בעבר היוותה חברון סמל עבור כל מי שתומך בהתיישבות, אם זה בתגובות המהירות ו'הבלתי מתפשרות' לזריקות האבנים מצד הערבים, ואם זה במאבק על הרחבת שטח ההתיישבות היהודית או כל דבר אחר, השיא היה לפני 18 שנים בדיוק! אינני יודע כמה יודעים ואם בכלל זוכרים זאת, היה אמור להתבצע פינוי של שכונת תל רומיידה בחברון ובדקה ה-90 זה נעצר בגלל שהיה ברור ל'כולי עלמא' שהולך להיות שם מאבק שהיה שם בכיס הקטן את המאבק שלימים היה בעמונה, המידע על אופי המאבק הועבר על ידי השב"כ לרבין שהיה אז רוה"מ, וזה נתן הוראה לעצור מיד את הפינוי רגע לפני שהוא היה אמור לצאת לפועל

לצערנו ההצלחה של אותו מאבק שמורה להיסטוריה הישנה והאבודה של הימים הטובים בחברון. מאז ועד היום היו מאבקי סרק מגוכחים ועלובים, אם בתגובות להתקפות הערבים שסוקלים מידי יום באבנים את מי שנוסע בכבישי האזור, ואם בהרס נקודות חדשות שהוקמו באזור, ואם בחנק הקפדני סביב כל ניסיון 'חוקי' לממש את זכות הקנין לאלכס מבנים שנקנו כדת וכדין בכסף מלא כולל תיעוד מצולם של הקניה, סירוב לאפשר מגורים במקום שנקנה באופן חוקי הוא אות לבאות, שמכאן והלאה הכדור מתגלגל אחורנית. בחברון של 'פעם' לא היו עוברים על זה לסדר היום, בחברון של פעם היו קוראים את המפה כמו שצריך, בחברון של פעם בסופו של דבר גם היו מנצחים, כפי שניצחו בכל המאבקים שהיו עד אז, אברהם אבינו, בית הדסה, תל רומיידה, ועוד. האבסורד הוא שבחברון של היום כל הדברים הללו הם שיגרה\שיגרע וכל מילה נוספת מיותרת!

השיא של ההתדרדרות בכוח ההרתעה של חברון היה לפני 3 שנים בפינוי שהיה בבית השלום, חשובי הישוב היהודי פחדו ממאבק רציני ובעיקר מהתדמית שעלולה ל'הכתים' את הישוב היהודי 'רח"ל', היה לי ויכוח אם נועם ארנון על עניין זה, מי שמכיר את ארנון יודע שיש לו המון זכויות וכל מה שהוא עושה זה למען הכלל, אך הבעיה שהוא ראה {ואולי עדיין רואה} את הדברים מהזווית הלא נכונה, הסברתי לו אז שזה לא המאבק על בית השלום, זה מאבק על הבית הבא שיקנו, זה המאבק על המאחז הבא שירצו להחריב, זה המאבק על הכל, והמציאות לא בוששה מלהגיע, שלוש שנים אחרי אותו פינוי של בית השלום, רק שהפעם, שלא כמו בבית השלום, שאוכלס שנה וחצי עד שפונה, אפילו שבוע לא נתנו לאכלס את המבנה החדש שנוקה לפסח 'מיהודים'.