ולמה? אספר לכם סיפור:פעם היתה בחורה טברינית שהיתה נוסעת כל בוקר באוטובס של 7.
האוטובוס היה תמיד מלא ובמושב הראשון היה יושב הרב האשכנזי והמושב
לידו תמיד היה פנוי ועליו תיק.
פעם הגברת אחרה את האוטובוס של 7 ועלתה לאוטובוס של 7:30 , כרגיל
האוטובוס היה מלא ובמושב הראשון ישב הרב הספרדי, אחרי כמה דקות של
נסיעה הזיז הרב את התיק והציע לבחורה לשבת. הבחורה התישבה ובקשה לשאול
את הרב שאלה: כבוד הרב, אני כל יום עולה באוטובס של 7 האוטובוס מלא
והרב השכנזי מניח את התיק על המושב לידו ולא נותן לשבת, ואתה.... ?
השיב לה: הוא רב, אני חכם.
(כאמור, אצל הספרדים לא היה הכינוי רב, היה חכם שהוא הגדול... הגדול בתורה ומורה דרך לקהילה)
מעט על הרב:
רבי יוסף חיים, הידוע בכינויים: "החכם" ו"בן איש חי", נולד בבגדאד בכ"ז באב ה'תקצ"ד, לאביו רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים (רבה הראשי של בגדאד בסוף המאה השמונה עשרה ובראשית המאה התשע עשרה), אשר היו מחכמי בגדאד ומנהיגיה. כאשר רבי חיים היה כבן שבע שנים הוא שחק עם אחותו בחצר המשפחה ונפל לתוך באר עמוקה. לקח זמן רב להוציאו משם ורק בנס הוא נִצל. אז החליט רבי חיים להקדיש את חייו לתורה והחל את למודו.
את ראשית לימודיו התחיל רבי יוסף בחדר, אצל דודו, אחי אמו, רבי דוד חי מאיר יוסף ניסים סלמאן מעתוק.
בגיל 14, למרות גילו הצעיר, התקבל רבי יוסף לבית המדרש לרבנים "בית זילכה" בראשותו של רבי עבדאללה סומך, והיה לתלמידו המובהק. לאחר זמן לא רב עזב רבי יוסף את בית המדרש והמשיך את לימודו לבד. רבי חיים נמשך כבר בגיל צעיר ללימוד הקבלה אולם רבו רבי עבדללה לא היה מתעסק בקבלה כלל אלה רק בתורת הנגלה. יום אחד ראה אתו רבי אליהו מני כאשר הוא לומד קבלה. רבי מני לקח את רבי יוסף חיים ולמדו קבלה.
בשנת תרי"א (1851), בגיל 17, נשא רבי יוסף את רחל, אחות רבו רבי עבדאללה סומך, ולהם נולדו בן ובת. את פרנסתו מצא רבי יוסף בשותפות עם ארבעת אחיו בעסקיהם, ואף שרבי יוסף לא התערב במאומה בניהול העסק, הקפיד שהכול יתנהל על פי ההלכה ולפנים משורת הדין. כמו כן הקפיד לא לקבל שכר על פועלו בקהילה, וכל ספריו ומפעלו מומנו מכספו ולא מכספי נדיבים או צדקה, וכך שמר על נקיון כפיו ולא הכיר פנים לאיש. רבי יוסף חיים אף לא נהנה מכספי מכירת ספריו אלא דאג כי דמי המכירה יעברו לצדקה לעניים וללומדי התורה וכן נתן את ספריו חינם אין כסף לתלמידי חכמים כדי שיוכלו ללמוד בהם.
בשנת 1855 החליט רבי אליהו מני לעזוב את עיראק ולעלות ארצה אולם קהילתו התנגדה לעלייתו. רבי חיים הסביר שעל רבי מני לעלות ארצה אם ברצונו להתקדם בתורה ובמיוחד בתורת הסוד שבה עסק בעיקר. מסופר עליו שפעם אחת נכנסו אליו אנשים לשאול אותו שאלה והוא אמר להם שיאמרו לפניו פסוק כלשהו מהתנ"ך. כשעשו כבקשתו הוא דרש את הפסוק מאה ועשרים (!) דרשות במשך ארבע שעות ברציפות. רבי יוסף חיים נחשב כגדול מפרשי כתבי הרש"ש והגה בסדורו ימים כלילות.
להמשך >http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%91%D7%92%D7%93%D7%90%D7%93
היתה לי הזכות להיות אחד מצאצאו, היתה לי הזכות ללמוד(לשאול) מתלמידיו,
מהם למדתי שהעליה לארץ ישראל היא לא הגאולה, היא רק המשכו של תהליך
שהחל בחובן הבית ולמעשה אנחנו עדיין בגולה.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
