פרסום ראשון: כ"ז באייר תשע"ג, 07/05/13 06:47שמעון כהן

ככל שמסתעפת פרשת עמנואל רוזן נראה כי יותר ויותר אנשי תקשורת שעבדו עמו במסגרות השונות ידעו על מעשיו ועל ההטרדות שבהן הוא נחשד.

בראיון שקיימנו עם עו"ד רענן בר און ביקשנו לברר האם העובדה שאנשי התקשורת לא דיווחו על המעשים והחשדות היא בגדר עבירה פלילית.

בראשית הדברים מזכיר עו"ד בר און את הצהרותיו של גדי סוקניק כפי שדווחו בתקשורת ולפיהן עיתונאיות הגיעו אליו בדמעות וקול בוכים כדי לספר לו על מעלליו של רוזן. בנוסף ידוע כי ערוץ 2 פיטר את רוזן בעקבות תלונות של עובדת זוטרה. את הפיטורין הצניע הערוץ, אך עולה השאלה אם בערוץ הוחזק מידע שבסופו של יום הביא לפיטוריו של רוזן, מידע המלמד על התנהגות בלתי הולמת עד כדי כך שהוא היה ראוי לפיטורין, ועם כל זאת עדיין לא הועבר המידע לידיעת הגורמים המוסמכים.

לנוכח זאת ולנוכח מידע דומה נוסף מתחדדת השאלה אם על פי החוק הישראלי יש בכך עבירה פלילית. לדברי עו"ד בר און המציאות כיום בישראל אינה מהמשופרות שכן הימנעות מדיווח הופכת ברת עונשין רק כאשר קיימת חובה לבצע את המעשה מתוקף החוק או מתוקף חוזה מחייב כלשהו.

בהקשר זה הוא מזכיר את חוק 'לא תעמוד על דם רעיך' שנחקק בשנת 98', אך עם זאת מציין את מגבלתו של החוק הזה, מגבלה ולפיה חובת הסיוע לזקוק לכך מחויבת רק כאשר מדובר בסכנה חמורה לגופו וכאשר הסיוע לא יסכן את המסייע או אחרים.

המשמעות היא שבמקרה עמנואל רוזן כלל לא בטוח שחוק זה יהיה רלוונטי שהרי לא בטוח שהגדרת האירועים היא סכנה ממשית לגופן של המוטרדות. אם אין זו ההגדרה הרי שחובת הדיווח אינה חלה על גופי ואנשי התקשורת שהעלימו מידע.

עוד מוסיף בר און ומזכיר חוק נוסף שגם הוא לא יסייע, חוק הקובע כי יש להתריע לדווח ולנקוט בכל האמצעים במידה וידוע על כוונת אדם לבצע פשע. גם חוק זה לא נראה כשייך למקרה רוזן שכן לא ברור במקרה זה שהמטריד מוגדר ככזה שידוע עליו שהוא עומד לבצע פשע.

לסיכומם של דברים אומר עו"ד בר און כי נראה כי במציאות הקיימת אין בחוק הישראלי חובה חוקית לדווח על הטרדות. "לטעמי ולטעמה של שותפתי, עו"ד ורד כהן, המצב הזה לא תקין. צריכה להיות חובה בדין מעבר לחובה המוסרית", הוא אומר ושב להזכיר את מקרה תאונת הדרכים שבה אדם מחויב על פי חוק ולא רק על פי המוסר להגיש סיוע ועזרה.

באשר לצורך להרחיב את החלת חוק 'לא תעמוד על דם רעיך' מציין בר און כי הדברים אינם פשוטים שהרי האדם המקבל מידע אינו יודע בוודאות אם המידע שהגיע אליו אכן מהימן ואינו רכילות, שמועות ואולי רצון לסגירת חשבון, כך שהעברת המידע לרשויות האכיפה יכולה להביא להרס חייו ללא סיבה.