מעניינים את הבוחרים.

כולנו:

כחלון בבעיה, לא רק בגלל שהישגיו שנויים במחלוקת, אלא גם בגלל שבטיקט שלו יש 2 בעיות: 1. אורלי לוי לוקחת חלק מהקהל. 2. הטיקט הזה הולך והופך לפחות מעניין כרגע.

יש עתיד:

בעבר היתה מפלגת מרכז שהצליחה להשיג את השלטון. מפלגת קדימה. ההבדל בין קדימה ליש עתיד, זה שלקדימה של אולמרט לא היתה בעיה עם החרדים. אם לפיד רוצה לעשות הפיכה בשלטון, יש רק דרך אחת: תיאום ליברמן-כחלון-לפיד, לקבל את המנדט מהנשיא עבור אחד מהם. במקרה כזה, הם יפנו לליכוד ולעבודה, מי שבא קודם, וישאירו את החרדים בחוץ בשלב הראשון.

תסריט כזה כבר היה על השולחן לפני 4 שנים, והוסר בגלל חקירות ישראל ביתנו. לא מופרך שהוא יחזור.

התסריט בהרחבה נמצא כאן: https://rotter.net/forum/politics/22854.shtml

התנועה:

הדרך היחידה של לבני לשרוד בפוליטיקה, זה להשאר צמודה למערך גדול. לבד היא אבודה. לכן עליה לעשות הכל להמשך החיבור עם העבודה, כולל לוותר על כל דבר. אמנם גם עבור העבודה זה איום כשהיא תרוץ לבד, כי כל מפלגה שרצה בשמאל תיקח מהעבודה עוד כמה קולות, אבל ללבני יש הרבה יותר מה להפסיד.

העבודה:

המפלגה הולכת ומתדרדרת עם כל שחקן שנכנס לזירה. הולכת והופכת למפלגה לא רלוונטית. עליה לחשוב קדימה, 4 שנים קדימה. לתת לגנץ ולפיד להשחק בממשלת הליכוד, ולהשאר בחוץ לבד. זה מה שעשה נתניהו ב2006, נשאר בחוץ וחיכה להחלשות השלטון.

מרצ:

הדבר הכי טוב למרץ זה ריבוי מפלגות בשמאל. ברגע שיש מערך אחד, הבוחרים מריחים מהפך ומתכנסים סביב המערך. ברגע שיש ריבוי מפלגות, מה שחשוב עבורם זה הגוש, ולחזק אותו משמאל. לא כדאי להם להתמקד בנתניהו, כי מי שחושש מנתניהו מצביע למפלגת שמאל גדולה יותר (בנט עשה טעות דומה ב2015 כשתקף את השמאל, כי מי ששונא את השמאל מצביע למפלגת ימין גדולה יותר). עליהם להתמקד בנושאים ספציפיים שקרובים ללב הבוחרים שלהם.

הרשימה המשותפת:

חרף העובדה שיש מצביעים ערבים שמצביעים לש"ס או למפלגות אחרות, לא ראינו נטישה גדולה וכל שעליהם לעשות זה לשמר את הקיים. היום, עם חוק הלאום והפרשנות השגויה שנותנים לו בשמאל, יהיה להם קל יותר לעשות זאת.