גדעון לוי כאבן בוחן  

5/2008

אבן בוחן

אם נתהה על קנקנו של מנהיג זר המגיח לביקור בארצנו ולדעת מה גישתו למדינת ישראל, אין סיבה שנתאמץ. די שנקרא מה כותב עליו גדעון לוי ב"הארץ".

אם לוי יקדם את פניו בשטיח אדום וילווה אותו בתשואות רמות ובדברי קילוסין וחנופה, ניתן בוודאות לקבוע שמדובר במנהיג אנטי ישראלי, התומך באויביה של ישראל.

מנהיג שלוי יקבל אותו במטח בליסטראות, יוקיע אותו ויעמיד אותו אל עמוד הקלון, הוא כנראה ידיד ישראל.

עמדתו של לוי כלפי מנהיגי העולם, היא אבן בוחן לגישתם לישראל.

כאשר ביקרה בישראל קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לא חסך ממנה לוי את שבטו – נזף בה קשות על כך שלא דיברה בנאומה בכנסת על סבלם של הפלשתינאים, ייסר אותה על שהיתה לדוברת של אולמרט וברק וכן הלאה וכן הלאה.

לעומת זאת, כאשר ביקר בארץ עוכר ישראל ג'ימי קרטר, לוי ממש יצא מגדרו כדי לפאר, לרומם, להדר ולקלס אותו בדברי שירות ותשבחות.

אם לוי מגנה את מרקל, אות הוא כי מדובר בידידת ישראל. אם הוא משבח את קרטר, זוהי הוכחה מובהקת להיותו עויין את ישראל.

כאשר מדובר בג'ורג' בוש, כל הפיוזים של לוי קופצים עוד בטרם ניתקו גלגלי מטוסו מאדמת ארה"ב. אך במקרה זה אין המדובר רק בגדעון לוי. ג'ורג' בוש היה לסמרטוט אדום בעיני השמאל הרדיקלי. עקיבא אלדר, למשל, קרא לו במאמר ב"הארץ" להישאר בארה"ב ולא לבקר בישראל.

די באלה כדי להבין שמדובר באמת ובתמים בידיד ישראל. הטרנד התקשורתי הוא לנוד לבוש ולבוז לו. אבל מדובר בהחלט במנהיג גדול של העולם הנאור בשעה קשה. האירוע המכונן של הקדנציה שלו, היה מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001. בוש הבין במהרה במה המדובר ואחז את השור בקרניו: מדובר במלחמת בני חושך בבני אור, במלחמת ציוויליזציות בין הקנאות האיסלאמית ותומכי הטרור העולמי לבין העולם החופשי. הוא הגדיר היטב את ציר הרשע – איראן, עיראק של סדאם, אפגניסטן של הטליבאן, סוריה, צפון קוריאה, חיזבאללה, חמאס, ערפאת. הוא הבין שיש ללמוד את לקח הפייסנות כלפי היטלר ושאין מקום לפייסנות כלפי ציר הרשע.

בוש ניתח נכונה את העובדה שציר הרשע רואה בישראל את אויבו העיקרי, לצד ארה"ב, וחותר להשמידו. בוש, יותר מכל מנהיג אמריקאי לפניו, מתייחס בוש לישראל כאל בעלת ברית לכל דבר. נאומו בכנסת, הוא הנאום הציוני ביותר שנשמע מפי מנהיג כלשהו מזה שנים רבות. מיותר לציין שנאום כה ציוני לא נשמע מזמן מאף מנהיג ישראלי...

אין ספק שבוש עשה גם שגיאות. שגיאתו המרכזית, היא האמונה התמימה שניתן לכפות דמוקרטיה על עמים שאינם בשלים לה, כמו הפלשתינאים והעיראקים. אך השגיאות הללו בטלות בשישים אל מול המסר המנהיגותי המרכזי שלו. יש טוב ורע, יש טובים ורעים, אל לטובים להשלים עם הרעים ולנסות לפייס אותם, על הטוב להלחם ברע, כדי שהעולם יהיה מקום שטוב לחיות בו.

אני מקווה שבחודשים שנותרו עד סוף כהונתו, יוביל בוש מהלך להסרת האיום הגרעיני של איראן, בכל האמצעים.

ושהחוכמולוגים ימשיכו ללעוג לו...