הטעויות של היועץ המשפטי מזוז - פרשנות  

1. תחילת מעורבותו של מזוז כאשר הנשיא קצב מזמן את מזוז ללשכת נשיא המדינה בבהילות ומספר לו על ניסיון לכאורה של עובדת לשעבר בבית הנשיא - הלוא היא א' לסחוט אותו באיומים. הנושא מתחיל לדלוף לעיתונות וקצב משחרר הודעה שקרית לפיה מדובר בפגישה רגילה עם היועץ המשפטי במהלכה ביקש את חוות דעתו לאירועים. ייתכן שכאן מתחילה שרשרת הטעויות של מזוז - במקום להבליג לשמור על קור רוח ולתת לזמן לעשות את שלו מזוז הרותח מדליף לעיתונאי הבית אמנון אברמוביץ את פרטי השיחה בינו לבין הנשיא ואת העובדה שהנשיא הזמין אותו לפגישה דחופה שלא מן המניין - מרגע זה המערבולת אינה ניתנת לבלימה.

2. מזוז שמחליט בצדק ללוות באופן אישי את החקירה אינו מצליח להפריד בין דעתו האישית לגבי הנשיא והעובדה שנפגע מהתנהלותו של הנשיא לבין תפקידו המקצועי - מזוז נופל לתרגילים של משרד יחסי הציבור של הנשיא - מדליף דווחים מתוך החקירה - ובכך נגרר למה שמאוד רוצים בסביבתו של הנשיא - לשוות רושם של קרב אישי בין השניים ולחזק את הדימוי המופרך של קצב כ"קורבן של התקשורת".

3. ככל שעובר הזמן ומתחוורת התמונה האיומה לפיה קצב ואנשיו השתמשו בעובדות מדינה כשפחות מין לא יכול היה מזוז לשתוק והמשיך להדליף באמצעות מקורביו פרטים על כתב האישום המתגבש - יועצי התקשורת של קצב שזיהו במהירות את נקודות החולשה של מזוז המשיכו לנהל קרב - מזוז קצב בתקשורת - השיא היה בנאום קצב בו הוא האשים את מזוז בחוסר יושר - כל זה כפעולת ריכוך לפני שקצב מגיע אל אותו מזוז עצמו לשימוע וכדי ללחוץ את מזוז לפינה.

4. לשימוע היה תפקיד חשוב בהורדת כל הצדדים מהעץ - מזוז הרי טען חזור וטעון חזור והדלוף כי מתגבש כתב אישום חמור ביותר - פרקליטיו של קצב טענו כי הביאו חומר ראיות חדש על הפרשה - עכשיו הבא נהיה לרגע מציאותיים - הראייה היחידה שהייתה יכולה אולי לחלץ את קצב ממצבו היא קלטת בה רואים בבירור את א' מפתה את קצב - לו הייתה קלטת כזו כל הסיפור לא היה מגיע לשימוע - גם נסיונות קודמים של אנשי קצב לקעקע את אמינותה של א' באמצעות משפחת הפשע אברג'יל נכשלו - לכן ניתן להניח שלא היה חומר ראייתי דרמאטי שהובא לידי מזוז.

5. פרקליטיו הנבונים של קצב הביאו למזוז משהו הרבה יותר מתוחכם - הם הציעו לו את מה שהוא חשב שהיא עיסקת חייו - עיסקה בה נשיא מדינת ישראל יודה בעבירות מין "קלות" יחסית לאישומי האונס - המדינה תמחק את אישומי האונס שממילא הם בעייתיים בשל הזמן שחלף, העובדה שהמתלוננות לא נבדקו ככה"נ ע"י רופאים ולא התלוננו בסמוך לזמן האירוע.
מזוז, שיוקרתו המקצועית חשובה לו ואשר מונע מהמדדים הקובעים בפרקליטות דהיינו אחוזי ההרשעה חשב שהוא עושה את העיסקה המוצלחת ביותר ובאותה הזדמנות נמנע מלבייש את מוסד הנשיאות. אלא שמזוז לא הבין שהוא נפל בפח ובעצם חותם במו ידיו על עיסקה שבה הוא יכול רק להפסיד.

6. הרי אם מזוז היה כ"כ נחוש ובטוח בכובד האישומים נגד קצב מדוע התפנית הדרמאטית - מזוז עצמו לא ניסה לטעון שהונחה לפניו תשתית ראייתית חדשה או מפתיעה. ועוד מלמל משהו על השיקול בשמירת מוסד הנשיאות (כאילו זה עומד בקו אחד עם כבודן של המתלוננות). מזוז חשב שבחתימה על הסדר הטיעון הוא מבטיח לעצמו ניצחון חלק ובחוסר ראייה קדימה הוא הסתכל על הדברים רק דרך חור הקשית המשפטית- הוא הראשון שמרשיע נשיא מכהן בעבירה פלילית, הוא רושם תיק שבו יש הרשעה וסוגר את הסיפור. אלא שמזוז לא מבין את האפקט הציבורי השלילי של מעשיו.

7. כעת ייתכנו שני תרחישים לפחות ובכל אחד מהם יוצא מזוז כאשר ידו על התחתונה:

התרחיש הראשון - בית המשפט מקבל את עסקת הטיעון ככתבה וכלשונה - במקרה כזה ייאלץ מזוז להסביר את אמירותיו במהלך השנה האחרונה לגבי חומרת העבירות ושום להטוט מילולי של הרים ועכברים לא יעזזרו לו.

התרחיש השני - בית המשפט יידחה את עסקת הטיעון - מבחינת מזוז זה יהיה מקרה קלאסי של "גם אכל את הדגים המסריחים וגם גורש מהעיר".