כבר 3 מערכות בחירות מתמקד קמפיין הליכוד בצורך להצביע למפלגה הגדולה. ב2013 זה היה "ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה", שלא ממש הצליח (הליכוד קיבל 30 מנדטים יחד עם ליברמן, הרבה פחות מהתוצאה אליה שאפו), ב2015 חזרה לחיינו החלוקה הדיכוטומית בין ימין לשמאל, עם "אנחנו או הם", וזה אכן הביא לתוצאה הרצויה. ב2019 כבר היתה ממש תחושה של בחירה ישירה, כאילו יש רק שתי מפלגות. ליתר ביטחון הוסיפו בקמפיין הליכוד את ההפחדה מרובי ריבלין. לטענתם, אם היה הפרש גבוה במנדטים בין המפלגות הגדולות, הוא היה נותן את המנדט לגנץ.המפלגות הקטנות מצידן ניסו להחזיר מלחמה ולהבהיר שמה שקובע זה לא גודל המפלגה אלא גודל הגוש: אם כחול לבן היתה מקבל 55 מנדטים ואף מפלגה נוספת מגוש השמאל לא היתה עוברת, ולעומת זאת בצד הימין הליכוד היה מקבל 20 מנדטים אבל לגוש היו 65, עדיין הליכוד היה מקים את הממשלה. זה כבר קרה ב2009, כשקדימה קיבלה מנדט יותר מהליכוד, ועדיין הליכוד הקים את הממשלה. גם הנשיא לא היה מתבזה בלהעניק את המנדט למישהו שאין לו סיכוי להקים ממשלה.
למרות שהצדק היה עם המפלגות הקטנות, לגיטימי מצד המפלגה הגדולה לעשות קמפיין שיביא אליה מנדטים, זאת זכותם. אבל במקרה שלפנינו, מסתבר שהמפלגות הקטנות צדקו בטענה נוספת: הורדת מפלגות מימין אל מתחת לאחוז החסימה כדי שהליכוד יהיה גדול יותר, יפגע בסיכוי של מפלגת הליכוד עצמה להקים ממשלה. כבר לא מדובר רק על פגיעה במפלגות הקטנות, אלא גם פגיעה במפלגה הגדולה. המפלגות הקטנות חזרו גם על המסר הזה, בליכוד לא הקשיבו ועכשיו הם אוכלים את מה שבישלו.
מה הרציונל של הליכוד? אין לי ספק שהקמפיינרים היו מודעים לבעיה הזאת, וכך גם יו"ר הליכוד שהוביל את הקמפיין. ייתכן ששוב מדובר בפירות היחסים העכורים עם בנט ועם פייגלין. הבעיות האישיות ההן כבר הובילו להחלטות שהזיקו לשני הצדדים (ברית האחים למשל נולדה בגלל הניסיון להשאיר את הבית היהודי בחוץ, והביאה לממשלה שלא החזיקה יותר משנתיים). אז נתניהו הצליח לנצח את בנט ופייגלין, אבל גם את עצמו.
עצמאות... בואו
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
