מכתב גלוי לעמנואל רוזן:

אני בקושי ישנה בימים האחרונים וכמוני חברותי האמיצות מפעילות תא העיתונאיות. שמרנו בתחילה ולא פרסמנו את שמך, עבדנו באחריות, אספנו עדויות. אני עצמי אוספת עדויות זה כמה חודשים. אבל הבוקר, זהו, נפל דבר.

תקרא ותקרא היטב....אני כבר לא מדברת על עשרות, כן עשרות צעירות, וגם לא כאלה שפונות אלי ואל חברותי מרכינות ראש ומספרות על חיזוריך האובסיביים, על המילים וההצעות המגונות שלך אליהן.

עכשיו אני מדברת על נשים שסיפרו לי בקול רועד שאיימת עליהן, סחטת אותן מינית... איימת... פגעת בנפשן.... חלקן כבר לא הצעירות המפוחדות שפגשת.
בתגובתך לכולנו אתה כותב "שעשר שנים מציגים אדם דימיוני... שזה לא אתה" ואני אומרת, שמה שהציגו עד כה עשה איתך חסד גדול...... אתה הזאב הרע אפילו לא בלבוש כבשה..

הנשים מדברות, מדברות.... נפתח הסכר.... הן דיברו לאוזני ובכו ואני יחד איתן. כן בכיתי. ...

לא רק עליהן, על כל ענף התקשורת, כל הערוצים וכלי התקשורת שאפשרו לך לפעול באין מפריע.. שלא עצרו אותך... איפשרו לעשרות נשים צעירות, ילדות, להפוך טרף.. כן טרף לציפורניך. תבע אותי בגין לשון הרע... תבע... ואז הן תגענה כולן... כולן... עשרות... שמעשיך פגעו בגופן ובנפשן עשרות שנים.

ואיפה היו כלי התקשורת... איפה היו המנהלים, איפה????

לשמוע את הנשים, זה לצרוח... עשית את מעשיך הדוחים יום יום יום יום באין מפריע... עמנואל רוזן....

וכל מי שידע, שמע ולא עשה כלום... תתבישוווווווווווווווווווו.

ןלכן כל הנשים הבנות שהשמעתן באוזני את סיפורכן, שכתבתן לי ולאחרות... אל תפחדנה, אל תתביישנה, אתן לא אשמות... אנחנו כולנו... כולנו וכך גם אני... אשמים....אשמים....אשמים.

עכשיו תנו לי לבכות בשקט.