קבוצות דיון
פוליטיקה ואקטואליה
נושא #8883
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
שמאלני מתקדם
גולש אורח
| יום שני י''ז באדר ב' תשס''ח
17:00 24.03.08 |
  
 
|
ההנהגה מפזרת אשליות
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.03.08 בשעה 17:06 בברכה, שמאלני מתקדם
מוכרי האשליות
מאת עמוס הראל
תגיות: הסדר קבע, חמאס
כיבושה מחדש של הגדה המערבית, במבצע "חומת מגן" באפריל 2002, מתואר כיום כקו פרשת המים באינתיפאדה השנייה. כניסת צה"ל לקסבות ולמחנות הפליטים הביאה לתהליך הדרגתי, שבסופו נבלם גל פיגועי ההתאבדות שהיכה בערי ישראל. האם היתה "חומת מגן" פרי מהלך מתוכנן של ראש הממשלה אז, אריאל שרון, שמטרתו ריסוק הרשות הפלשתינית, או שמא התגלגל שרון למהלך כמעט במקרה, כתוצאה מרצף של תגובות טקטיות לפיגועים? מרבית יועציו סבורים בדיעבד שההסבר השני הוא הנכון. לשרון אמנם הוגשה, סמוך לכניסתו לתפקיד, תוכנית פעולה שהכין האלוף (מיל') מאיר דגן. אולם, היועצים אומרים ששרון פעל על-פי רעיונות כלליים בלבד, ונגרר לכיבוש הגדה בעיקר מתוך תחושה של חוסר ברירה, אחרי יותר ממאה הרוגים בעורף בחודש "מארס האיום". חודשים אחדים לפני "חומת מגן" טען שרון: "מצאנו את הנוסחה לטיפול בטרור". העיתונות הגיבה בביטול. כעת מעלים בסביבת ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ושר הביטחון, אהוד ברק, טיעון דומה באשר לאיום הרקטות מרצועת עזה. הנוסחה קיימת, אומרים שם. אילו רק יתאזרו הציבור והתקשורת בסבלנות, יוכלו לחזות בהצלחתה. אבל ככל שחולף הזמן, מתחדד הספק אם אכן עומדת לרשות השניים תוכנית פעולה משכנעת. נראה שישראל מתגלגלת לקראת עימות רחב עם ממשלת חמאס ברצועה, לא בהכרח מתוך בחירה מודעת. בפני הדרג המדיני אמנם ניצבת בחירה בין אפשרויות לא מעודדות: כיבוש חלקים מהרצועה יעלה בחיי רבים. השלמה עם המשך ירי הרקטות תוביל להתרחבות האיום לאזורים נוספים. הפוגה ממושכת, מוסכמת, תסייע להתעצמות חמאס. אפשר להבין מדוע ההנהגה הישראלית אינה ממהרת להכריע. קשה יותר להשלים עם העובדה שהיא מפזרת כה הרבה הטעיות בדרך: * "לא מדברים עם חמאס". בפועל, מדברים גם מדברים. מדוע נוסע האלוף (מיל') עמוס גלעד ממשרד הביטחון בתכיפות כזו לקהיר, אם לא כדי לגבש הבנות עקיפות מול חמאס? הרגיעה היחסית בהתקפות חמאס על שדרות ואשקלון אינה וולונטרית. גם צה"ל הונחה לרסן את פעילותו נגד הארגון ונמנע מפשיטות קרקעיות בשטח הרצועה זה כשלושה שבועות. * "הסדר קבע עד סוף 2008". השבועות האחרונים חשפו את שלטון הרשות בגדה בחולשתו. התיאום הביטחוני עם ישראל שוב בשפל, וברשות מתלוננים על קשיים שמערימים בדרכם צה"ל והשב"כ. האם אפשר להפיח חיים בתהליך אנאפוליס? גורמי המודיעין הישראליים מאוחדים בספקנותם, כמו גם בתחזית שחמאס ישתלט בלא קושי על הגדה, אם יפסיק צה"ל לפעול בעריה. בינתיים, מתחזק הדימוי המושחת של הרשות בעיני הציבור הפלשתיני. בשבוע שעבר נתפסו במכוניתו של רוחי פתוח, יועצו של היו"ר מחמוד עבאס, מאות טלפונים סלולריים שעל פי החשד ניסה להבריח מירדן. * "מערכת יירוט רקטות ב-2010". שר הביטחון משדר אופטימיות בדבר היכולת להשלים את פיתוחה של מערכת היירוט "כיפת ברזל" בתוך שנתיים וחצי עד ארבע שנים. פיתוח מהיר עשוי, לכאורה, להסיר את האיום מעל שדרות (ואולי לחסוך מבצע גדול ברצועה). בפועל, ניטשת מחלוקת סוערת בין המומחים בשאלה אם תצליח "כיפת ברזל" להגן על שדרות. חלק מהתחזיות באשר ללוח הזמנים פסימיות בהרבה. אנשים שמילאו בעבר תפקידים בכירים במערכת הביטחון, וניסו לברר באחרונה איזו אסטרטגיה מדריכה את ישראל בדרום, לא זכו לקבל תשובות ברורות. אין להתפלא על כך שהקבינט והמטכ"ל לא להוטים לכבוש מחדש את הרצועה. מי שנכווה ברותחין בדרום לבנון ייזהר בטרם יצלול למים של עזה. הדרג המדיני יכול להקשיב כעת לאלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, הבכיר היחיד שמטיף בעקביות למהלך גדול. הוא יכול גם לשעות לעצתם של גנרלים בדימוס לנהל שיחות ישירות עם חמאס ולהגיע עמו להבנות ארוכות טווח. אבל העדר ההחלטה, על פני תקופה ארוכה, מסבך בהדרגה את מצבה של ישראל, שכבר כעת חמור יותר מכפי שהיה לאחר ההתנתקות, לפני כשנתיים וחצי. בשאלת עזה, נדמה שההנהגה הישראלית אינה מציגה את הדברים כהווייתם בפני הציבור. במקום זאת היא מפיצה מידע מטעה על המתרחש, ולצדו אשליות בדבר פתרון קרוב.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/967542.html
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העכבר ששתק3
גולש אורח
| יום שני י''ז באדר ב' תשס''ח
18:32 24.03.08 |
|
|
9. אנקדוטה קטנה
בתגובה להודעה מספר 6
| |
"נפלתי" ביום שישי במקרה על תוכנית מרתקת להפליא בערוץ הראשון (אני יודע שזה נשמע אפולוגטי...): אוצרים את המדינה. בין היתר, ביקרו בקיבוץ גדות ושמעו מפי בת הקיבוץ זכרונות מימי ילדותה, לפני מלחמת ששת הימים. הסורים הפגיזו אז שוב ושוב את הקיבוץ, והוא נחרב כמעט לחלוטין. החיים התנהלו שם רוב הזמן מתחת לאדמה, במקלטים צרים ודחוסים.
למה נזכרתי בזה עכשיו? כי לדעתי רף הסבל שלנו ירד עם השנים (ודי בצדק - זה נורמלי לחלוטין). לכן, מה שבעיניך ובעיניים "אובייקטיביות" יהיה תגובה נסבלת - לא ייתפס כאן בעיני רוב הציבור. הפגזה מאסיבית של החמאס מעזה, או פיגוע קטלני במיוחד (שלא חייב לצאת דווקא מעזה) - יצור לחץ ציבורי שייאלץ את הממשלה להפעיל את התוכנית הגדולה ולהיכנס לעזה.
אני מסכים איתך בהחלט שככל שנחכה יותר, יכולת התגובה של חמאס תתעצם. יש כאן דילמה עצומה וקשה, מגובה בזכרונות המרים של לקחי "תנו למשגרים להחליד" מצד אחד - ושל קורותיה של מלחמת לבנון השנייה מצד שני. הלקח הראשון מדרבן אותנו לפעולה, והלקח השני מזכיר לנו מה עלולות להיות תוצאותיה.
במקביל, סירובו של החמאס להכיר בכלל בזכות קיומנו (לא שהכרה כזו היא תרופת פלא...) - מטרפד ממילא כל אפשרות או בסיס למו"מ איתם, למעט נושאים נקודתיים כמו עיסקה לשיחרור גלעד שליט.
בקיצור: לא פשוט...
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
בעקבות העכבר3
גולש אורח
| יום שני י''ז באדר ב' תשס''ח
18:38 24.03.08 |
|
|
10. פרק מדהים ... בייחוד הקטע עם הילדה מהמקלט עם הבובה :-)
בתגובה להודעה מספר 9
| |
פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק. הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא -
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת. שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים. זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת. ומכאן קישור ישיר למו"מ עתידי עם סוריה |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
גירסת הדפסה
