הסיפור על מיר, חייל ערירי, ניצול שואה שאיבד כביכול את כל משפחתו במחנה ההשמדה של הנאצים, התברר כאגדה. ישראל מיר לא היה קיים מעולם. "הקבר של מיר בהר הרצל הוא קברו של טוראי יעקוב מאמאן", קבע אתמול סא"ל גבי אלמשעלי, ראש ענף אית"ן. "יעקוב נפל בכ"א באייר ונמצא 65 שנה אחרי שנהרג. המעגל נסגר".

בשנה שעברה, סמוך ליום האזכרה לחללים שמקום קבורתם לא נודע, פגשתי את עמי מימון, אחיו הצעיר של החייל מאמאן ז"ל. שם המשפחה המקורי שלהם, מאמאן, שובש כשעלו לארץ, וכל אחד מהם נותר עם שם משפחה אחר. עמי היה היחידי שנותר בחיים מתוך עשרת האחים לבית מאמאן. אז, גסס מסרטן. "אני מבקש להשלים", אמר לי, "את המשימה האחרונה של חיי. למצוא את קבר אחי".

"אני רוצה לדעת שהוא נח", הסביר את פשר ההתעקשות, אחרי כל כך הרבה שנים, כשהוא מתייפח. "שיש לו חלקה, שיש לו קבר, שהוא 'ממוקם'. כל אחד יש לו כתובת, ליעקוב אין. אני חייב לו את זה", אמר.

"אני האחרון. אם אני לא אהיה בחיים, אף אחד לא יטפל בזה. אני צריך שיגידו לי 'זהו, הוא פה', אז אני אדע שסיימתי את כל המשימות שלי, שאני יכול לשים ראש ולמות".

שבועות אחדים אחרי פרסום הכתבה במוסף "סופשבוע" של מעריב ובאתר nrg נפטר עמי מימון. את הבשורה לה חיכה כל השנים, לפיה נמצא קברו של אחיו - לא זכה לשמוע. "ביום שני בערב, מיד אחרי שקיבלנו את תוצאות הבדיקה, עליתי לקבר של עמי", מגלה סא"ל אלמשעלי. "אמרתי לו 'עמי, מה שהבטחנו להשתדל ולעשות, עשינו. מצאנו את אחיך. אנחנו חושבים עליך ואנחנו נמצאים פה, כדי להגיד לך את זה'".

טוראי יעקוב מאמאן נולד במרוקו. לארץ הגיע באפריל של שנת 48', שבעה שבועות לפני שנהרג. הוא נשלח לתגבר, עם עולים נוספים, את גדודי חטיבת הראל בקריית ענבים. מפרטים שאספו חוקרי אית"ן עולה שהלוחמים יצאו לכיוון קיבוץ מעלה החמישה ב-29 במאי. למחרת, ה-30 במאי (כ"א באייר, היום לפני שישים וחמש שנה), נפלו על הכוח פגזי מרגמה ומאמאן נפגע בבטנו ונהרג. המסמך האחרון שמתייחס למאמאן, הוא של חטיבת הראל. הוא לא הופיע ברשומות בית החולים ולא ברשומות החברה קדישא. "בבית החולים לא יודעים מה קרה איתו", מפרטים החוקרים של אית"ן.

בדיוק במקום בו נעלם מאמאן, הופיע מיר. קברו של מיר הפך בשנים האחרונות מוקד עלייה לרגל. נפתח לזכרו אתר אינטרנט ונכתבו שירים. סופר על החייל הפצוע אנוש, שברגעיו האחרונים מלמל "ישראל מיר", " ישראל שלי", ביידיש.

בדיעבד, מספרת ציפורה מימון, אשתו של עמי, ליעקוב מאמאן היה קרוב משפחה רחוק, מאיר ישראל שמו. רב מפורסם. "אולי", היא אומרת, "יעקוב, על ערש דווי, לקח את השם דווקא משם". מאמאן, אגב, למרות שהגיע ממרוקו, היה דובר יידיש רהוטה.

מאמאן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. בני משפחתו ניסו כל השנים לחפש אחרי קברו אך לשווא. לפני כשנתיים, פתחו בענף לאיתור נעדרים את התיק שלו מחדש. לא היה להם אפילו קצה חוט. עמי, אחיו של מאמאן, שלח להם מכתב. במקביל הגיעו שאלות ממדריכים והיסטוריונים לגבי ישראל מיר. הם ביקשו לדעת מי היו הוריו ומהיכן הגיע.

"זהו, אני כבר יכול ללכת"
החוקרים הבינו שסיפור הנפילה של מיר זהה כמעט לזה של מאמאן. אחרי בדיקות מקיפות הוחלט לפתוח את הקבר של מיר. מהקבר הוצאו שתי שינים שנשלחו לבדיקה בארצות הברית. השבוע, כאמור, ניתנה התשובה הסופית.

אנשי קיבוץ מעלה החמישה, שקראו את הסיפור בעיתון, בחרו להקדיש את יום הזיכרון של השנה שעברה להנצחת יעקוב מאמאן, שנהרג על משמרתם. עמי הוזמן להדליק את המשואה בטקס. "אותו זה סיפק", אמר אמש סא"ל אלמשעלי. "יצאנו מהטקס והוא אמר 'זהו. אני כבר יכול ללכת'". משפחת מאמאן, יחד עם ענף אית"ן, נערכים עכשיו לטקס גילוי המצבה. טקס לזכרו של מאמאן ייערך גם בחטיבת הראל.

לפני שבועיים נערכה האזכרה לעמי מימון ז"ל. 11 חודשים חלפו מאז נפטר. עמי הבטיח שיעשה מסיבה גדולה אם ימצא את קברו של אחיו. "לו עמי היה חי", אומר סא"ל אלמשעלי, "הייתי מתקשר אליו ואומר לו 'עמי, הגיעו התוצאות. סוף סוף מצאנו את אחיך'".
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/465/486.html