/אסף רוזן 1/6/2008 6:00
מדינת ישראל איבדה את אחד מאנשי העשייה הציבורית המוכשרים והחריפים שידעה. יוסף (טומי) לפיד מילא מגוון תפקידים בתחומי העיתונות והתרבות, ולאחר שפנה לפוליטיקה ועמד בראש מפלגת שינוי, גרף 15 מנדטים ומונה לסגן ראש הממשלה ושר המשפטים
הלילה נפטר יוסף טומי לפיד בגיל 77 ממחלת הסרטן. בתודעה הישראלית נצרבה דמותו כמוביל הקו החילוני במפלגת שינוי, אשר גרפה תחת הנהגתו 15 מנדטים בבחירות 2003. אולם לפיד, שעלה לישראל מיוגסלביה לאחר מלחמת העולם, פעל וזכה להישגים בתחומים רבים ומגוונים: חידושים בעיתונות הכתובה, פרס סוקולוב על תוכנית רדיו, הקמת הטלוויזיה בכבלים, כתיבת מחזות ל"הבימה" ו-"הקאמרי" וכן הנהגת איגוד השחמט הישראלי. לאחר שב-2006 פרש משינוי על רקע אכזבתו מתוצאות הפריימריז, חזר לפיד לכתיבה עיתונאית, ולאחורנה אושפז באיכילוב עקב מחלתו הקשה.
טומי לפיד צילום: ראובן קסטרו
יוסף לפיד נולד ב-27 בדצמבר 1931 ביוגוסלביה, סמוך לגבול עם הונגריה. אביו וחלק גדול מבני משפחתו נספו בשואה. הוא עבר את השואה בגטו בבודפשט, בירת הונגריה, ויחד עם אמו עלה לארץ בשנת 1948. מיד עם עלייתו התנדב לצה"ל ולאחר כשנתיים החל את לימודיו. כינויו טומי נגזר מהשם שקיבל בלידתו, טומיסלאב.
לפיד היה תושב תל אביב ובעל תואר בוגר במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. נשוי לסופרת שולמית לפיד, אב ליאיר ולמירב. בשנת 1984 נהרגה בתו הנוספת, מיכל, בתאונת דרכים.
לפיד עלה ארצה בשנת קום המדינה. במאמר שפרסם 50 שנה לאחר מכן הציג את עמדתו על ההישג של קליטת העלייה: "עיצבנו מדינה דמוקרטית, חברה פלורליסטית ועם אחד - במקום שבו לא היה לנו לא את זה ולא את זה ולא את זה. כל חילוקי הדעות בנושא העלייה והקליטה הם עניין של מה בכך, לעומת ההישג האמיתי של כור ההיתוך", כתב.
לפיד מילא שלל תפקידים בתקשורת הישראלית לסוגיה. הוא החל את דרכו כעיתונאי במעריב בשנת 1955. ב-1967 ייסד עבור הוצאת מעריב את הירחון את, שהיה המגזין הראשון בישראל שהופיע בצבע מלא והיווה מהפכה גראפית בתחום העיתונות בארץ.
טלוויזיה בכבלים ואיגוד השחמט
יוסף טומי לפיד צילום: יוסי זמיר,סקופ80במקביל לעבודתו כעיתונאי הוא שידר בקול ישראל, מונה למנכ"ל רשות השידור וזכה בפרס סוקולוב על תוכניתו "השבוע שלי" ששודרה בימי שישי. לאורך השנים פרסם לפיד רבים מכתביו. הוא כתב מדריכי טיולים לאירופה שזכו להצלחה רבה, ספר בישול, מחזות שהועלו בתיאטראות "הקאמרי" ו"הבימה", וספרים שליקטו את שיחותיו בתוכניות הרדיו ששידר.
לפיד נמנה עם מייסדי הטלוויזיה בכבלים בישראל. הוא כיהן בתפקיד דירקטור בחברת מת"ב וייסד את חברת התוכניות איי.סי.פי. בשנים 1994-1989 שימש יו"ר התאחדות הטלוויזיה בכבלים וייצגה במישור הציבורי.
לפיד, הידוע כבעל השקפות לאומיות, כתב במשך שנים את המאמרים הראשיים (יומן) של עיתון מעריב, ובעיתוני סוף השבוע נהג לפרסם מאמרים פובליציסטיים. הוא נחשב לאחד העיתונאים הפוריים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, ולאחד ממעצבי דעת-הקהל החשובים בישראל. בכלי התקשורת נהג לבטא את דעותיו בסגנון חריף, גם במאמריו וגם כחלק מפאנל התוכנית "פופוליטיקה" של ערוץ 1.
לפיד היה חבר באגודת העיתונאים בתל אביב. בנוסף שימש כחבר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות. הוא עמד בראש המועצה לישראל יפה בתל אביב, והיה חבר גם במועצה הלאומית העליונה לספורט ויו"ר איגוד השחמט הישראלי.
הסגן של שרון
בחירות למועמדי שינוי לכנסת. יוסף טומי לפיד מצביע מעריב NRG צלםבשנת 1985 חצה לפיד לראשונה את הקווים ועבר מהעיתונות אל החיים הפוליטיים בישראל. במשך שנה שימש בתפקיד מזכ"ל המרכז הליברלי, אך לאחר מכן התפטר וחזר לעבודתו כעיתונאי.
בחודש מרץ 1999 פנו הפרופ' אוריאל רייכמן והפרסומאי אריה רוטנברג לעיתונאי יוסף טומי לפיד בהצעה להתייצב בראש רשימה משותפת של מפלגת שינוי עם אנשי ציבור, ששמו להם למטרה להילחם בכפיה הדתית. במאי 1999 התפטר מכל תפקידיו באמצעי התקשורת,פנה לפוליטיקה בפעם השנייה ומונה לעמוד בראש תנועת שינוי. באותה שנה נבחר לכנסת והוביל את המפלגה להצלחה.
במידה רבה צמחה מפלגת "שינוי" ולפיד בראשה על רקע המסר של התנגדות לכפייה דתית, מה שהוביל להאשמתו בשנאה לחרדים ולדתיים. בבחירות 2003 זכתה המפלגה ל-15 מנדטים, ונחשבה לרוח חדשה בכנסת ותקווה לפעילות אנטי דתית.
"שינוי" הצטרפה לקואליציה בממשלתו השנייה של אריאל שרון, ולפיד מונה לשר המשפטים ולסגן ראש הממשלה. בהצבעה שנערכה בכנסת ב-1 בדצמבר 2004 הצביעו שרי "שינוי", ולפיד בתוכם, נגד הצעת תקציב המדינה לשנת 2005, ובעקבות זאת פוטרו מהממשלה.
בראשית 2006 נערכו פריימריז בשינוי שבהן זכה רון לוינטל במקום השני והדיח ממנו את אברהם פורז. על אף שזכה במקום הראשון, לפיד זעם על התוצאות ובהמשך החודש, לאחר שפרצה מהומה תקשורתית בעקבות נטישת חלק מהח"כים את המפלגה, התפטר לפיד מתפקיד היו"ר ופרש משינוי.
לאחר פרישתו מהמפלגה עזב לפיד את החיים הפוליטיים, ועל אף ששימש כאביה הרוחני של תנועת חץ, מפלגתם של פורשני שינוי, לא הוצב אלא במקום האחרון והסמלי ברשימה, לאות כבוד. בבחירות לא עברה המפלגה את אחוז החסימה.
בסוף ימיו שב לפיד לעסוק בעיתונות, פרסם מאמרים באופן קבוע והופיע בכנסים תקשורתיים כעיתונאי. לפיד הגיש ברשת ב' את התוכנית "השבוע שלי", ומאז יולי 2006 כיהן כיו"ר מועצת יד ושם.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
