כלי משחית
"השיטה": פרק שלישי ואחרון. "הגברים לא אשמים", זה תהליך הסוציאליזציה שמעביר אותם הצבא. מנערים צעירים נבוכים לגברים שלומדים לצרוך פורנוגרפיה ולהחפיץ נשים

שלושה אירועים מטרידים במיוחד התרחשו בעשרת הימים האחרונים בצה"ל. אירועים שיכולים לשקף התנהגות לא ראויה, שבבסיסה אורח מחשבה לקוי וקוד מוסרי מעוות של מפקדים וחיילים.
בעקבות האירוע הראשון התאשפז בבית חולים, במצב נפשי לא פשוט ועם טחול קרוע, לוחם גדוד "נחשון", שחבריו ליחידה עשו לו "משפט פז"ם",שבו השליכו אותו לרצפה והכו אותו קשות.
הסיבה לכך הייתה שהוא נגע ב"מקל הפז"ם" - מוט עץ עם סימוני היררכיה, המסמלים את הוותק ביחידה.

האירוע השני הוא מרד לוחמי צנחנים בגדוד 202, שמחו על כך שמפקדיהם אוסרים עליהם לענוד על צווארם את קמע ה"פצ'ולי" - בקבוק שמכיל לכאורה נוזל גוף של אישה. ד"ר אסתר הרצוג ציטטה מתוך האתר הרשמי של צבא ההגנה לישראל: "הכד שמעטר מימים ימימה את צווארם של לוחמי מסייעת 'צפע' ומכיל על פי המסורת את הנוזל האינטימי של חברותיהם".

ועוד לא נגמר הסיפור המזעזע של הפצ'ולי, שמצמצם את המושג "אישה" לנוזלי הגוף האינטימיים שלה המוחזקים כקמע שתפקידו לעודד חיילים לעמוד בסיוט שנקרא שירות צבאי (כך הם מדווחים אחד אחרי השני בטוקבקים), וכבר רדף אותו לפני שבוע האירוע הבא בתור: קבוצת חיילות מפעילות האמר קרבי בבסיס בצאלים, שמוגדרות כלוחמות, ישנות ומתגוררות בשטח בתנאים קשים במיוחד, נדהמו מפקודה שהונחתה עליהן במפתיע לשמש כמלצריות במסיבת פרידה מפנקת לאחד הקצינים.

הי הג'יפ
החיילות הועלו בשעה ארבע לרכבים, הוסעו לאתר המסיבה, ערכו שולחנות, הגישו את האוכל ונשארו לנקות. במסיבה בירך הרמטכ"ל גנץ את הקצינים המסיימים והסביר להם איך להוות דוגמה ומופת לכל השאר. קבוצת החיילות הלוחמות נשארו לנקות את המתחם עד מאוחר בלילה. ונשאלת השאלה, דווקא בימים הרגישים האלה של הדרת נשים בצה"ל, מי המפקד - הלא חכם בעליל - שנתן פקודה "להשתמש" בקבוצת נשים לוחמות, מדריכות האמר, כמלצריות ומנקות?

איך ברגע אחד הוא הפך אותן ממדריכות ולוחמות בעלות עמדה לעובדות ניקיון שמסיעים אותן ממקום למקום לפי הצרכים כאילו היו עובדות קבלן של הצבא ולא חיילות שמשרתות מכוח החוק.
האם מבין אותו מפקד מה משמעות הדימוי שנוצר אצל החיילים במסיבה, כשהם צופים במדריכות שלהם שמשמשות כמלצריות וכעובדות ניקיון של הגברים החוגגים? האם הוא טורח לחשוב לרגע שבנקודה הזאת הן מסומנות ככאלה שאפשר להשפיל, סטטוס שהרצף שלו יכול להתבטא אחר כך ביחסי מרות, בבעילה בהסכמה ובכל הרעות החולות של הטרדות מיניות לסוגיהן שנשים עוברות נון סטופ בצה"ל, במשטרה ובמערכות ציבוריות אחרות. הכל היה נראה אחרת לו הפקודה למלצר ולנקות הייתה ניתנת לחיילים וחיילות כאחד, שווה בשווה.

הסימון ההיררכי שמשמעו "החזק מול החלש" נעשה ביחידת "נחשון" בעזרת מקל עץ פשוט, שעליו חרתו החיילים את סימני הוותק (והכוח). ומי שנוגע במקל הפז"ם, כלומר מי שמערער על היררכיית הכוח, משלם בגופו. כמו אותו לוחם שנגע במקל והגיע לבית חולים בגוף מרוסק.

לגבי נשים, סימון מיקומן הנמוך בסולם ההיררכיה בא לידי ביטוי בהשפלה (מלצריות ומנקות) או בהטרדות מיניות. לוחמות האמר שהרגישו מושפלות מההסבה שלהן למלצריות מסרו למפקדות שלהן, שהשתתפו באירוע, על תחושת ההשפלה שלהן, ולפי הדיווח בעיתונים, המפקדות עצמן תמכו בפקודה שניתנה לחיילות לשרת את המפקדים.

התנהגות נשים בעמדות כוח כמשת"פיות בהשפלת נשים חלשות יותר בהיררכיה, היא פרק בפני עצמו. בעניין דפוס החיילת-המלצרית התראיין בטור הזה סגן אלוף בדימוס ד"ר זאב לרר ששירת ביוהל"ן (לשכת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים). הוא ניסה לבטל את הדפוס הזה ונתקל בהתנגדות חזקה. "הדפוס הצה"לי של נשים שמספקות שירותים אישיים למפקדים", אמר לרר, "גורר תפיסה שנשים הן אובייקטים מיניים לשימוש בעלי הכוח בצבא, ומה ששנים אחר כך נחשב ל'הטרדה מינית' היה חוויה יומיומית שנתפסה כסמל כוח וסטטוס והתפוצצה סביב פרשת הבכירים איציק מרדכי וניר גלילי בצבא וניסו שחם במשטרה".

סקס בראייה הגברית קשור בכוחנות, כיבוש, כניעה, והפרקטיקה של אורח החשיבה הזה במציאות היא הפורנוגרפיה. לפני כמה ימים, דיווחנו ב"מעריב", ערכו חיילי חיל הים אימון משותף עם אנשי חיל הים היווני. היה להם ערב חופשי, והם בילו עם נערות ליווי. כשחזרו וסיפרו על החוויה המינית הראשונה שלהם, זה לא הפריע למפקדם להעניק להם, לעיני כל צוות הספינה, מדליה יוקרתית שקיבל מהמפקד היווני כאות הוקרה על האימון המשותף.

לכבוש את רותי
בדיון על פורנוגרפיה שהתקיים במכללת תל חי, הרצה ד"ר חן נרדי על תהליך הסוציאליזציה שעוברים גברים - מנערים צעירים רומנטיים לצרכני פורנו, כשהצבא הוא הטרנספורמטור של החוויה. "זה מתחיל", אומר נרדי, "מהשפה הצבאית, 'תחזיר להם, זיין אותם, דפוק אותם'. כלי זין הם כלי נשק. והאיבר הגברי מקבל דימוי של כלי משחית. ביטוי למלחמה, לכיבוש, להשפלה. על פי הדפוסים הצה"ליים הבסיסיים, חייל שווה גבר, וגבר שווה לוחם. חיילת, בסופו של דבר, היא מלצרית ומכינת קפה גם כשיש לה תפקידים אחרים. כשאתה לוחם, יש לך נקודות זכות, אתה בעמדת כוח, והשפה שלך הופכת להיות ביצועית. מלמדים אותך לא להקשיב למצוקה, לא לראות, לא לשמוע, לא לדעת".

"כשאני הגעתי לצבא", סיפר נרדי, "הייתי נער נבוך וחסר ביטחון. הצבא עשה ממני גבר. נתן לי ביטחון שלא היה לי מעולם. הנערה החכמה שהייתי מעתיק ממנה במבחני מתמטיקה בתיכון הגישה לי קפה. וככה סומנה מערכת היחסים בינינו. אני למעלה, היא למטה. בקורס קצינים ללוחמה בשטח בנוי הקמב"ץ הציג את המטרות. היעדים שאותם היה צריך לתקוף ולהשמיד, היו בעלי שמות של נשים: ורדה, רותי, רבקה. יורים על ורדה, דופקים את רותי, כובשים את רבקה. ככה תיארו המפקדים את המשימה, ולאף אחד זה לא נראה מוזר, או לא נשמע צורם".

בתהליך הסוציאליזציה האכזרי שבו נערים הופכים לגברים, ללוחמים, לכובשים, עונדים החיילים קמע עם ריח גוף של אישה, או מקבלים מדליה, בטקס חניכה על גבריות, כשהם משלמים לנערת ליווי תמורת הסקס הראשון. "אחרי תהליך כזה", אומר נרדי, "מעט גברים יצליחו להתיידד עם אישה עצמאית, אסרטיבית, אינטליגנטית. הם יעדיפו יחסים של כוחנות, ניכור רגשי ומיניות שחותרת לכיבוש ולביצוע".

בילי מוסקונה-לרמן (נולדה ב-1956) היא מגישת טלוויזיה ועיתונאית ישראלית.

בילי מוסקונה-לרמן נולדה וגדלה בראשון לציון, למדה בגימנסיה הריאלית, שירתה בצה"ל ביחידה 8200 של חיל המודיעין. היא בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ובפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, החלה לימודי קולנוע לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, וסיימה תואר שני בלימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן.

מיד לאחר שירותה הצבאי החלה לכתוב במוסף סופשבוע ובמוסף הפוליטי של מעריב כשהיא כותבת בענייני חברה, מגדר וראיונות אישיים. ב-2003, לאחר מותה של רייצ'ל קורי, עשתה כתבה פוליטית כשהיא מחופשת לעיתונאית צרפתיה, נכנסה לרפיח בניגוד לחוק, חיה שם ארבעה ימים והייתה היחידה שתיעדה את המצור ברפיח.

בילי מוסקונה-לרמן נכנסה למדיום הטלוויזיוני בתוכניתה "חדרי חדרים" ב-1991. עם הקמת ערוץ 2 הצטרפה לקבוצת קשת עם דן שילון והגישה את התוכנית "בילי בדרכים" , בה היא נסעה ברחבי הארץ וערכה ראיונות. באמצע שנות התשעים הגישה בטלעד את תוכנית הטלוויזיה הלילית "בילי באוויר". החל מ-1998 מגישה את התוכנית "מבט נשי", שזו תוכנית הטלוויזיה היחידה המתארת את סדר היום החברתי דרך העדשה הפמיניסטית, בשנת 2005 הצטרף אליה בן כספית כמנחה שותף. בטלוויזיה היא נוהגת לתת במה לאוכלוסיות המוחלשות של החברה כגון אתיופים, עולים מברית המועצות לשעבר וערבים.

מוסקונה-לרמן מנחה בכנסים של זכויות אדם ובעצרות פמיניסטיות. משתתפת בפאנלים טלוויזיונים רבים כדוגמת "פופוליטיקה", בהם היא נותנת הטון הפמיניסטי.

מלמדת במסלול עיתונות כתובה בבית הספר לתקשורת שבמכללה האקדמית ספיר. היא אם לשניים.