מי רוצה חרדי בעבודה?
כיצד ניתן ליישב את הסתירה העולה משני המחקרים שפורסמו בהפרש של חודש בלבד? נראה כי דו"ח אונו, שבדק את השתלבותן של קבוצות מודרות בשוק העבודה, יכול לספק תשובה אפשרית.

הדו"ח מנתח שאלונים שהועברו לעשרות מעסיקים בחברות גדולות שמעסיקות אחוז ניכר מהשכירים במשק הישראלי בתחום ההיי-טק, במקצועות הבריאות ובמשרדי הממשלה. מן הדו"ח עולה כי מעסיקים נרתעים מהעסקת עובדים מאוכלוסיות מודרות, כגון חרדים, ערבים ובעלי מוגבלויות - ועל אף שהמם מעריכים שאין לקבוצות אלו קושי לעמוד בדרישות התפקיד.

במילים אחרות, המעסיקים היו רוצים לראות את החרדים עובדים, אבל לא אצלם במשרד. זו כנראה אחת הסיבות לכך שלמרות שישנם לא מעט חרדים הרוכשים מקצוע ושואפים לצאת לעבוד, עדיין אנחנו לא רואים בשטח שינוי מהותי.

אין ספק שהחברה החרדית עומדת בפני מבחן משמעותי בדבר ההשתלבות בשוק העבודה, אך מבחן חשוב לא פחות רובץ לפתחה של החברה החילונית. על החברה הישראלית להשקות את ניצני השינוי בחברה החרדית, לפתח אותם, להעצים אותם ולהוכיח לחרדים ששווה לעשות את המאמץ.

יש מחיר
צעירים חרדים שבוחרים ללמוד מקצוע ולצאת לשוק העבודה מקבלים החלטה אמיצה. הם עוזבים את המוכר והידוע לטובת הלא נודע, הם שוברים את כוח האינרציה, מוכנים לפשרות באורח חייהם ויודעים היטב שהם יאלצו להתמודד עם ביקורת נוקבת מבית.

היה ואחרי שיעברו את כל ההליך הקשה הזה, הם יתקשו למצוא עבודה ויתקלו בסירובים חוזרים ונשנים מצד המעסיקים שנמנעים מלהעסיק אותם בשל היותםחרדים, הם יאלצו לחזור הביתה בבושת פנים ולהזהיר את חבריהם

לספסלי בית המדרש שלא יעשו את אותה טעות. לעומת זאת, אם הם ישתלבו בהצלחה בשוק העבודה, ימצאו עניין, אתגר ומימוש עצמי, וישדרגו את חייהם מבחינה כלכלית, השכנים שלהם יראו כי טוב ויבקשו אף הם לצאת לעבוד.

השבוע פורסם כי עו"ד יעקב וינרוט שיהיה נציגם של החרדים בועדת פלסנר אמר בכנס אקדמי ש"הציבור החילוני לא רוצה את החרדים בחברה, הוא רוצה אותם מחוץ לחברה כדי שהוא יוכל לירוק עליהם". בידי הציבור החילוני היכולת להוכיח האם וינרוט טועה או שמא דבריו אכן משקפים את המציאות.

היום עשיתי סיבוב בגאולה וראיתי שבהרבה חנויות מכולת מעסיקים יהודים מאנ"ש של בעלי החנויות במקום העובזים זרים למינהם, ואם מישהו יעשה סקר על אחוזי העובדים בציבור החרדי ימצא נתונים מפתיעים.

קבוצה, שגזרה לעצמה, מתוך מסורת יהודית מפוארת בת אלפי שנים, רק את אותם מאפיינים שהתאימו לה, והכריזה על עצמה כבעלת הבית על המסורת כולה.

שום דבר מהתנהלות שלהם לא מזכיר את אבותיהם ואבות אבותיהם:
אבותיהם עבדו ולמדו(כל אדם האומר שיעסוק אך ורק בתורה, לא יעבוד ויתפרנס מצדקה – הריהו בבחינת אחד שחילל את השם, ביזה את התורה, כיבה מאור הדת, גרם רעה לעצמו ונטל חייו מהעולם הבא, כי אסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה.), הם מתבטלים מעבודה.

אבותיהם התאימו עצמם לסביבת המחייה שלהם (האירופאים בחליפות, הצפון אפריקאים בגלביות), הם מבדלים עצמם לחלוטין, ולובשים מלבושים שאין להם כלום עם ההגיון.

אבותיהם כיבדו נשים(וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון), הם שולחים נשותיהם לעבודה ופרנסה ומתבטלים.

אבותיהם ואבות אבותיהם לחמו ("'האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה' - שיהיה לכם ארץ שכבר נכבשת על ידי כולם, והמה יסכנו עצמם למלחמה?) והם משתמטים.

אבותיהם פסקו הלכות הגיוניות שאיפשרו את המחייה בעולם המודרני דאז, והם פוסקים הלכות שאינם אלא פלפולי לשון ומשחקי מחשבה, וכל קשר בינן לבין המציאות קלוש.(כהן חייב להתעטף בשקית ניילון כשהמטוס עובר מעל בית קברות \ אסור לחטט באף בשבת \ אסור להוסיף לימון לתה בשבת)

אבותיהם זילזלו ב"קדושים" " באבות" וקמעות (אל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים), והם נוהים אחרי נשיקות רבנים ומים קדושים.

אבותיהם השתלבו בקהילות והם מתבדלים ומסתגרים ומתנתקים מהמציאות.

ואני מדבר רק על הקיצוניים.