מקור ראשון מראיין את משה פייגלין  

משה פייגלין בטוח בעצמו יותר מאי פעם. היעד שהוא הציב לעצמו ולתנועתו לפני קרוב לעשור כבר נראה בעיניו קרוב. אין לו ספק שהליכוד בראשותו עוד יכבוש את ראשות הממשלה. שבע אכזבות ורווי התקפות והשמצות, הוא יוצא לסיבוב נוסף, והפעם מוכן להסיר את הכפפות ולתקוף חזיתית את נתניהו.

"זה כבר לא בשמיים. אנחנו מתקרבים לקרקע", הוא מצהיר. "ההתמודדות הזו תהיה מדרגה חשובה לקראת הניצחון. זה שיהיה ניצחון בסופו של דבר, זה ברור לנו, כי אנחנו לא מאמינים שיש למדינה סיכוי בלי מנהיגות יהודית מאמינה".

אז זו רק עוד מדרגה בדרך לניצחון החבוי אי שם בחיק העתיד?
"בדרך הטבע זו מדרגה חשובה, אבל קיימת גם אפשרות שננצח כבר בסיבוב הזה".
אל הראיון הוא מגיע הישר מהר הבית. לא מדובר בעלייה מתוקשרת נוסח אריק שרון שנועדה לסחוף את אלפי המצביעים, אלא באירוע בר מצווה לבנו של אחד הפעילים המקורבים אליו.

האיש ביקש מפייגלין לפני חודשים, כשמערכת הבחירות עוד לא נראתה באופק, שידריך סיור על ההר לרגל בר המצווה, וראש חטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד נענה והבטיח לבוא. עתה, למרות שהקמפיין בשיאו, הוא אפילו לא חשב להפר את ההבטחה, לדבריו, ופינה לרגל האירוע את הבוקר שלו.

שאלנו את פייגלין האם אינו חש שזכה מן ההפקר כתוצאה מפרישתו של סילבן שלום מהמירוץ. "הפעם עברנו את סילבן עוד לפני שהתחלנו. זאת אחת הסיבות שבגללן הוא פרש", בטוח פייגלין. אחרי הפרישה בירר נתניהו עם אנשיו של פייגלין האם ניתן יהיה להקדים את הבחירות עוד יותר. במנהיגות יהודית הסכימו לבסוף ל-14 לאוגוסט, ולדברי פייגלין אף הציעו להקדים עוד, ל-7 בחודש.

למה הסכמתם להקדים? עד כדי כך אתה בטוח בעצמך?
"המטרה היתה לסיים את העניין לפני ראש חודש אלול. לא להיכנס לחודש הרחמים והסליחות באווירה של התמודדות".

מערכת בחירות קצרה כל כך ועוד בחודש אוגוסט, כשהמוני בית ישראל מתלבטים בין אנטליה לטבריה, לא מותירה הרבה מקום להתלבטויות ולספקות. "אני הולך הפעם מהר ובגדול. לדעתי הסיכויים טובים מתמיד".

השימוש במילה "אני" אינו מקרי. אחרי שנים של ראיונות והתחככות עם אנשים פוליטיים, פייגלין כבר לא מתבייש להגיד "אני", ואפילו לדבר על עצמו בגוף שלישי מדי פעם. זו ההתמודדות השלישית שלו על ראשות הליכוד. בראשונה הוא קיבל אחוזים בודדים, בשנייה כבר זכה ב-14 אחוז מהקולות, כאחד מתוך שלושה מועמדים. פייגלין בטוח שהפעם, מה שלא יהיה, נתניהו לא יביס אותו. בסביבתו מדברים על 25 אחוזים כניצחון וכיעד ריאלי.

בעיה של הרגל

את הקמפיין הנוכחי הוא מנהל בדרך אחרת. יש גם סיסמאות ושלטים על אוטובוסים, אבל המאמץ העיקרי הוא טלפוני. אנשי מנהיגות יהודית טוענים שהם מתקשרים לכל חברי הליכוד, אחד-אחד. זה נשמע קצת דמיוני; למפלגה יש קרוב ל-100 אלף מתפקדים, ויצירת קשר עם כל אחד מהם מחייבת תשתית ארגונית ענקית. פייגלין ואנשיו אומרים שמי שעושה את העבודה הקשה הם מתנדבים שנרתמו לטובתו. נכון לתחילת השבוע, טוענים במטה, הם כבר חרשו דרך הטלפון כמה ערים גדולות.

ומה התוצאה? כמה אחוזי תמיכה אתם מזהים?
"אנחנו לא מתקשרים כדי לסקור אלא כדי לשכנע, וכדי שנוכל להפעיל נכון את המערכות ביום הבחירות", אומר פייגלין. הוא מסרב לנקוב במספרים ובאחוזים, ומוכן רק לומר שלהערכתו ולהערכת הטלפנים המסורים, מנהיגות יהודית היא כוח אמיתי בליכוד שנהנה מעשרות אחוזי תמיכה - "ויש אחוז גבוה של מתלבטים".

והפעילים מדווחים שהם מצליחים לשכנע?
"זה פשוט להעביר את המתפקדים מצד אחד לצד שני, השאלה היא האם נספיק לעשות את זה בזמן הקצר. הבעיה העיקרית היא היכרות וחצייה של מחסומים דמוניים שיצרו התקשורת והשמאל".

למה הם נלחמים בך?
"הם מ-פ-ח-דים".

מי מפחד ממך?
"מפחד ממני השמאל ומי שהתרגל לחסות בצלו, גם אם הוא מהימין ומהדתיים. אלו לאו דווקא אנשים פוליטיים, יש גם אנשי תקשורת ואחרים. ההבדל ביני ובין אנשים יותר קיצוניים ממני בימין, הוא שאני לא רואה את הערבים כבעיה, ולא רואה את השטחים ואת השלום והביטחון כאג'נדה. מבחינתי הבעיה היא בעיית הזהות היהודית, ועל הבסיס הזה אני מציע למדינת ישראל אלטרנטיבה אחרת לגמרי להנהגתה".

מה מפחיד בזה?
"המשמעות היא שאנחנו לא באים להתווכח עם השמאל, לא לשכנע את השמאל ולא לשפר אותו. אנו באים להחליף אותו, וזה מרתיע אותם".

אם כך למה במחנה הלאומי מפחדים ממך?
"הממסד הליכודי מאוד מפחד. הממסדים שהימין הקים לעצמו, גם מחוץ לליכוד, הם עושי דברו של השמאל, ולכן גם הם חשים מאוימים על ידי. זה הרבה מעבר לנתניהו, אלה רוב הממסדים בימין, עם או בלי כיפה. יש תוכנית דת בטלוויזיה, ויש כאלה שהפינונת הזאת מספקת אותם, וכך נוח להם. תחשוב, אם אני אהיה ראש ממשלה, מה תהיה המשמעות של המפד"ל או של האיחוד הלאומי? כל הממסדים, דווקא הדתיים ודווקא בימין, התרגלו בעצם לפינה הסקטוריאלית שלהם, והיא כבר די נעימה ונוחה להם. ברור שהם נכנסים לבעיה בגלל התופעה שנקראת מנהיגות יהודית".

אתה מדבר על עצמך כראש ממשלה, אבל בינתיים לא הצלחת אפילו להיות חבר כנסת. כשבוחנים את ההתקדמות של מנהיגות יהודית בליכוד, קשה שלא להגיע למסקנה שנכשלתם.

"כשאתה אומר נכשלתם, צריך לזכור מה המטרה. המטרה היא להגיע אל העם, וקודם להגיע אל הליכודניק. אני נשכב על הגדר הזאת שמנסה לעצור אותי, וחוטף הרבה שריטות - הכול כדי להגיע לציבור ולשתול בתוכו את החלום. שיידעו שיש אלטרנטיבה אחרת מלבד להחליף כל פעם גרב ימין בגרב שמאל ללא תוחלת".

"בהשגת המטרה הזו, התחושה שלי היא שאני הולך ומתקדם ומגיע להישגים גדולים מאוד. במטרה המשנית, של להתחיל להשתלב ולהשפיע בתוך הממסדים, אני מסכים שלא התקדמנו הרבה. אמנם הגענו להישגים, כמו העובדה ששרון וקדימה לא בליכוד, אבל אלו הישגים בהחלט זניחים".

הסיסמה שנבחרה להוביל את הקמפיין שלו היא "פייגלין - כי יש לו א-לוהים", סיסמה שיש שיאמרו כי היא מפחידה או מרחיקה. "גם אותי היא הפחידה בהתחלה", מודה המתמודד, "אבל אחרי שישבנו לשמונה שעות של דיונים הגענו למסקנה שאין ברירה". המסר, לדבריו, כפול.

ברובד הראשון זו אמירה שלפנינו אדם שאפשר לסמוך עליו ולהאמין למה שהוא אומר. ברובד השני, העמוק יותר, המסר הוא ש"צריך להחזיר את אלוקים לתמונה. אנחנו מנסים להשיל מעלינו את תרבותנו ולהיות עם ככל העמים, ומה שיצא מכך הוא שאנשים לא מרגישים שזה הולך להחזיק כאן מעמד ומתחילים לברוח, ויעידו התורים הארוכים בשגרירויות הזרות".

כששואלים אותו אם הליכוד הוא הבית שלו, נעלם לרגע האיש החייכן והעדין. פייגלין אפילו מתרגז, דבר נדיר אצלו. כן, הליכוד הוא הבית. כן, גם שלו. הוא לא אוהב שמציגים אותו כנטע זר או כגורם חתרני שבא להשתלט על הליכוד מבחוץ. העם הוא הריבון במדינה והמתפקדים הם הריבון בליכוד, הוא מסביר.

למה בכל זאת יש לו דימוי של נטע זר? שוב, זהו הפחד הממסדי ממנו, פחד שנובע מהידיעה שהוא מסוגל לנצח ביום מן הימים. "מוזר בעיניי עצם השאלה", הוא תוקף. "יש כאן בעיה של הרגל. מה הבעיה בזה שיש לי כיפה על הראש ושאני מאמין בא-לוהים? הליכוד הוא לא 'שינוי'. הוא מפלגה עממית, לאומית ויהודית. לטעון שבליכוד אין מקום ליהודי מאמין, זה כבר לגמרי מוגזם".

דוד המלך לא היה דתי

מבחינה מהותית, טוען פייגלין, העמדות שלו קרובות הרבה יותר לחוקת הליכוד מאשר העמדות שמציג נתניהו. "רק עכשיו נתניהו דיבר על להביא חטיבה של הצבא הירדני לתוך יהודה ושומרון. זה עומד בסתירה מוחלטת לחוקת הליכוד, אבל זה לא מעניין אף אחד, כי מי קורא את האותיות הקטנות ומי הולך לליכודניק מהשורה לשאול אותו. רגילים כבר שכולם עונים אמן אחרי מי שבאמת שולט כאן - הבג"ץ ושאר מנופי התקשורת של השמאל".

מה דעתך על נתניהו?
"מהבחינה הטכנית, הוא ללא ספק אחד מראשי הממשלה המוכשרים ביותר שהיו לנו. אבל שני האלמנטים המרכזיים שנדרשים היום על מנת להפוך כיוון ולתפוס את ההגה של הטיטאניק שכבר מתחככת בקרחון, הם זהות יהודית מוצקה ומחייבת, וכושר מנהיגות. את שני האלמנטים הללו אין לו. הוא יכול להועיל למדינה בהרבה מאוד תפקידים, אבל הוא לא יכול להיות ראש ממשלה".

בכך לא מסתיימת הביקורת על נתניהו; פייגלין גם לא שוכח לו את הפגישות עם ערפאת. "הוא לא הסתפק בללחוץ את היד של ערפאת. הוא החזיק אותה בשתי ידיים, ואמר שהוא מצא ידיד. מבחינתנו, זה היה מתן לגיטימציה לראש הארגון לשחרור פלשתין, ומתן גושפנקא לצדקת הטענה הערבית על ארץ ישראל כולה", מדגיש פייגלין.

"אין מילים עד כמה המהלך הזה היה נורא. זה מה שהביא לכל התבוסות של הימין שבאו אחר כך, ובראשן גוש קטיף. מאותו רגע המחנה הלאומי חוסל. כולנו הפכנו שמאל קיצוני. אז הבנתי שאין יותר טעם במחאות ובהפגנות. מה, אני שוב אעלה את נתניהו? הוא אפילו לא חזר בו. מה שאולמרט לא יכול היה לעשות בשנתיים האחרונות, נתניהו יעשה. היה איור של שי צ'רקה במקור ראשון שבו רואים את הכתומים מגלגלים שטיח לרגליו של נתניהו. לי פשוט לגמרי שברגע שהוא יגיע לשלטון, הוא ידרוס אותם. אני לא מסוגל להבין את התפיסה העבדותית הזו".

מצד שני, נתניהו הוא היחיד שיכול לנצח את ברק.
"אין לו סיכוי לנצח את ברק. ריד מיי ליפס. נתניהו לא יהיה ראש ממשלה, רק לי יש סיכוי. משום שהציבור לא מסוגל להסביר מה ההבדל בין נתניהו לברק. ואם אחד הוא הכפיל של השני, הישראלי ילך על המקור, ולא על החיקוי. הוא ילך למי שהתקשורת תכוון אותו אליו, וזה יהיה ברק. הליכוד הפסיד לברק ונותר עם 19 מנדטים בגלל הרצון של נתניהו לברוח מהערכים הלאומיים של הליכוד, לא של משה רבנו. בפעם השנייה, בבחירות האחרונות, הוא נפל ל-12 מנדטים. והתהליך הזה יימשך.

לפי פייגלין, הבעיות של מדינת ישראל נובעות מבפנים. הסוגיות שאותן צריך לפתור לא נמצאות במישור שבין היהודים לערבים או לשאר העולם, אלא בין יהודים ליהודים. "הנושא הראשון על סדר היום שלי כשאבחר לראשות הליכוד הוא להתחיל במגעים על מנת לאחד את כל המחנה הלאומי תחת קורת גג אחת. אני מדבר על מהלך אמיתי של כינוס כל המפלגות שהזהות היהודית היא נקודת המוצא שלהן, מליברמן ועד ש"ס, תחת מפלגת-גג בהובלת הליכוד, שתיקרא 'ישראל יהודית'.

עם זה צריך לרוץ לבוחר, על האג'נדה של הזהות. לא להיכנס שוב לאזור שהשמאל מתעל אותנו אליו, של כן שטחים לא שטחים, מפת דרכים כזו מפת דרכים אחרת. זה יהיה הניצחון הגדול ביותר שהמחנה הלאומי ידע מעודו. מי יצביע מפד"ל או איחוד לאומי או ש"ס, כשפייגלין בראש הליכוד?" הוא שואל במעבר לגוף שלישי.

מה דעתך על הציונות? אתה ציוני?
"אני חושב שההגדרות שהתרגלנו אליהן לא משרתות אותנו מול המציאות הנוכחית. אני לא מרגיש טוב עם ההגדרה 'דתי' או 'ציוני'. אני לא חושב שזה מגדיר אותי, למרות שאני לא שולל זאת. אני לא אנטי. אני יהודי. אני לא חושב שדוד המלך הגדיר את עצמו דתי. אני מתפלל ליום שבו המושגים יהודי וישראלי ישובו להיות חופפים".

אתה מאמין בשלטון החוק?
"שלטון החוק הוא ביטוי מגונה בעיניי. החוק לא שולט. הערכים אמורים לשלוט. אני מאמין בשלטון הצדק, בשלטון היושר. מדובר במושג שמקומו לא יכירנו במדינות בנות-תרבות. אני לא אנרכיסט, אבל אם החוק הוא רע - צריך לעבור עליו. כשחוק מבטא רשע, כמו בחוק פינוי-פיצוי, אסור לתת לו לשלוט".

ברוח אמירה זו תומך פייגלין אידיאולוגית בסרבנות, מימין או משמאל. בעיניו זוהי אמונה בחירות. "צייתנות עיוורת מביאה לחורבן. בארצות הברית חוגגים כחג לאומי את יום הולדתו של סרבן, מרטין לותר קינג. אבל מדינת ישראל היא מדינה טוטליטרית. אנו חיים בטוטליטריזם ללא פרצוף, שהוא הנמוך והמסוכן ביותר".

"נתניהו חזק על חלשים"

מה דעתך על כלכלת שוק?
"אני תומך בשוק חופשי. אבל כל שיטה שלא תהיה, קפיטליזם או סוציאליזם - אם לא יהיה בה אלוקים, היא תוביל לאותו ג'ונגל שבו אנחנו נמצאים היום, כשיש לנו מדינה עשירה אבל תורים ארוכים בבתי תמחוי". הקפיטליזם נוסח פייגלין נשען על התרבות היהודית. "מעין משולש שהבסיס שלו הוא קפיטליסטי, אבל הצלעות שלו הן אמונה וחסד".

מה דעתך על הכלכלה נוסח נתניהו?
"הוא היה חזק על חלשים. פשוט נורא ואיום מה שכאן התחולל. חמישים אחוז מכספי הביטוח הלאומי הולכים לציבור הערבי, אבל לא ראיתי שנתניהו ניסה לטפל באחוזים השוליים של גבייה במגזר הזה. למה? כי הישראלי צריך את הערבי כדי לא להיות יהודי. ונתניהו, שהוא חלק מאותו מנגנון שעושה את דברו של השמאל, לא מעז להתמודד עם הדבר הזה".

איפה תהיה בעוד עשר שנים?
"ברמה האישית - אני לא יודע. אבל אני מאמין בעם ישראל ומאמין שלמרות כל המשברים תהיה מנהיגות יהודית למדינה, ולכן גם תהיה מדינה. אנחנו באנו כדי להישאר וכדי להנהיג. את המהפכה האמונית אי אפשר להפסיק".