בסקר השתתפו יותר מ-10,000 בני אדם מגיל 16 ומעלה, והוא פורסם ב-British Medical journal. מחקר שנערך ב-2002 בקרב תלמידי קולג' בארה"ב הראה גם כן שיעור גבוה של סיבוכים - 17% מהסטודנטים התלוננו על בעיות, בהן נפיחות, דימום וזיהומים. המחקר העלה שניקוב הפטמה הוא סוג הפירסינג המסוכן ביותר - 21% מהנחקרים שעשו אותו דיווחו על דימום או פציעה.

בבריטניה, לכ-10% מהאוכלוסייה הבוגרת יש פירסינג באיבר שאינו תנוך האוזן. המחקר האמריקאי מצא של-51% מתלמידי הקולג' שהשתתפו בסקר היה פירסינג כלשהו שאינו בתנוך. באותו מחקר נמצא של-38% מהגברים היו חורים בחלקי האוזניים, ל-4% היה פירסינג בלשון ול-3% בפטמה. בקרב הסטודנטיות, ל-29% היה פירסינג באזור באוזן שאינו התנוך. ל-16% היה פירסינג בלשון, ל-6% היה פירסינג בפטמה ו-32% עשו פירסינג בטבור.

במחקר הבריטי נמצא כי לבני 16 סיכוי גבוה יותר לסבול מסיבוכים - כמעט שליש מהם דיווחו על בעיות, ו-15% מהם פנו לקבלת עזרה מקצועית. כמעט מחצית מהאנשים שעשו פירסינג בלשון סבלו בהמשך מסיבוך כלשהו.

על אף שמרבית האנשים בוחרים לעשות פירסינג בסטודיו המתמחה בכך, החוקרים ציינו נתון מדאיג, לפיו 9% מהניקובים בלשון נעשו על ידי אנשים שאינם מומחים בתחום. החוקרים ציינו כי בכל איבר שנוקב, כולל הלשון ואיברי המין, נמצאו מספר אנשים שעשו זאת בעצמם או נעזרו בחבר או קרוב משפחה.

החוקרים מזהירים שהפופולריות ההולכת וגוברת של הפירסינג עלולה "ליצור נטל משמעותי על מערכת הבריאות לעוד שנים רבות".

הקשר בין סוכרת לדיכאון

אנשים שסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון לחלות בסוכרת - ולהיפך

מחקר שפורסם החודש בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקאית, חושף קשרים מורכבים בין סוכרת לדיכאון: אנשים שסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון גבוה ללקות בסוכרת סוג 2; מנגד, חולים בסוכרת נמצאים בסיכון ללקות בדיכאון.

החוקרים עקבו במשך שלוש שנים אחר 5,201 חולי סוכרת מסוג 2. זו סוכרת שאינה מולדת ("סוכרת נעורים") אלא מתפתחת בדרך כלל אחרי גיל 30: הגוף מפסיק להגיב לאינסולין, ולא הופך את הסוכר לאנרגיה שמישה בשריר. החוקרים נתנו לחולים שאלון שבו התבקשו לתאר סימפטומים של דיכאון, וקבעו מהו הסיכון להתפתחות הסוכרת בקרב אנשים שהופיעו אצלם הסימפטומים ובקרב אלו שלא סבלו מדיכאון. הסתבר, ששכיחות מקרי הסוכרת גדלה ב-10% לכל עלייה של חמש נקודות בתוצאת השאלון.

בנוסף עקבו החוקרים אחר 4,847 חולים שלא הציגו תסמיני דיכאון, וחישבו את הסיכון ללקות בדיכאון בין הסוכרתיים והלא-סוכרתיים. באופן מפתיע, סוכרתיים שלא קיבלו טיפול או כאלה שטרם חלו, לא הראו נטיות דיכאוניות. אולם אצל מי שטופלו נגד סוכרת מסוג 2 נרשמה עלייה של יותר מ-50% בסיכון לסבול מדיכאון, בהשוואה למי שאינם סוכרתיים.