ערכתי לאחרונה בתאריך 06.02.08 בשעה 19:22 בברכה, ALEXA
http://www.7th-day.co.il/mishtar/hidarder.htmעל ההידרדרות ביכולת למשול בישראל
הרהורים ראשוניים – מהדורה שנייה
א. שיקולים מקדימים
1. בינלאומית, חלה ירידה ביכולת למשול, בין השאר בגלל: צפיות מהממשל שגם לו היה מעולה לא יכול היה לעמוד בהן; בעיות מעיקות וסביבות דינאמיות תובעניות המעמידות יחדיו סוגיות מסוג חדש שאין ידע וניסיון כיצד להתמודד איתן, מסוג גלובליזציה; לחץ חסר תקדים של אמצעי התקשורת ההמוניים, הדוחף להעדפת "בעבוע בועות" על "אריגת עתיד"; טראומטיזציות של אוכלוסיות וגם של אליטות שלטוניות, הפוגמות בטיב דעות הציבור ושיקול הדעת הפוליטי; מגמות תרבותיות המקשות על פעולה משותפת, מסוג הדגשה של "זכאויות" וזכויות; תמורות במעמד המדינות ויכולת הפעולה שלהן; ועוד.
2. בנוסף לכל אלה, עומדת מדינת ישראל בפני בעיות ייחודיות שבחלקן קשה מאד "אובייקטיבית" להתמודד איתן, מסוג הסוגיה הפלשתינית ועצם המהות של ישראל כמדינה יהודית-ציונית ודמוקרטית עם מיעוט גדול וגדל. יחד עם זאת, הציבור תובע ומצפה מהממשל "פתרונות".
3. בראייה היסטורית יש להוסיף ולהביא בחשבון שאין לעם היהודי מסורת של קיום מדינה. אכן, נוכח העדר מסורת כזו מחד גיסא והמעמסה הכבדה של בעיות בפניהן עמדו המשטר והממשל לאורך כל תקופת המדינה מאידך, מן הראוי להדגיש ולציין את ההצלחות האדירות וההישגים הכבירים.
4. יחד עם זאת, טיב הממשל בישראל ממשיך להיות בעל משמעות קיומית. שכן, הסוגיות הקשות בפניהן ניצבת ישראל יחד עם היותה "במחצית הדרך" של בניית מדינה יהודית-ציונית מקנות לטיב תפקודו של המשטר והממשל משקל מכריע בעיצוב העתיד בין שגשוג ופריחה לבין שקיעה וגם מפולת.
5. בניגוד בולט לצרכים, ישראל מאופיינת על ידי משטר וממשל בעלי יכולת פעולה ירוד במיוחד – וזאת במידה רבה בגלל סיבות התלויות בישראל ובישראל בלבד. כך, למשל, "מצטיינת" ישראל בהידרדרות ביכולת הממשל בגלל שינויים טלאי-על-גבי-טלאי וללא מחשבה מעמיקה בסדרי הממשל -- כגון הנהגה של פריימריס ומטולטלת "כן\לא" בבחירה ישירה של ראש ממשלה.
6. התוצאה היא פער גדול במיוחד והולך ומעצים בין רמת התפקוד הדרושה של המשטר והממשל לעומת היכולת למשול הלכה למעשה: הרמה הדרושה הולכת ועולה לאור אופי הבעיות וגם ריבוי האופציות העומדים בפני ישראל ואילו רמת היכולת למשול למעשה נמצאת בהידרדרות. התוצאה היא שאנו לוקים במידה הולכת וגדלה של "אי-יכולת למשול" שיש בה משום סכנה גוברת לשגשוג וגם לעצם הקיום ארוך הטווח של ישראל כמדינה יהודית-ציונית ודמוקרטית.
ב. ליקויים עיקריים ביכולת למשול
7. המשטר והממשל בישראל מצטיינים בסדרות של ליקויים המצטרפות כאמור לאי-יכולת למשול הולכת ומחריפה.
8. ליקויים אלה כוללים, בין השאר:
a. התפוררות של העוצמה הפוליטית, תוך ריבוי מפלגות יחד עם שסעים בתוך המפלגות.ריבוי מפלגות "סקטורליות".
b. התחרות פוליטית-אישית מחריפה המלווה בפופוליזם בו השואפים להצלחה פוליטית מעמידים קידום אישי על ידי "יצירת דימויים" בראש שיקוליהם, עם תוצאות שליליות המומחשות בחקיקה פרטית חסרת-אחריות משקית בכנסת.
c. עם יוצאים מן הכלל ראויים להכרה וציון, רושם של ירידה משמעותית ברמה של חברי הכנסת ודפוסי התנהגותם.
d. קיום קואליציות רופפות בממשלה והעדר משמעת קואליציונית בכנסת.
e. בצמוד לנ"ל, העדר יכולת להעמיק את מהותה היהודית-ציונית של ישראל ולהתמודד עם סוגיות יסוד מסוג המאזן הדמוגרפי בישראל, תוך הבטחת זכויות המיעוט, גם כאשר קיימת קואליציה של המפלגות הציוניות העיקריות.
f. בהרחבה לנ"ל, אי-התאמת כוללת של המשטר למהותה המיוחדת של ישראל כמדינה יהודית-ציונית של העם היהודי, יחד עם היותה מדינה דמוקרטית.
g. עלות כספית הולכת וגואה של פעילות אישית ומפלגתית פוליטית, עם נטייה לפלוטוקרטיה וחשש גובר לשחיתות.
h. לטיפונדיסציה הולכת ומעמיקה של הממשל, המקשה על תיאום ומונעת מדיניות מערכתית משולבת.
i. חולשות בתפקוד הכנסת, וכתוצאה מכך הכרעות שיפוטיות בסוגיות ערכיות ופוליטיות המחייבות לאמיתו של דבר הכרעה בדרך חקיקה.
j. בצמוד לנ"ל, חילוקי דעות ביחס לתפקוד בית המשפט העליון בנושאים חוקתיים וערכיים יחד עם העדר יכולת לדיון שקול בחלופות להסדר של "שפיטה חוקתית".
k. העדר סגל מנהל בכיר מגובש יחד עם חילופים מהירים של שרים ומנהלים כלליים ונטייה גוברת ל"מינויים פוליטיים", הפוגעים מאד במקצועיות של הממשל ובפיתוח מדיניות ארוכת טווח ודביקות בה.
l. חולשות חמורות בעבודת מטה וגם העדר מוחלט ב"חשיבה אסטרטגית" של ממש במרבית משרדי הממשלה.
m. העדר עבודת מטה מקצועית כוללת וארוכת טווח עבור ראש הממשלה והממשלה בכללותה, פרט להתחלות מסוג המועצה לביטחון לאומי הרחוקות עדיין מלענות על הצרכים.
n. חולשות במנהיגות הלאומית, במיוחד בכל הנוגע לתפקידיה ה"חינוכיים" נוכח סוגיות מעיקות, חברה מפולגת וטראומטיזציה רבה.
9. רשימת ליקויים זו דורשת איזון מצד אחד והרחבה מצד אחר. למשל, מן הראוי לציין לטובה – בנוסף להישגים ההיסטוריים האדירים שכבר הוזכרו -- התקדמות בתכנון הביטחוני מסוג החשיבה על "צה"ל 2020". לעומת זאת, רבים הליקויים בכל הנוגע לניהול השוטף, נוהלי החלטה חפוזה ועוד.
10. אך התמונה בכללותה ברורה: ישראל לוקה במידה מסלימה של אי-יכולת למשול שיש בה משום סכנות חמורות לעתידה. אי-יכולת זו משתקפת במנות גדושות -- עם יוצאים מן הכלל חשובים אך שאינם משנים את האבחון בכללותו -- של אי-יכולת חשיבה אסטרטגית ארוכת-טווח וכוללת, העדר גיבוש של רצון, אי-כושר לגייס תמיכה ציבורית וחוסר יכולת ביצוע.
ג. המחשות
11. הליקויים ביכולת למשול גורמים להחמרתן של מספר סוגיות מרכזיות, כגון:
a. היחסים עם המיעוט הערבי;
b. רמת התשתיות ואיכות הסביבה;
c. תעסוקה, סולידריות וצדק חברתי;
d. העדר במדיניות חינוך במלאו משמעות המושג, כגון קידום ישראל ל"חברה לומדת";
e. תפקוד ישראל כ"מדינת הגרעין" של העם היהודי;
f. פריסת האוכלוסייה, ניצול מקרקעין וסוגיית המים;
g. ריבוי מערכות חינוך נפרדות וליקויים ברמת הלימוד והחינוך בתחומי ערך וידע רבים; ועוד.
ד. חלופות שיפור
12. לכך יש להוסיף ליקויים בתחומים המדיניים-ביטחוניים, כמשתקפים בפרשת ה"פלקון". גם ההתמודדות עם הסוגיה הפלשתינית מעידה על חוסר חשיבה-קדימה מעמיקה, ללא קשר לעמדות מדיניות-ערכיות כאלה או אחרות. יחד עם זאת, התחום המדיני-ביטחוני מצטיין יחסית בטיב חשיבה ופעולה העולה בהרבה על המצוי בכמעט כל התחומים האחרים, גם אם רבים בו ליקויים מסוכנים.
13. בסך הכל, אם להעריך את התוצאות של תפקוד הממשל, להבדיל מבדיקת דרכי פעולתו, המסקנה החד-משמעית היא שבתחומים ונושאים רבים טיב התפוקה נופלת מהמינימום הדרוש להבטחת שגשוגה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית ודמוקרטית.
14. מכאן הצורך במעין "מהפך" בתפקוד הממשל, כצורך קיומי.
15. מצויות חלופות שיש בהן משום פוטנציאל של תרומה ממשית ליכולת למשול. אלה כוללות, למשל:
a. שינוי של ממש ביחסים בין הכנסת לממשלה, כולל בלית ברירה שיקול של מעבר למשטר נשיאותי או חצי-נשיאותי;
b. שינויים של ממש בשיטת הבחירות;
c. תמורות בכללי הפעולה של הכנסת;
d. שינויים בממון המפלגות והגבלת ההוצאות לבחירות, כולל בתוך המפלגות;
e. ביטול הפריימריס למיניהם;
f. הקמת בית שני "מייעץ" ליד הכנסת עם חברים מהעם היהודי בכללותו;
g. הגבלת החקיקה הפרטית;
h. בנייה מחדש של המנהל הממלכתי, עם דגש על פיתוח סגל מנהל בכיר מקצועי ומגובש;
i. טיפוח "יחידות אסטרטגיות" מקצועיות בכל משרדי הממשלה, יחד עם מעבר חלקי לתקצוב תלת-שנתי;
j. פיתוח יחידות מטה מקצועיות של ממש ליד ראש הממשלה והממשלה, בחפיפה עם חיזוק המועצה לביטחון לאומי;
k. הקמת "מכללה למדיניות לאומית" למתן הזדמנות לנבחרים וממלאי תפקידים ציבוריים להעמיק בבעיות המדינה -- שלא נוכח הטלוויזיה ובלחץ של אירועים שוטפים. ועוד כהנה וכהנה.
16. יש מקום לבחון חלופות אלה כל אחת בפני עצמה וגם לממש אותן סדרתית. אולם דיון בכל אחת מהחלופות האלה ונוספות בפני עצמה עלול להוביל ל"שיפור" של מרכיב אחד תוך פגיעה בכלל התפקוד של המשטר והממשל. יתר-על-כן, ספק אם שינוי במרכבי זה או אחר של הממשל, גם אם מוצדק בפני עצמו וחסר נזק מערכתי, יכול להביא ל"מהפך" החיוני בסך הכל היכולת למשול.
17. חשוב עוד מכך, חיוני להימנע מתמורות במשטר הנובעים משיקולים "פוליטיים" בעיקר, ללא מחשבה ארוכת-טווח ולעומק.
18. לכן הצעתי: להקים וועדה ציבורית-מקצועית בהרכב מעולה ומקובל ככל הניתן, להכנת חלופות כוללות לשיפור היכולת למשול בישראל. חלופות אלה יובאו לדיון והכרעה בתהליך מיוחד כגון בחירות מיוחדת או משאל עם.
19. אוסיף ואציין שאין זו שכחה שאינני כולל בניר עמדה זה סוגיות מסוג השלמת חקיקת היסוד, חוקה לישראל, יחסי דת ומדינה וכד'. אלה סוגיות בעלות חשיבות עקרונית, אך להערכתי הן נופלות בדחיפותן בהרבה מהצורך לשפר רדיקאלית את היכולת למשול, עם דגש על הכושר של המשטר והממשל להתמודד עם תחומים תובעניים שיש בהם לקבוע את עתידה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית של העם היהודי ודמוקרטית -- בין שגשוג לשקיעה.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
