''הבלוף הפלסטיני''  

מדינה בשם פלסטין לא התקיימה מעולם.

בסקר שנערך בפריז השיב רוב גדול מן הנשאלים על השאלה: ממי לקחו הישראלים את "פלסטין"? בפשטות: "מן הפלסטינים, כמובן". תשובה דומה הייתה ניתנת גם בכל מקום אחר בעולם, כמו "צרפת לצרפתים". כך האמירה פלסטינה לפלסטינים מתקבלת אצל מי שאינו יודע שהתשובה כמובנת מאליה.

לך תסביר לאיש ברחוב שעד לאישור המנדט הבריטי על א"י ב-1922 העולם לא ידע והערבים בעצמם לא ידעו על עם פלסטיני, ולא כל שכן על מדינה פלסטינית. להיפך, הערבים המקומיים המציאו לעצמם את הכינוי "פלסטינים" רק מפני שהבריטים קראו לשטח התורכי שכבשו וקיבלו לניהול על ידי חבר הלאומים, "פלסטיין". אבל למה נמסר השטח לבריטים? מפני שהם התחייבו להקים בו "בית לאומי לעם היהודי", ולכן כדי להתחרות ביהודים על השלטון בארץ המציאו הערבים המקומיים את עצמם כעם נפרד.

היום, גם ברחובות תל אביב יש צורך להתחיל מא' ולספר על אחד מגדולי הגימיקים בהיסטוריה, ספין הספינים שהפך לנו לסיוט: הספין הפלסטיני.

מי עוד זוכר היום את דבריו הקלאסיים של זוהייר מוחסין, ראש ארגון הטרור "צא'אקה" וחבר הוועד הפועל של אש"ף, בעיתון ההולנדי "טרוב" מ-31 במרץ 1977:

"רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את זהותנו הפלסטינית, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלסטינית נפרדת כדי להעמיד אותה מול הציונות: ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל... לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלסטין – אסור שנדחה אף לרגע אחד את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין".

וכאשר אסד נשיא סוריה התבטא בוועידה ברבת עמון בנובמבר 1987: "מדינה בשם פלסטין לא התקיימה מעולם", השיב לו המלך חוסיין במילים דומות להפליא להתבטאותו הנ"ל של הטרוריסט מוחסין: "הופעת האישיות הלאומית הפלסטינית באה כמענה לתביעת ישראל כי פלסטין היא יהודית". והוסיף המלך והסביר בטלוויזיה המצרית ( 10 באוקטובר 1977): "שני העמים הם למעשה אחד – זו עובדה". ואחיו, הנסיך חסן, הכריז באסיפה הלאומית הירדנית ( 2 לפברואר 1970) : "פלסטין היא ירדן וירדן היא פלסטין. יש כאן עם אחד וארץ אחת, עם היסטוריה אחת וגורל אחד".

דברים דומים יצאו גם מפיו של פארוק קדומי שעד היום הוא "שר חוץ" מטעם אש"ף, בשבועון האמריקני "ניוזוויק" (מרץ 1977): "אש"ף רואה בירדנים ובפלסטינים עם אחד".

חישבו על ההשלכות. אם הירדנים והפלסטינים הם עם אחד, וממילא ירדן וארץ ישראל המערבית הן ארץ אחת, יוצא שלפלסטינים כבר יש מדינה התופסת שלושה רבעים מן השטח הכולל, כל מה שבין נהר הירדן לגבול עיראק, ירדן של היום. אם כן, הפלסטינים אינם "עם ללא ארץ", ולאמיתו של דבר העם המלאכותי הזה שכולו המצאה רוצה לקבל עכשיו שתי מדינות, אחת הנקראת ירדן והשנייה שתיקרא "פלסטין". ועל אלה אמורה להתווסף ישות שלישית, האוטונומיה שהם דורשים בגליל ומסביב לאום אל פחם, ואולי גם בנגב. וכל המרכיבים האלה מיועדים להתמזג לבסוף ל"פלסטין הגדולה" שתחנוק את ישראל.

שני פרופסורים ערבים מאשרים שמדובר בסך הכל בבדיה. הפרופסור פיליפ חתי, היסטוריון מפורסם, זרק בעדותו בשנת 1945 בפני וועדה אנגלו-אמריקאית: "אדוני, אין דבר כזה היסטוריה פלסטינית. בהחלט לא!". והפרופסור ג'והן חזם אמר משפט נוקב זה: "לפני 1917, כאשר בלפור הצהיר את הצהרתו לא הייתה מעולם שום שאלה פלסטינית ולא הייתה כל פלסטינה כיחידה פוליטית או גיאוגרפית".

לאמירות האלה התייחס דוד בן גוריון אף הוא בעדות בפני אותה הוועדה, בדברים שראוי היה שייחרטו באותיות נחושת בשערי נמל התעופה בן גוריון ליד פיסלו.

"אני מסכים איתו בהחלט. אין דבר כזה "פלסטיין" בהיסטוריה, בהחלט. אבל כאשר הד"ר חתי מדבר על היסטוריה הוא מתכוון להיסטוריה ערבית. הוא מומחה להיסטוריה ערבית והוא יודע את המקצוע שלו. בהיסטוריה הערבית אין דבר כזה פלסטיין. היסטוריה ערבית נעשתה בערב, בפרס, בספרד ובצפון אפריקה. בהיסטוריה הזאת לא תמצאו את פלסטיין. היסטוריה ערבית לא נעשתה בפלסטיין. אולם, אין רק היסטוריה ערבית, יש היסטוריה עולמית והיסטוריה יהודית. ובהיסטוריה הזאת יש ארץ ושמה יהודה או כפי שאנו קוראים לה ארץ ישראל, הארץ של ישראל. אנחנו קוראים לה ישראל מאז ימי יהושע בן נון. הייתה ארץ כזאת בהיסטוריה, הייתה ועדיין קיימת. זו ארץ קטנה, קטנה מאוד, אך הארץ הקטנה הזאת השאירה רישום עמוק בהיסטוריה העולמית ובהיסטוריה שלנו. הארץ הזאת עשתה אותנו לעם. עמנו עשה את הארץ הזאת. שום עם אחר בעולם לא עשה את הארץ הזאת. הארץ הזאת לא עשתה שום עם אחר בעולם. עתה אנחנו שוב מתחילים לעשות את הארץ הזאת, ושוב הארץ הזאת מתחילה לעשות אותנו".

אם הגענו במנהרת הזמן ל-5194, הבה ונחזור עוד לשנת 1919 תקופת השלטון הצבאי הבריטי על הארץ עוד טרם אושר כתב המנדט הבריטי שליבתו הייתה הצהרת בלפור. ב-1919 עוד ישב פייסל, אחיו של עבדאללה, לימים האמיר עבדאללה ואחר כך המלך עבדאללה, אביו של המלך חוסיין כמלך בדמשק.

פייסל זה היה בעל ברית של הבריטים אשר ניהל בהנחיית "לורנס איש ערב" הידוע מלחמת גרילה נגד התורכים ב"מלחמת העולם הראשונה" והיה בין כובשי דמשק. פייסל מלך בדמשק עד קיץ 1920, כאשר גורש על ידי הצרפתים שקיבלו מנדט על סוריה ולבנון במקביל למנדט הבריטי על ארץ ישראל. הבריטים הושיבו אותו על כסא המלוכה בעיראק ושם נרצח.

בשנת 1919 התכנס בירושלים "קונגרס האגודות המוסלמיות-נוצריות" עם נציגים מכל הארץ. אותה שעה גורלו של שלטון פייסל עוד היה חבוי מאחורי מסך העתיד, אבל באי הקונגרס כבר ידעו שהבריטים רואים את הארץ כיחידה נפרדת בשם "פלסטיין" ועל כך הגיבו בהחלטה זאת:

"אנו רואים בפלסטיין חלק מסוריה הערבית שממנה מעולם לא הייתה מנותקת. אנו מחוברים לסוריה בקשרים לאומיים, דתיים, לשוניים, טבעיים, כלכליים וגיאוגרפיים" (את הדברים פרסם המזרחן הידוע, יהושע פורת).

מה קרה? מה גרם לסורים להפוך פתאום לפלסטינים? שום דבר מלבד אישור כתב המנדט ב-1922, לפיו נמסרה הארץ לבריטים עם הוראה מפורשת להקים בה בית לאומי לעם היהודי. היה זה מהלך גאוני של יחסי ציבור להעמיד כביכול עם מול עם, אך האמת בצבצה עוד בשנות ה-30. ראיתי פסק דין של "הכנופיות" ממאורעות 1936-1939 שדן למוות "משת"פ" ערבי. בראש הגיליון נכתב: "פלסטין - סוריה ג'נוביה"(הדרומית).

יש עימנו עוד הוכחה אחת מן השלילה. לו היה שמץ של אמת בטענה בדבר ה"היסטוריה" של העם הפלסטיני היינו צריכים למצוא לכך זכר בספרי ההיסטוריה ובאנציקלופדיות. והנה, תחת הערך "פלסטיין" באנציקלופדיה בריטניקה משנת 1910/1, לפני הצהרת בלפור שניתנה בשנת 1917, נאמר: "פלסטיין שנתבעה בברית הישנה כמורשת העברים לפני גלותם... נהר הירדן מסמן את הקו שבין פלסטיין המערבית למזרחית"...

האם העלימו הבריטים את העם הפלסטיני ואת ארץ הפלסטינים? ולא רק הבריטים. בכל אנציקלופדיה, בכל שפה, לא תמצאו עם וארץ פלסטינים לפני שנות ה-20 של המאה הקודמת. התשובה היא, כמובן, שאותה שעה עוד לא בא לעולם כתב המנדט שעל בסיסו נמסרה הארץ על ידי חבר הלאומים לבריטים ובו הוטלה עליהם "האחריות להוצאתה לפועל של ההצהרה שניתנה בנובמבר 1917 בזכות הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלסטיין"... "בזאת ניתנת ההכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטיין ולעקרון הבסיסי של הקמה מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו ".

עתה נלך עוד צעד אחורה, כמעט אלפיים שנה, כדי לשאול: האם הערבים תפסו טרמפ על שם הארץ כפי שקראו לה האירופים פלסטיין או פלסטינה, אך מניין נדבק השם הזה לכל לשונות המערב? מן הרומית, כמובן. זו המצאתו של הקיסר אדריאנוס שחז"ל הדביקו לשמו את התוספת "שחיק טמיא" – שחיק עצמותיו. הוא הקיסר שהטביע בדמם של למעלה מחצי מיליון יהודים את מרד בר כוכבא, סילק את היהודים מירושלים ומרוב ארץ יהודה, אסר על הדת היהודית בניסיון להכחיד את היהדות, וכחלק מן המדיניות הזאת ביטל גם את שם הארץ JUDEA וחיפש תחליף שיכסה, יטשטש וימחק את הזהות היהודית. במענה לצורך הזה מצאו לו שם עתיק "פלסטינה" של האזור מיפו ועד עזה שבמשך כמה מאות שנים היה תפוס על ידי עם זר, פולש בשם "הפלשתים".

בימי אדריאנוס הפלשתים כבר היו במוזיאון. הם הוגלו, נטמעו, התבוללו ונעלמו, אבל זכרם הספיק לצורך הגימיק והספין הרומיים שנועדו להכרית את הזכר היהודי. כך גם ניסה אדריאנוס למחוק את השם ירושלים וכינה את העיר האלילית שבנה שם "אליה קפיטולינה" וזה היה שמה הרשמי מאות שנים. עוד הערבים הכובשים התייחסו ל"אליה" עד שסיגלו לעצמם את השם "מדינת בית אל מקדס", עיר בית המקדש. מעניין, מקדשם של מי?

וכך יוצא שהרומאים, כמו הערבים, נזקקו לאותה המדבקה כדי להסתיר מתחתה את ארץ ישראל: פלסטינה - פלסטין.

_______