''קדימה תהרגו אותו'' - משטרה חסרת ביטחון  

"משאלת מוות" הוליד ארבעה סרטי המשך פופולריים כחלק מז'אנר סרטי הנקמה שפרח בקולנוע האמריקאי של שנות ה-70 וה-80 בתגובה להשתוללות הפשע ולאזלת ידה של המשטרה. 25 שנה לאחר מכן חוזר חוסר הביטחון לרחובות, הפעם בגלל הטרור, והז'אנר זוכה לתחייה מחודשת בסרטים כמו "האמיצה" (ג'ודי פוסטר מחסלת בסיטונות פושעים בנקמה על רצח בן זוגה) ו"גזר דין מוות", שגם הוא מבוסס על ספר של גרפילד (קווין בייקון נוקם ברוצחי בנו).

כולם מציעים לחברה המערבית קתרזיס של צדק מהיר ויעיל, גם אם אינו עולה בקנה אחד עם החוק. "בני האדם חדורים כעס שהם לא מסוגלים להגדיר", אומר גרפילד, "וסרט כזה מאפשר להם סוג של שחרור". ניל ג'ורדן, במאי "האמיצה", מציע הסבר רחב יותר: "עשיתי את הסרט בגלל הפחדים חסרי השם שאופפים את החברה המערבית", הוא אומר, "אנשים במערב חוששים לעצם קיומו של המבנה החברתי שלהם".

אווירת הפחד והאנרכיה פולשת גם לסניף הישראלי של התרבות המערבית, והפעם למציאות עצמה. זה ההקשר שבו יש לראות את ההזדהות הציבורית עם חמשת שוטרי משטרת נהריה החשודים שיצאו למבצע נקמה פרטיזני נגד ראש כנופיית פשע שהתנכלה להם. סקר "מעריב" מצא ש-62% מהציבור תומכים בשוטרים, אף שעברו על החוק. גם כלי התקשורת גילו הבנה למניעיהם והציגו אותם כקורבנות שנדחפו לפעול בלית ברירה.

"אפשר להבין", קראה כותרת המאמר שפירסם מרדכי גילת בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות"; "זאת היתה הדרך הכי יעילה לטפל בעבריינים", קרא עמודו הראשון של "מעריב"; "השוטרים נלחמו על חייהם וחיי בני משפחותיהם", קבע נתן זהבי בטור אישי. לא אתפלא אם מפיקים זריזים כבר מתכננים סרט שיציג את החמישה כגיבורי מוסר מודרניים, התשובה הישראלית ל"הארי המזוהם".

התחושה הזאת צריכה להדאיג את גורמי אכיפת החוק הרבה יותר מאשר המעשים המיוחסים לשוטרים. צמרת המשטרה מעדיפה להתייחס לפרשה כ"אירוע מקומי ונקודתי", אבל מתעלמת מהמסר שמעביר לה הציבור: אי אמון מוחלט ביכולתה להגן על שלומו. בפרפראזה על דבריו של ג'ורדן, אפשר לומר שהישראלים חוששים לעצם קיומו של המבנה החברתי שלהם. המשטרה יכולה לדווח עד מחר שסטטיסטיקת הפשיעה יורדת. התחושה הסובייקטיווית של הציבור היא של חוסר אונים, שאין לו על מי לסמוך. חוסר האונים מוליד כעס והכעס מוליד הזדהות עם הוויג'ילנטים החדשים.

קשה שלא להיזכר בתגובה ציבורית דומה שהתעוררה בפרשת שי דרומי, חקלאי מהנגב, שירה למוות באדם שפרץ לחוותו. הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום באשמת הריגה (פברואר 2007), אבל נתקלה במחאה עזה ומאורגנת מצד ציבור רחב שראה בדרומי גיבור שנפל קורבן לחוסר יכולתה של המשטרה לספק הגנה לאזרחים.

המקרה הנוכחי מלמד שחוסר האמון הציבורי חילחל לשורות המשטרה עצמה. עכשיו גם השוטרים לא סומכים שהמערכת תגן עליהם. זהו קצה הקרחון של תופעה חברתית רחבה המתמקדת בהפקרות שהשתלטה על המרחב הציבורי בישראל ובהתפוררות מנגנוניו הממלכתיים. לא פלא שהמוני ישראלים קמים על רגליהם וצועקים לשוטרים מנהריה - "קדימה, תהרגו אותו!"