במפא"י של פעם, היה שר שיכון בממשלת ישראל, אברהם עופר שמו - והוא הסתבך באיזו שערוריה מנהלתית. ברגע שהתחילו חקירות, הבנאדם התאבד.היה איש כספים ידוע, בנקאי, יעקב לוינסון שמו, בעל השפעה וקשרים פוליטיים. יום אחד התחילו לספר על מעילות שלו...הבנאדם לא חיכה הרבה, והתאבד ביריה בראשו.
הלאה. היה פעם, גם כן מפא"יניק, פונקציונר גבוה בקופ"ח, אשר ידלין שמו. התחילו רינונים על חשבונו בדבר בזבוז כספי ציבור לתועלת אישית. אז הוא לא התאבד, אבל פרש-גורש בחרפה מכל תפקידיו.
רבותי, יצחק רבין התפטר בגלל כמה דולרים בחשבון בנק בחו"ל...
במקרה אני שם לב שכל האנשים האלה היו יוצאי מפא"י, מה שמראה שפעם היה מוסר במדינה, וכן, מפא"י שמרה על כללי המוסר האלה,לפחות למראית עין. מי שנחשד באופן חמור, עף או התאבד ללא פשרות.
והיום יש לנו שרים פשוט גנבים, ואחרים ש"רק" מועלים, והם נשארים בתפקידם, תוך שהם כאילו אומרים לנו "נכון שאנחנו גנבים, אבל אין לכם אפשרות לעשות שום דבר נגדנו, תקפצו לנו". יש פה מתן דוגמא אישית איומה לציבור הרחב, שהבין ששם המשחק הוא "חטוף כפי יכלתך, ואם תיתפס בגניבה - אין צורך להתבייש". הבושה בוטלה...
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
