רמון ראוי לאמון - יעל פז מלמד  

לפני כמה חודשים קבע בית המשפט שחיים רמון יכול לשרת בכל תפקיד ציבורי שירצה, משום שבעבירת הנשיקה עם הלשון שלו אין משום קלון. מי שחפץ ביקרו של שלטון החוק חייב לכבד את פסיקת בית המשפט, גם כשהיא אינה עולה בקנה אחד עם דעתו. בית המשפט לא סייג את הכרעתו, אלא אמר במפורש שאין קלון.

התרגום האופרטיבי של הדברים הללו הוא שחיים רמון יכול להיות שר האוצר, יכול לשמש כמשנה לראש הממשלה, והציבור יכול לעשות את מה שהוא נדרש לעשות בכל מצב של חוסר שביעות רצון: להתחשבן ביום הבוחר עם מי שהפקיד בידיו את התפקיד, ראש הממשלה. או לחלופין, להגיש ערעור לבית המשפט העליון, ולנסות להביא לביטול ההכרעה.

מה שאי אפשר לעשות זה לנסות למנוע מחיים רמון את הזכות למלא תפקיד בכיר בממשלה,כל זמן שלא נקבע אחרת בבית המשפט. זו המשמעות של כיבוד שלטון החוק. לכבדו גם כשלא מסכימים. נכון לעכשיו מילא רמון במלואו את מה שהטיל עליו בית המשפט. הוא נתן 120 שעות של עבודות שירות, וכרגע הוא במצב של כל מי שעמד למשפט, מילא את חובו ויכול להתחיל לבנות את חייו מחדש. זוהי זכותו המלאה. חובתו של הציבור לאפשר לו את זה.

במוצאי שבת האחרון נפל דבר חשוב בחברה הישראלית. בפעם הראשונה קבעו נשים את סדר היום הציבורי, בהפגנת ענק, שאילו היתה סתם הפגנה פוליטית לא היו אומרים שהשתתפו בה 20 אלף איש, אלא לפחות 50 אלף, כך בדיוק נראו בעבר הפגנות, שדווח שהשתתפו בהן עשרות אלפי אנשים. ההפגנה הגדולה, כמו גם הראיונות הרבים של נשים מרכזיות, נתנו סוף-סוף לנשים את המקום הראוי להן בדו שיח הישראלי.

זהו ניצחון ענק, שהוגש לנשים על גבן של המתלוננות נגד משה קצב. ודווקא משום כך אפשר, ולטעמי אף ראוי, לבקר את הניסיון של נשים רבות (וגם כמה גברים) לעשות גזרה שווה בין חיים רמון למשה קצב, ולרצות להטיל את כובד משקלן הציבורי במידה שווה בשני המקרים. בכך יש משום שגיאה גדולה.

להפסיק מיד את ההפחדות והדמגוגיות



רמון איננו עבריין מין סדרתי, כפי שקבע מני מזוז לגבי משה קצב. רמון הוא אדם שטעה פעם אחת, טעות שהיא בגבול הנסבל, לדעתי, ושעליה שילם את מלוא המחיר. יש שיגידו מחיר גבוה בהרבה מהמעשה עצמו. מותר לאדם לשגות פעם אחת, ואסור שלא לתת לו הזדמנות נוספת. הדמגוגיה הנשמעת כאילו אסור לתת לרמון לנהל משרד שעובדות בו גם נשים, שמא יסכן אותן בהתנפלות ובנשיקה נוספת, היא כל כך מופרכת, שאין אפילו טעם לדון בה.

רמון איננו אדם מסוכן לנשים, ואילו היתה לי בת הייתי מאפשרת לה בחפץ לב לעבוד תחתיו, גם בתפקידים שדורשים קרבה גדולה. רמון איננו אדם שמטיל את חיתתו על נשים,-פי שעשה משה קצב. הוא אינו עומד בכלל באותה פלנטה עבריינית שבה שוהה קצב.

אם אנחנו רוצות להמשיך ולקבוע סדרי יום ציבוריים, אנחנו חייבות להפסיק מיד עם כל ההפחדות והדמגוגיות והמאבקים הבלתי צודקים שמתנהלים כרגע נגד חיים רמון, ולשמור אותם למקומות הראויים והנחוצים. ויותר מהכל, אנחנו חייבות לקבל על עצמנו את קביעת בית המשפט, גם אם היא אינה מוצאת חן בעיננו.

אני מניחה שאילו היה אולמרט ממנה את רמון לשר האוצר, היה המינוי עובר, ואפילו די בקלות, את משוכת בג"ץ. הוא הדין גם לגבי התפקיד המוצע לו כתחליף. בג"ץ לא היה מבטל החלטה של בית משפט, כי אין סיבה שיבטל אותה.