בעניין ספירת העומר, יש לי שאלה  

(לא הצלחתי להעתיק, זה הפך את כל המלל)

אני חושבת שכדאי לבדוק למה מתו תלמידיו של עקיבא, ומה הקשר בין מותם לבין ימי ספירת העומר ואחר
כך לראות אם יש קשר בין מנהגי האבלות עד ל"ג בעומר לבין השאלה שנשאלה כאן.

על קצה המזלג- זה ההבדל העיקרי. האבל נקבע על אובדן התורה, לא על אובדן חיי אדם.

יש עוד עניין חשוב שצריך להבין, וכל מי שלומד תורה קצת לעומק יודע אותו. חיי אדם, לדעת חז"ל ולדעת תורה, חסרי ערך לחלוטין כאשר הם לא מחוברים לתורה ולמצוות, וגם אז הם שוליים. יש לזה אין ספור עדויות בחז"ל. לכן, האבל לא נקבע על מותם הפיזי של בחורי הישיבות. קשה להבין את זה בעולם שלנו, אבל ככה זה בעיני חז"ל.
(דוגמאות על קצה המזלג ממש: "טוב לו לאדם שלא נברא", עונשי מוות בידי בית דין, ייהרג ואל יעבור, ועוד מקרים רבים)- כל זה מצד שמיים. הצורה שבה הקב"ה מתייחס לחיי אדם. אנחנו לעומת זאת מצווים לשמור על חיינו ככל יכולתנו מכמה סיבות שהעיקרית שבהם היא שפשוט הם לא שלנו החיים האלה. הם ניתנו לנו למשמרת. (ככה תמיד אומר הרופא שלי- אתה חייב להיות בריא ולדאוג לבריאות שלך כי הגוף לא שלך...)

בכל מקרה אני חלוק עליך לגמרי על הסיפא שבדבריך, כי אני פשוט לא מאמין שיש איזהשהו ערך "רוחני " בתורה ומצוות:
זאת מערכת מורכבת ומסועפת שנבנתה בידי אדם, בדיוק כמו דמותו של הקב"ה שמעניש אותנו ונותן לנו פרסים.
אבל זה באמת לא שייך לעניין הנוכחי.

לגבי הסיפא- מה לעשות שזה מה שחז"ל מלמדים? לא רק ערך רוחני, אלא ערך קיומי פיזי. ללא מצוות- עדיף לו לאדם שלא נברא. כך חז"ל.

שנית, לפי הפשט התלמידים מתו ממגיפה (אסכרה = דיפטריה). הפירוש שלך נראה לי דמיוני משהו.
לבסוף, אין לי ויכוח שחז"ל אמרו כך וכך. אני פשוט לא מאמין באקסיומה היסודית שבדבריהם.

כל הסיפור מתחיל בהגדה של פסח עם הסיפור של כל הרבנים שהיו מסובים בבני ברק- חמ"ל.

דאמר רבי יוחנן - לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה

ולאחר בדיקה- אכן אסכרי= צבא בערבית. כלומר תלמידי ר' עקיבא מתו כחיילים.

הויכוח גם לדעתי מיותר, מאחר ואתה כלל לא מאמין.

אם אתה מעוניין לקרוא את המאמר במלואו, להלן קישור:
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=16918

לצערי, אינני זוכר את המקור לכך שאסכרה היא מלחמה. אני זוכר שכך הוא, למדתי בעבר על כמה מן הקודים שבתלמוד, אבל לא זוכר היום מאיפה. אברר.
בכל אופן, הסיפור על תלמידי ר' עקיבא, ודאי שאינו על פי פשטו של תלמוד בבלי. במיוחד לאור העובדה שבכל מה שקשור למרידה בגויים, הבבלי העדיף להסתיר את העובדות ולהשתמש רק במוסר הנלמד מהם.

דאמר רבי יוחנן - לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה