יחימוביץ' החברתית מכשירה את ברק הקפיטליסט  

האיש נעדר כישורי הנהגה, ואישיותו בעייתית מאוד. לכן הבחירה בו בשל ניסיונו מופרכת. ניסיון פוליטי אינו נימוק, גם ליו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, יש ניסיון פוליטי רב. באשר לעמדותיו החברתיות והכלכליות, ברק עוקף מימין כל מועמד אחר (חוץ אולי מנתניהו, אך גם זה לא בטוח). האיש מעריץ ועובד את ההון, ואורח חייו מעיד על כך. מאז עזב את הפוליטיקה כדי לעשות לביתו, הוא פועל כלוביסט של בעלי ההון.

בחירה בברק משמעותה בחירה אנטי חברתית. זו תמיכה בבעלי הון ובבורגנות הלבנה, ממנה נעדרים מזרחים ותושבי הפריפריה. גם כאן הניסיון, ובעיקר העשייה מוכיחים אחרת. ברק, ולא אחר, בחר בעבר את יו"ר התאחדות התעשיינים, עודד טירה, לראש המחנה הכלכלי חברתי שלו. אותו טירה, גדול אויבי ציבור העובדים, שהציע פעם אחת לשסות את המשטרה בעובדים ששבתו. האם יחימוביץ' תומכת גם היא בכך? ואולי היא מתפעמת מניסיונו הצבאי של ברק, שעלול אולי להחליט בעצמו לשסות את הצבא או המשטרה בעובדים שובתים. ברק מייצג ומדגים בהתנהלותו ובאישיותו השקפת עולם כלכלית חברתית נהנתנית ודורסנית, זהה לזו של ביבי. מדובר באיש ציבור נהנתן, שאמינות ואחריות הם ממנו והלאה. איש ציבור, שעסקנים מובהקים כמו שמחון, פואד, נוקד, ודומיהם מקיפים אותו.

הבחירה של יחימוביץ' היא לא בניסיון אלא באופורטוניזם. זו בחירה בשקרים ובאישיות אנטי סוציאלית, שהובילה להרס השמאל הישראלי. בחירה "באבי המהפכה החברתית" עלק, האיש שהבטיח לדאוג למיטות לחולים, דאג בסופו של דבר להוריד אותם כמה שיותר מהר לקבר. בבחירתה, ובסלטו-מורטלה שלה, טיהרה יחימוביץ' את גדול הקפיטליסטים שחיים בפוליטיקה הישראלית, ואת קופת השרצים הכלכלית חברתית שתלויה על גבו של המוצ'ילר המפורסם ברק.

לעומת זאת, התקווה היחידה עבור האזרח הישראלי טמונה בתנועה פוליטית, שתשלול את הסדר הקיים, ולא תנסה לשלב את האזרחים בתוכה, כאשר ניצולם המחפיר הולך ומחמיר. שבענו כבר ממנהיגים פופוליסטיים כמו עמיר פרץ, שלי יחמוביץ', ברק ודומיהם. מאחורי דיבוריהם הגבוהים, כל מטרתם היא שימוש בתסכול של הציבור לצורכי מערכת הבחירות, תוך השגת רווחים פוליטיים לעצמם.