כאשר החל קרי במאמציו לחדש את המו"מ בין ישראל לבין הרשות בעקבות ביקור הנשיא ברק אובמה בישראל וברשות בסוף חודש מרץ, הסכימו הפלסטינים להקפיא את מאמציהם לפנות לאו"ם כדי להתקבל למוסדות כמו בית הדין הבינלאומי, וזאת לתקופה של שמונה שבועות.

לפי אחת הגרסאות בתקשורת הישראלית, הממשל האמריקאי הבהיר לרשות כי אינו מסכים לקבל מסגרת זמן שתגביל את פעילותו של שר החוץ. אולם, לאחר שבצד הפלסטיני הגיעו למסקנה שקלושים הסיכויים של קרי להביא להסכמה ישראלית לתנאים המוקדמים הפלסטיניים לחידוש השיחות, הוחלט בכל זאת לתחום את מסגרת הזמן שניתנה למאמצים הללו, מבלי לחדש את הניסיון של "פלסטין" להתקבל לארגונים הבינלאומיים.

התאריך החדש, למעשה האולטימטום, נמסר לקרי במהלך פגישתם האחרונה של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן וקרי באיסטנבול, ב-21 באפריל.

הנהגת הרשות שבה והדגישה במהלך השיחות עם הממשל האמריקאי ובעיקר עם שר החוץ קרי כי על מנת להביא לחידוש שיחות השלום, על ארה"ב להביא לכך שישראל תסכים להכריז על מסגרת לשיחות: הכרה בכך שגבולות 4 ביוני 1967 יהוו את גבולות המדינה הפלסטינית - עם נכונות לחילופי שטחים, והעברת מפה שתציג את גבולות המדינה הפלסטינית העתידית, לראייתה.

3 ביוני נבחר ככל הנראה גם כתאריך סמלי, לרגל יום השנה למלחמת ששת הימים, שיצוין יומיים לאחר מכן. אבו-מאזן נפגש עם קרי כמה פעמים בתקופה האחרונה: בעמאן, בריאד, ברמאללה ובטורקיה. עם זאת, במהלך השיחות שהתנהלו התברר לרשות כי הממשל האמריקאי מתכוון להציע לפלסטינים בעיקר מחוות ושלל פרויקטים כלכליים, אולם לא ניכר היה שבכוונת וושינגטון לחלץ מישראל נכונות להקפאת הבנייה בהתנחלויות, לדוגמה. מכאן גם נולדו שני התנאים האחרים: הכרזה על גבולות 1967 כמסגרת לשיחות והצגת מפה.

בצד הישראלי דוחים על הסף את התנאים המוקדמים של הפלסטינים ואף שוללים מחוות כמו שחרור אסירים. בנוסף, ההבנה בצד הפלסטיני היא שקרי עצמו יגלה מעורבות רבה במו"מ עם ישראל ובניסיונות לחדשו - אך כי אין בכוונת הנשיא אובמה להטיל את מלוא כובד משקלו ולהיות גורם מעורב בתהליך השלום.

למרות האולטימטום הפלסטיני, גם בהנהגת הרשות ישנה הבנה שהפנייה למוסדות האו"ם באופן חד צדדי תביא לתגובה ישראלית שיכולה לכלול גם סנקציות כלכליות.