העימות שנמנע במועדון הלילה, התקרית על הכביש, החתימות לחיילות מג"ב בביקור אובמה, והחיפוש הגופני שנערך עליהם בנתב"ג במקביל לפיגוע בבוסטון. יניב אוזן ואיגור קפלון ששמרו על הצ'צ'נים זאור סדאייב וג'יבראיל קדאייב מספרים הכל וכבר מתגעגעים.

הכבישים מסכנין דרומה במוצ"ש היו די עמוסים. בית"ר ירושלים ובני סכנין סיימו בתיקו שהשאיר את שתיהן בליגה, והאוהדים התפזרו הביתה. האורחים עוד היו בסידורים אחרונים לפני עזיבת האיצטדיון כשסדאייב וקדאייב נפרדו מהם, כנראה בפעם האחרונה. היתה להם טיסה ב-06.00 והמאבטחים האישיים שלהם, אוזן וקפלון, הסיעו אותם למרכז.

"נסענו בשתי מכוניות", סיפר אתמול אוזן. "גם דינו שקוורץ ודומיניק גלאבינה היו במכוניות כי גם להם היו טיסות הביתה. באחד הצמתים לפני קרית אתא היה רמזור בעייתי ועמדנו הרבה באדום. פתאום קלטנו ארבעה אוהדי בית"ר עם חולצות "לה פמיליה", כשהם יורדים מהמכוניות ומתקרבים לחלונות של זאור וג'אבו (ג'יבראיל). היינו צריכים לצאת מהמכוניות ולהניס אותם. לשמחתי זה לא התפתח לעימות פיזי על הכביש".

סדאייב וקדאייב עזבו שלשום לפנות בוקר והותירו מאושרים הרבה אוהדי בית"ר שלא רצו לראות אותם מלכתחילה. לעומתם אוזן, ראש צוות בחברת "צופן אבטחה", כבר מתגעגע: "קיבלתי מהם הודעה שהם הגיעו לבתים שלהם בצ'צ'ניה - ונרגעתי.

"היה לי חשוב לשמוע שהם הגיעו בשלום ושהמשימה שלנו הושלמה, אבל הם כבר חסרים לי. נקשרתי אליהם מאוד, התחברנו והפכנו לחברים. דאגנו להם מחולצה ועד תחתונים. עברתי איתם כאן שלושה חודשים שאין דברים כאלה בעולם. יש הקלה גדולה כי החזרנו אותם בריאים הביתה".

זאור סדאייב וג'יבריל קדאייב. תקופה סוערת בארץ צילום: אורי לנץ

בוא תחזור לרגע שאתה מקבל את המשימה.
"אני מאבטח משחקים בטדי, וביום שהם נחתו קיבלתי טלפון שצריך איש אבטחה דובר רוסית. גם בבית"ר לא חשבו שיצטרכו משהו מיוחד, ולא חשבתי לרגע שזה יגיע למקום אליו הגענו. חשבתי שאני שולח בן אדם לשלוש שעות וזהו, אבל זה היה כמו כדור שלג. היו ימים שאבטחתי גם את איציק קורנפיין כי המשטרה חששה שיפגעו בו.

"הידיעות המודיעיניות הביאו לכך שבית"ר הצמידה להם שמירה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. איגור לא ליווה אותם בהתחלה, אבל אחרי מספר ימים הוא הוצמד אליהם. הדבר הכי חשוב היה לשמור על דיסקרטיות לגביהם כי היה חשש אמיתי".

והיו נסיונות לפגוע בהם?
"ערב אחד לקחנו אותם לבלות בהאומן 17. פתאום אני רואה במועדון מישהו שמתקרב אליהם והתכוון לפגוע בג'אבו. אולי הוא היה שתוי, אבל איתרנו את זה לפני שהוא יכול היה לפגוע בו ומנענו תקרית".
איגור קפלון, יליד אוקראינה, לא האמין שייקלע לתוך המערבולת שהסעירה מדינה שלמה.

"עליתי לישראל מאוקראינה. שם קראו לי'יהודון' ופה קראו לי'רוסי מסריח'. אני יודע מה זו גזענות ומה זה להיות זר במדינה, אבל לא האמנתי שיהיו אנשים שיתייחסו אליהם בצורה שאותו קומץ אוהדים התייחס. הייתי מתבייש, אבל היו גם רגעים רבים שהיה להם ממש כיף כאן".

כיף?
"בהרבה מקומות הם קיבלו כבוד מלכים. בהתחלה הם היו מאוד חזקים, לא התרגשו מהקללות וגם לא ממש התגעגעו לבית. לקראת הסוף הם כבר רצו לעוף הביתה כי הגעגועים הכריעו. זאור היה בחור יותר מופנם מג' יבראיל ולא תמיד הוא היה מספר כל מה שעובר עליו.

"הרגשתי שזו תקופה קשה, אבל סדאייב לא דיבר על זה. ג'יבראיל כעס כי הוא לא שיחק, ולפני שעזב אמר לי:'למה הביאו אותי לכאן? רק בשביל לקבל כסף? רק בשביל שיקללו אותי?'".

אוזן : "ג'אבו ממש התאכזב שאלי כהן לא נתן לו לשחק. הוא היה אומר לנו שהוא מסוגל להשתלב בשקט ושהוא מתאמן מצוין".

לחיצת יד מאיש לה פמיליה
אוזן מספר שהרגיש כמו אח בוגר בשביל הצ' צ'נים, ולכן היה לו חשוב להנעים את זמנם מחוץ לשעות הכדורגל. "על הפה של האוהדים אין לי שליטה, אבל בשעות שהם לא התקרבו למגרשים, אני משוכנע שהם נהנו.

"המנכ"ל של מלון "ממילא", אלי מאור, אירח אותם כל יום בספא, בחדר כושר ובבריכה ללא תשלום. הוא אמר להם: 'אני שמח שאתם כאן ונעשה הכל כדי שתיהנו מהשהייה'. במסעדות היו עושים להם הנחות גדולות מאוד ובמלון "אלדן" התייחסו אליהם בצורה נהדרת".

אז הם חיו בין סיוט לחלום ורוד?
"אני אגיד שהם חיו כאן בין סיוט לשפיות. ביוםיום היה להם לרוב מאוד כיף. היה אפילו יום אחד שמישהו מלה פמיליה לחץ להם את היד".

איגור: "זה היה ברחוב יפו. אותו אוהד שבא ללחוץ יד אמר שהוא מפחד שמישהו מחבריו יראה אותו, אבל שהוא מרגיש חייב לעשות את זה".

אוזן: "ידענו שהוא מלה פמיליה בגלל האינטראקציה עם הקהל, אבל גם כי יש לנו במכוניות אוסף תמונות של אוהדים שעלולים ליצור לנו בעיות".

מה הם ראו במדינה?
"הם ראו את ים המלח, ת"א, הרצליה, מעיינות מסביב לירושלים. הם היו בקיבוץ קלי"ה אצל מאמן הכושר שלהם. הוזמנו לארוחות ערב, גם אצלי וגם אצל אחרים. את ג'אבו לקחתי לחתונה. הם רכבו על סוסים. אני חושב שחוץ מהרגעים האלה של המגרש או בבית וגן, היה להם די כיף כאן".

אוזן וקפלון. ''חיו בין סיוט לשפיות'' צילום: דני מרון

הם לא הצטערו על החוויה הזו?
קפלון: "לדעתי ממש לא. החיים שלהם בצ'צ'ניה לא כאלה קלים. הם היו כאן סלבס. חוץ מאותה קבוצה קטנה של אוהדים, הם קיבלו הרבה חום מאחרים. הם היו הולכים בקניון ובנות היו מבקשות להצטלם איתם. הם היו מפורסמים ונהנו מזה. הם הרגישו לפעמים כמו כוכבי קולנוע.

"כשברק אובמה ביקר בירושלים הוא התארח במלון "המלך דוד" ממול המלון בו התאכסנו. בכל פעם שהגענו, היו שלושה מחסומי בידוק בטחוני. חיילות מג"ב היו נותנות לנו לעבור, אבל היו מבקשות חתימות על היד או על הצוואר. זה היה מדהים".

אם היחס היה אחר, הם היו יכולים להפיק מעצמם יותר?
אוזן: "היחס של הקהל הפריע מקצועית לזאור. הם לא מבינים אנגלית, אבל הם הבינו לאט לאט מה זה 'פאק יו סדאייב, פאק יו קדאייב'.

"בבית"ר אמרו בהתחלה שהם שחקנים מצוינים, אבל איך אפשר לתפקד בקללות כאלה? אם היו מתייחסים אל זאור אחרת, בית"ר היתה מרוויחה חלוץ אדיר. אני זוכר איך שחקנים דיברו עליהם לטובה בימים הראשונים".

איך הרגשת כשחילצתם אותם בהתחלה מבית וגן כמו במבצע צבאי?
אוזן: "זה לא היה פשוט והיה צריך שהמשטרה תתערב ושיתבצעו מעצרים. היה מקרה בו יצאתי מבית וגן עם זאור שישב מקדימה ושחקן אחר מהקבוצה ישב מאחור. השחקן לא יודע לקרוא עברית, והוא קיבל הודעת טקסט בה כתב לו אוהד:'מה אתה נותן לו לשבת מקדימה? שבור לו את הרגליים'. הוא נתן לי לקרוא, וזה היה לא נעים".

איפה הם התפללו?
אוזן: "הם היו כמה פעמים במסגד אל אקצא בימי שישי. אני לא יכולתי לעלות איתם, אבל דאגתי שיהיה מישהו מהמגזר הערבי שיחבור אליהם. הבנתי שהם היו אטרקציה שם, הצטלמו איתם והתחבקו איתם. הערבים ידעו מי הם, אבל הם לא יכלו לדבר יותר מדי כי השפות שונות והכל התחיל ונגמר ב'אללה הוא אכבר'".

לא לפסול חזרה לליגת העל
במהלך הביקור של סדאייב וקדאייב ברוסיה, אירע הפיגוע הרצחני במרתון של בוסטון, אותו ביצעו שני צ'צ'נים. "זה היה קטע הזוי", מודה קפלון, "הם בדיוק היו בנתב"ג ולא ידעו על הפיגוע. אחת העובדות בדיוטי פרי שאלה בצחוק אם יש להם קשר לזה, וג'אבו צחק ואמר שלזאור יש פצצה בתיק.

"היא אמרה למאבטחים, ולקחו אותם לבדיקה גופנית מקיפה, שאחריה אף אחד כבר לא עשה יותר צחוקים. כשנפרדנו השבוע אמרתי להם שלא יעשו שטויות לפני הטיסה כי פה לוקחים הכל ברצינות".

נגמר הרומן שלהם עם ישראל?
קפלון: "לא אתפלא אם הם יחזרו לקבוצה אחרת בארץ. יעברו כמה ימים והם יתחילו להתגעגע לתקופה כאן. אני בטוח שהם ירצו לחזור ולהיות איתנו כי היינו כמו גננת צמודה.

"מסביב לכדורגל הם קיבלו את היחס הכי טוב, בעיקר מיניב שהיה משלם מכיסו לא פעם לדברים שהם היו צריכים. אבא של זאור נהרג בתאונת דרכים כשהוא היה בן 4 ובהרבה מובנים יניב היה כמו אבא בשבילו".

אוזן: "עברנו חוויה לכל החיים במשימה הזו. אני עושה הרבה פעמים אבטחת אישים, אבל פה זה היה שונה כי היינו מעורבים בחיים שלהם. הם פרקו אצלנו את כל הלחצים וכל המטענים שסחבו איתם בכל יום. אני עובד עם בית"ר כבר שנים, אבל בזכות המשימה הזו ובזכות האבטחה של איציק נחשפתי לכל מה שעובר על המועדון הזה. אנחנו, כחברה שחיה בישראל, צריכים לעשות חשבון נפש עם הסיפור הזה".