 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
Big Joe
חבר מתאריך 2.9.05
129229 הודעות | יום שלישי ח' באייר תשס''ח
12:05 13.05.08 |
  
 
|
19. תביעה ייצוגית אפשר להגיש כנגד נזק ממשי
בתגובה להודעה מספר 18
 |
שנגרם בבירור לרוב הלקוחות. פה מדובר בנסיון הטעיה בלבד. הנה למשל החלטה בעניין תביעה תקדימית מלפני שבוע, שמסבירה מה השיקולים לקבלה או דחיה של תביע כזאת. (כפי שתראה התביעה הבסיסית התקבלה , אבל לא כייצוגית וללא נזק למעט הסכום הנתבע):
החלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בנק לאומי בעניין עמלת פרעון מוקדם
מסחרי,חוזים
ת"א 2370/02, רחמן נוני לידיה ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל עו"ד י' אבירם למבקשים, עו"ד ש' קנטור למשיב 06.05.2008 העובדות:
1. בפנינו בקשה לאישור תובענה כייצוגית. התובענה מתמקדת בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, וצווים שניתנו מכוחו.
2. למבקש 2 היו שני חשבונות אצל המשיב: חשבון עסקי וחשבון אישי. טופס פתיחת החשבון הראשון הינו משנת 1990, ועליו חתום המבקש 2 בלבד.
3. מבקש זה לא נתן תצהיר, אלא רק המבקשת 1, שהייתה מיופת כוח בחשבון. בעדותה הבהירה כי היא לא יודעת כל-כך טוב עברית, בעלה יודע עברית כמוה, יש לו עסק של אנטנות, הוא גם צלם וידאו, והיא זו שטיפלה בחשבון.
4. המבקשים נטלו מהמשיב שתי הלוואות, באמצעות המבקש 2. ההלוואה הראשונה הייתה ביום 31.8.1999 בסכום של 460,000 ₪. היא הייתה אמורה להיפרע ב-12 תשלומים חודשיים שווים, כשהריבית חושבה לפי ריבית משתנה פריים בתוספת של 2.5% (להלן: "ההלוואה הראשונה").
5. לבקשת המבקשים הסכים הבנק לפרוע את ההלוואה הראשונה בפירעון מוקדם, והיא נפרעה ביום 9.12.1999.
6. ביום 22.12.1999 נשלח למבקשים מהבנק מסמך ממנו הובהר למבקשת 1 כי נגבתה בגין פירעון הלוואה זו עמלת פירעון מוקדם בגובה של 4,616.68 ₪.
7. אין כל אזכור בהסכם כי במידה והמבקשים יבקשו לבצע פירעון מוקדם, יחויבו בעמלת פירעון מוקדם. גם בתנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי אין הוראה מעין זו. בטופס שהוגש לחתימת המבקש 2 עובר לפירעון ההלוואה הראשונה, גם אין כל אזכור שקיים סכום עמלת פירעון מוקדם שעליו לשלם.
8. הוראה מפורשת על חיוב בעמלת פירעון מוקדם מופיעה, ע"פ ראיות המשיב רק החל משנת 1993.
9. ב-21.12.1999 לקחו המבקשים הלוואה שנייה בגובה 350,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה"). מסמכי ההתקשרות היו זהים, כך שבמסמכים אין כל הוראה בדבר עמלת פירעון מוקדם.
10. בתצהירה, העידה המבקשת כי לא הודע להם אודות הצורך לשלם עמלה בגין פירעון מוקדם, והיא נדהמה בקבלה בדיעבד את ההודעות עם גובה הסכומים.
11. מכאן גורסים המבקשים, כי המדובר בהטעיה סדרתית שמבצע הבנק, ע"י פעולות לא חוקיות לכאורה, תוך ניצול לרעה של מעמדו וכוחו מול לקוחותיו, בנושא של גביית עמלת "פירעון מוקדם" בגין פירעון מוקדם של הלוואות בריבית משתנה לפי הפריים, בשיעור גבוה במיוחד, אך ורק לשם צבירת רווחים.
הבקשה נתקבלה בחלקה. החלטה:
1. אין מחלוקת כי לאחר כניסתו לתוקף של חוק התובענות הייצוגיות, כל נושאי הבנקאות יכולים ע"פ התוספת לחוק, להיכלל במסגרת האפשרות של הגשת תובענה ייצוגית.
2. החוק החדש הרחיב את עילות התביעה האפשריות, והתובענה הנוכחית, ברמה העקרונית, יכולה עכשיו ליפול במסגרת התוספת, המאפשרת הגשת תביעות ייצוגיות.
3. המדובר בחוזה בין לקוח לבין בנק- ובהעדר הוראה אחרת בחוזה עצמו, יחול חוק החוזים.
4. סעיף 15 לחוק החוזים קובע מפורשות שאי גילוי עובדות, יכול להוות הטעיה, ואינו מבחין בין פעולה אקטיבית לפסיבית.
5. מאחר ובין הלקוח לבנק קיימת חובת אמון מוגברת, אין חולק שהיה על הבנק לגלות ללקוח, רצוי בכתב, את נושא עמלת הפירעון המוקדם. דבר זה לא נעשה, ולכן הבנק, בשלב הראשון הפר את חובתו כלפי הלקוח (המבקשים).
6. האם העובדה שלא הוצגה בחוזה האפשרות של עמלת פירעון מוקדם ודרך חישובה, היא גורם שהיה יכול להניא את המבקש 2 מלחתום על חוזה ההלוואה?
7. למבקשת עצמה לא היה ידוע בעת לקיחת ההלוואה אם פירעון מוקדם שלה יעלה על הפרק אם לאו, מאחר ועצם הפירעון המוקדם היה תלוי בקבלת כספים מקבלנים, שלעיתים מתקבלים במועד ולעיתים לא. בכל מקרה, היא לא העידה שזה היה אחד משיקוליה הן ללקיחת ההלוואה ו/או הן לחשוב פעמיים.
8. מהאמור לעיל ניתן להסיק, שקיום עמלת פירעון מוקדם אינו בהכרח גורם שאמור להשפיע על לקיחת הלוואה, הן של האדם הסביר, והן של המבקשים, שאחרת סביר להניח שתנאי כה חשוב ויסודי בהתקשרות היה מועלה ע"י המבקשת 1 ביוזמתה.
9. כלומר, למרות שמוטלת על הבנק חובת גילוי, אי הגילוי, במקרה הנוכחי, לא היווה שיקול לשכלול החוזה שבין הצדדים. דהיינו ההטעיה לא הטעתה את המבקשים.
10. בהעדר קשר סיבתי, אין המבקשים יכולים לעתור לפיצויים מכוח עילת ההטעיה, אלא לסעד הצהרתי בלבד מכוח עילת אי הגילוי.
11. הוראה 454 להנחיות המפקח על הבנקים דנה בנושא של עמלות פירעון מוקדם, וחוזרת בעצם על צו הבנקאות (עמלת פרעון מוקדם), התשמ"ב-1981.
12. הדיווח אודות תנאי הפירעון המוקדם צריך לבוא לידי ביטוי בעת שכלול החוזה המקורי או בעת מתן ההלוואה. אז אמור הלקוח לדעת, שבמידה ולא ישלם עמלת פירעון מוקדם, ייתכן ולא יוכל לפרוע את ההלוואה.
13. דיווח עניין זה מן הראוי שייעשה בכתב, ובצורה ברורה וחד משמעית. בהיעדר פרסום וגילוי נאות של העמלה, גביה שלה הינה למעשה גביה שלא כדין, ועל כל פנים שלא בהסכמת הלקוח. דין גביה שלא כדין הוא שהיא תוחזר.
14. אין צורך להוכיח שהלקוח הסתמך על מצג או חשיה של הבנק. העובדה שהבנק גבה כספים ללא הודעה וגילוי, די בה לקשור קשר בין הפעולה לנזק שנגרם ללקוח, שהוא בגובה כספי הפירעון המוקדם שנגבו ממנו ללא הודעה כדין.
 |
|
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
