יכול להיות שאני סתם אופטימי (לא מתאים לי בדרך כלל...) או לפתע הפכתי רגשן, או כל סיבה אחרת, אך בכל זאת כמה סימנים מעודדים שאומנם מדובר בתהליכים קטנים (שחלקם תופס תאוצה) אבל על פי תחושתי מדובר בתהליך בעל מגמה ברורה.

בטרם אפרט את הסימנים והתהליכים אוסיף, כי לדעתי אחד מן הסיבות העיקריות למגמה הזו במערכת הביטחון ובצה"ל, נובעת מחילוף מפקדים של דור וותיק ומבוגר שיצא לגמלאות, אותו דור "דפוק" תוצר אוסלו שהיה שותף לתהליך ולהפנמה שלו פנימה ועל כן חלה והתפרץ בו הווירוס המסוכן של אוסלו הגורם לכשל הגנתי נדרש. כיום דור המפקדים בצה"ל בעיקר ברמת המח"טים אלו בעלי הבית בשטח האמונים וחתומים על הטריטוריה עליהם הם חולשים, וגם חלק ממפקדי האוגדות האחראים עליהם, אלו חפים מתהליך אוסלו, מתנהלים תחת דיסק בריא תוצר האימונים והתו"ל של צה"ל שהושפע מאוד מתוצאת מלחמת לבנון השנייה ומכמה וכמה שיאים של התנגשויות אלימות בין אוכלוסייה מאורגנת ומוסתת הן בשטחי יו"ש והן בגבול סוריה. צה"ל גם השכיל לנווט לתפקידי מפתח בעיקר מפקדי החטיבות האזוריות מפקדים מעולים אחד באחד. מלח הארץ, חיילים ברמ"ח איברם, בעלי חשיבה צבאית יוצרת ומותת שליטה מדהימה, ראש צבאי מבריק ומבצעיות גבוהה, הפיקוד בצה"ל כיום הוא בהחלט מן הטובים שיש. (בכללי)

וכעת אכנס יותר לעובי הקורה. צה"ל החל במהלך השנה האחרונה ובהאצה בעיקר במספר החודשים האחרונים, לחזור שוב למגמת שליטה ריבונית ומבצעית ברחבי יו"ש (יש מרחבים בהם יותר ויש בהם פחות, אך בכולם קיימת עלייה) מגמה זו הנשמעת לכאורה בלתי מובנת, ניכרת בשטח בכמה פרמטרים, ראשית ברמת הפעילות ברחבי יו"ש בכל חטיבה על פי מדיניותה, כיום נמצא צה"ל יותר ויותר עמוק בשטח הפלסטיני, למשך יותר זמן, והרבה יותר פעמים. הפעילות היזומה גדלה עשרת מונים לזו שלפני תקופה זו. לא עוד רק מעצרים או פעילות טקטית, אלה סיורים שיגרתים, פעילויות צבאיות שונות, ואף הכנסת גורמים אזרחיים לפעילות משותפת בנושאים שונים, למשל ניטור בארות וקידוחי מים יחד עם פקחי רשות המים, או ניתוקי צנרת של גניבות מים (בעיקר בגזרת הר חברון) וכן עוד רשויות שונות אחרות הזוכות סוף סוף לאחר שנים רבות לליווי צבאי בפעילותם ברחבי יו"ש.

צה"ל החל לבצע סיורים מוגברים בכפרי יו"ש הנמצאים בשטחי-B ולהרגיל את התושבים בהם לנוכחות צבאית, מתבצעת פעילות למיפוי בתים ורישום המשפחות המתגוררות בהם, פעילות פתע לסיכול טרור. סיורי שטח עם גורמים ביטחוניים שונים להכרת הגזרה, מיפוי תשתיות ועוד. אזורים רבים בהם מזמן שכחו כיצד נראה חייל ישראלי זוכים במספר החודשים האחרונים לסיורים חוזרים ונשנים. אך החשוב לצין כי צה"ל לא נרתע גם כאשר הוא נתקל בהפרות סדר באותם כפרים ומזרים כוחות לטפל בהם, או (לצערי..) מתעלם מהם וממשיך בשלו, אך לפחות לא נסוג או נרתע מלקיים את הסיור וחוזר שוב ושוב לאותו הכפר, כך יורדת רמת החיכוך במהלך הזמן לאחר שמתרגלים לנוכחות הצבאית. התמונות בהם מתפארים הערבים בידויי האבנים ללא תגובת צה"ל, הינם של פעילויות שונות בהם מתודרך הכוח להתרכז במשימתו (מעצר כזה או אחר, חיפוש על פי מידע, או פעילות נקודתית אחרת) ולא להתעכב על אותם מפרי סדר המנסים לפגוע בג'יפים שגם כך ממוגנים. אך רבים הסרטונים המראים גם טיפול צבאי בהפרות סדר בתוך הכפרים.

אך השינוי הגדול הוא גם באשר לפעילות בשטחי – A לכאורה שטחים באחריות מלאה ערבית, גם לשטחים אלו בעיקר אלו שאינם מאוכלסים או לכפרים קטנים מקפיד צה"ל להיכנס לפעילות יזומה, ולעיתים אף מרשה לעצמו להודיע למשטרה הפלסטינית כי על השוטרים באותו האזור להיכנס לתחנתם ולא להסתובב חמושים מחוץ לתחנה. יותר ויותר פעילויות יזומות הכוללות מעבר למעצרים או פעילות מסכלת כפי שבוצעה מאז חומת מגן, אלא פעילות אף מוגברת יותר של סיורי שטח, חסימות ובדיקות חשודים ורכבים. מיפוי ופעילויות קלסיות אחרות המתבצעות בתוך שטחי- A כיום כדבר שבשגרה. גם רמת הדרג המאשר פעילות זו ירד מרמת מפקד האוגדה לרמת המח"ט תוך ידוע הרמה מעליו.

גם בשטחי – A גם בהם מכניס צה"ל גורמים שלטוניים נוספים כגון רשות המים, את המכס, את משטרת ישראל (בעיקר בנושא גניבות רכבים ורכוש ועוד) ועוד גורמים נוספים המקבלים ליווי צבאי מלא דבר שאך לפני למעלה משנה היה נדיר ביותר. בחלק מן החטיבות ובנושא זה כדאי לצין לחיוב את חטיבת חברון בדרום בפיקוד אל"מ אבי בלוט, ואת חטיבת שומרון בצפון בפיקוד אל"מ יואב ירום, ובתווך חטיבת בנימין, בהם השינוי הוא חד ואף חלחל לכל שכבות הפיקוד עד לרמת החייל הבודד, חטיבות בהם אפילו פעילות אזרחית נטו כמו טיולים אזרחיים מאורגנים נעשים כדבר שבשגרה ובאזורים בהם לא נראו מטיילים מזה שנים.

למעשה השינוי בחטיבות אלו הוא כל כך חד וחריף, עד כי אפילו הגורמים השלטוניים של הרש"פ משתפים פעולה עם הצבא בנושא זה מתוך הבנה כי התנגדותם הפעם לא תביא להתקפלות החטיבה אלא דווקא לכך שלהם יהיה יותר מה להפסיד (למרות הדיבורים על אינתיפאדה, ברש"פ חוששים יותר מהחמא"ס..). וכך פעילויות רבות ומגוונות בנושא תשתיות ועוד גם כאלו המסייעים לערבים עצמם, וגם בעלי אינטרס ישראלי, אלו נעשים כיום כדבר שבשגרה.

למעשה למרות שבפועל נשמרת רוח המפקד אלוף הפיקוד ניצן אלון שלא לפגוע במשילות של גורמי הרש"פ ומוסדותיה, הרי שנושא הטריטוריה לא נכלל מידית כפגיעה במשילות, אלא משתדלים כאשר אין מניעה מבצעית לעדכן את גורמי הביטחון ברש"פ על ביצוע פעילות בשטח. וכן רוח המפקד בדבר ההקפדה לנסות ראשית לטפל באיומים שונים ואף בהפס"ד (למעט כמובן במקרים בהם יש מניעה מודיעינית או מבצעית) באמצעות כוחות הביטחון והמשטרה הפלסטינית.

דוגמא לפעילות כזו היא התגברות קצב האישורים לכניסה מאורגנת לקבר יוסף בשכם אך גם (רוח המפקד...) מעורבות השוטרים הפלסטינים בטיפול בצירים הסובבים והמגיעים אל הקבר מתוך שכם, וגם התחייבותם (שתחזיק מעמד כמובן עד הסבב הבא) לשמור על הקבר מנזקים ופגיעה בשיפוץ שנעשה במקום. וכך בעוד מקומות ברחבי יו"ש בעיקר בחטיבת שומרון וחטיבת יהודה מתקבלים אישורים לכניסה לאתרים שונים שעד כה נמנעו מלהיכנס אליהם.

ואם נסכם את כל האמור, ניכר כי רוח המפקדים בצה"ל הינו ליותר פריסה, יותר שליטה, ויותר פעילות ברחבי יו"ש כחלק מתפיסה כוללת של הביטחון בגזרה, חף מאותם ההגבלות שהשיתה על עצמה המערכת ושנטמעו בה במהלך תהליך אוסלו.

אך אני מדגיש כי מדובר בתהליך, והמצב עדין רחוק משלמות, ויעידו על כך יותר מכל הכישלון של הצבא בטיפול בתופעת יידויי האבנים למרות הפריסה הרחבה שלו בצירים והפעילות המיוחדת שהוא משקיע בדבר, כך גם באותם תמונות מבישות של ניסיונות להרוג את חיילינו הסופגים מטר סלעים ואבנים לעיתים ממרחק אפס אל הרכבים מבלי להגיב בשל החשש וההגבלות הקיימות עדין ושוררות באשר להוראות הפתיחה באש. אלו מעידים כי עדין כברת דרך ארוכה לפנינו, כברת דרך בה מדובר בשינוי תודעה משום ששינוי התו"ל יכול להיעשות במידי.

כך כמובן בנושאים רבים ומגוונים נוספים שעדין טביעת ידו של תהליך אוסלו מלווה אותם ונקווה שתהליך זה עליו הצבעתי ימשיך ואף יגבר עד לריפוי לפחות באחוזים הגבוהים מהנזק שגרם וירוס אוסלו.

גם בשב"כ דור הרכזים הצעיר מתנהל כיום מעט שונה מזה הבוגר שאומנם עבד מעולה אך דיסק אוסלו התנגן לו אי שם בירכתי מוחם. רכזים שאינם עושים עוד חשבון לריבונות ביטחונית ערבית, המבצעים יותר ויותר הכרת שטח פיזית בלב האזורים ודורשים וחותרים לעוד כניסה ועוד כניסה ללב השטח. שאומנם עדין נעזרים בשיתוף פעולה כזה או אחר עם גורמים במנגנון הביטחון של הרש"פ, אך מגבירים ומגדילים אופציות נוספות ואינם מתחשבים כל כך אף במצבים בהם תתכן איום כזה או אחר על שליטה או פעילות מסכלת פלסטינית. ולא נרחיב בנושא זה, אך גם השב"כ עובר תהליך הבראה בשנה האחרונה. בעיקר בדרג השטח והישיר מעליו.

גם המשטרה עוברת שינוי בדרג השטח. זה ניכר יותר בירושלים שם נראה כי פעילות המשטרה במזרח העיר הפכה לשגרה רועשת ובולטת אפילו יותר ממערבה, תחנת משטרה הוקמה בהר הזיתים ושכונת א-טור שעד לפני שנה הייתה מוקד יום יומי ליידויי אבנים כבשגרה על כל רכב יהודי שהגיע להר הזיתים, כיום מדובר על ירידה של מאות אחוזים, נכון שזו לא נעלמה אך הירידה מורגשת היטב ויספרו לכם על כך תושבי השכונות היהודיות במזרח העיר.
כך גם פעילות שוטפת בשכונת שעפט ובית חנינה. כך הפכו שכונות ג'בל מוכבר וצור באחר לשכונות בהם כמעט ולא נשמע על תופעות שהיו קיימות בהם עד לא מזמן.
ואפילו בסילוואן שם בעבר הלא רחוק היו החיים של יהודי השכונה ושל המשטרה וחברת האבטחה נתונים לסיכון יום יומי, הרי שכיום גם שם מתנהלים סיורי משטרה יום יומיים כדבר שבשגרה, וכוחות מג"ב מוצבים פיזית בתוכה ולא עוזבים את השכונה 24 שעות ביממה, וקיימת ירידה משמעותית ברמת האירועים וחריפותם, למרות שהדרך עדין ארוכה.
השכונה הבעייתית עיסוויה אומנם לא נרגעה כשאר שכנותיה, אך מסתבר שהמשטרה לא היססה להפעיל כוח רב בכפר ולהיכנס בתושביה חודש ימים יום יום. ואין היא חוששת להיכנס לרחובותיה.
כמו כן מכניסה המשטרה פקחי עירייה שונים לשכונות בליווי שוטרים לפעילות שוטפת, דוחות איכות סביבה, ביקורת ופיקוח על הבניה. ואפילו צוותים קבועים של פקחי חנייה מסתובבים ומחלקים מאות דוחות בחודש ברחובות מזרח העיר דבר שעד לפני כשנה ומעט יותר היה בגדר חלום. כך גם פעילות שגרתית ובמלוא הקצב של הפיקוח העירוני הן בתוך חומות העיר העתיקה והן מחוץ לה האוכפים נמרצות את תופעת הסורחים הבלתי חוקיים באזור.
נתון נוסף לציון הוא כמות הריסות הבתים הבלתי חוקיים במזרח העיר אותם אבטחה המשטרה ובהם בעיקר בחודשים האחרונים גם מבנים גדולים ומאוכלסים. למרות שחייבים לציין כי עד כה היה זה משרד רוה"מ שמנע את ביצוע ההריסות, ולא המשטרה.

אפילו בהר הבית שם צריך לגנות את המשטרה על רעות וחולות רבות ובדרך בה היא נוהגת, חייבים עדין להבחין בכמה ניצני שינוי ובהם גילוי נחרצות רבה יותר כלפי מי שמנסה להפריע לביקורי היהודים בהר, ולצין כי בחודשים האחרונים שלא כמו באלו שקדמו להם, נמנעה המשטרה בדרך כלל מלסגור את ההר למבקרים בכל עת שהתחוללה מהומה (דבר שבעבר היה כמעשה שגרה) ונהגה כך רק פעמים ספורות. ואך פעלה לעצור או להוציא צווי הרחקה גם למוסלמים ואף מוסלמיות נשים להם הוצא צוו הרחקה לפני כמה שבועות, ולהרחיקם מתחום הר הבית.

גם בצפון ובמשולש ובערים המעורבות הגבירה המשטרה את נוכחותה ופעילותה, נחנכו תחנות משטרה חדשות בלב הכפרים ויש הכרזה על עוד שבדרך. כוח משימה הוקם לטיפול בנושאי הנשק הבלתי חוקי ונראה כי היו מעצרים רבים, בלוד הקימה המשטרה כוח משימה שהצליח להוריד את רמת האלימות הערבית בעיר. כך גם בטייבה שם פעלה המשטרה באופן יפה נגד כנופיות הפשע הערביות. גם בדרום הקימה המשטרה יחידות משטרה בתוך שכונות הבדואים ודווקא שם מתנהלת פעילות נמרצת ורצופה של מניעת המשך השתלטות על קרקעות מדינה (מעט ומאוחר מדי) ונראה בכלל כי המשטרה בעת האחרונה מהססת פחות להיכנס לעימותים במגזר הערבי. ומקימת רמת חיכוך גבוה יותר עם חוליי המגזר.

אך אני שבו ומכפיל ומדגיש כי מדובר רק על קצה שינוי ועוד רבה הדרך, ובתקווה כי השינוי והמגמה תגבר ותמשיך בדרך הנכונה, משום שעדין רב הצורך בתיקון.
הן ברמת הביטחון האישי של יהודי במזרח ירושלים בדרכו לכותל וחזרתו ובסמטאות העיר העתיקה, ובהר הזיתים, ובעיקר בשכונות והבתים היהודים במזרח העיר, כמו גם בעיקר בשכונת שמעון הצדיק ובשכונת כותל המזרח ובתי בית חנינה היהודית.
ראוי גם לצין את הכישלון המוחלט בנושא הבניה הבלתי חוקית (למרות שאין מדובר לכאורה בנושא בו המשטרה היא שמונעת) וכן את הנושא העיקרי הדורש שוב את שינוי הוראות הפתיחה באש, והוא תופעת יידויי האבנים שלמרות שניכר כי המשטרה משקיעה מאמצים רבים, עדין תופעה זו הפכה לשגרה מטרידה ומסוכנת.
ועוד שני נושאים נוספים רעש המואזין ממסגדי העיר, מטרד הפוגע בשכונות רבות בירושלים מדרומה ועד צפונה. כך גם תופעת הזיקוקים והרעש מחתונות בכפרים ובשכונות הערביות המחרידות את תושבי השכונות בירושלים.
כך גם את נושא מלחמת כנופיות הפשע הערביות המשתוללות ללא פחד בערים הערביות, בלוד רמלה טייבה קלנסוואה ועוד, ובעיקר את תופעת כמויות הנשק הבלתי חוקי.
כך גם את השתוללות הנהגים הבדואים בנגב, את תופעת גביית דמי חסות, את תופעת הגניבות הרבות ועוד.
כך שבהחלט רב הדורש תיקון ושיפור, ובתקווה כי השינוי שראשיתו מורגש, ימשיך ויתגבר הלאה ב"ה.

השאלה הגדולה היא האם קצב השינוי יעקוף את הזחילה של הדרג המדיני בהמשך התהליך הארור, תהליך אוסלו שהמשיך להצהרות על "שני מדינות לשני עמים" ועוד שטויות ממין זה. כדאי להדגיש כי דווקא בעולם מזהים מגמות בשטח ומנסים למהר מתוך טענה כי בעוד שנה עד שנתיים רעיון שני המדינות לא יהיה עוד ישים. אך הדרג המדיני עדין לא עושה את הסימנים הנכונים והמעודדים היכולים אולי לרמוז על תהליך הבראה. ונקווה רק כי גם שם יחלו שינויים שיסונכרנו עם אלו שעליהם הצבעתי המתחוללים בשטח.