במנהרות רפיח יושב חייל מטומטם. טוב - האמת היא שאם הייתה לו יכולת בחירה הוא היה בוחר לבלות את הזמן בבית בגליל עם המשפחה - או אפילו בטנק בגבול רצועת עזה - העיקר לא בחור הנורא שבו הוא נמצא כל כך הרבה זמן - אבל איש לא שואל אותו. שר ביטחון בא והולך - יתחלפו עוד עשרה עד שהסיפור שלו ייגמר. ואת מוצטפא שיעצרו מחר בדהריה או בעקבת ג'בר - ישחררו עוד לפניו. הרגעים הקשים ביותר - בתוך אי הודאות והפחד - הם הרגעים בהם מגיעים יוסף ומוחמד ומראים לו עיתון עם תמונות - ערבית הוא לא יודע לקרוא. הוא רואה את שמחת האימהות, את עליצות המנהיגים - וחושב לעצמו - מה איתי? חייל ישראלי טיפש - עם אזרחות נוספת צרפתית - בני גילו בפאריז קמים בבוקר שותים אספרסו קצר, אוכלים קרואסון - מתאהבים ואוהבים לומדים ונחים -והוא זרוק במנהרה חפורה בחול - נע בין תקווה ויאוש. הצבא ששלח אותו למשימה - יחד עם חבריו שחלקם הרוגים - מאבטח את מעבר האסירים הפלסטינים חזרה הביתה - היום קוראים לזה מחוות. לכולם עושים מחוות - רק לא לחייל הקטן במנהרה. בטירונות סיפרו לו על אחוות לוחמים, ועל כך שלא מפקירים חייל בשטח - אלא שאת השיעור הזה העבירה קצינת החינוך - לא ראש הממשלה אולמרט. והוא מנסה לחשוב מה היה עושה אילו הוא היה הרמטכ"ל - בתקופת שירותו התחלפו כבר לפחות שני רמטכ"לים - שניים התחלפו והוא עדיין במנהרה. דן חלוץ יימכור הרבה רכבים סינים עד שהחייל הטיפש מהמנהרה יראה אור יום, או יזכה לסוע ברכב סיני. עוד שש שעות תזרח השמש - לחייל הקטן זה לא משנה הרבה - כבר יותר מחמש מאות זריחות ושקיעות הוא פיספס - את הזריחה האחרונה הוא ראה בגוונים של זהב וארגמן - דם חבריו שנשארו מתים מאחור. אנחנו נקום, נתווכח, נשתה קפה, נישן. נראה סרט נתעצבן נטוס ונחזור והוא נשאר לו במנהרה - איזה טיפש!
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
