א. כל (פקיד) בעל תפקיד בבנק ישראל ובמשרד האוצר תומך בקיצוצים. זה מהטעם הפשוט שלנגד עיניהם עומד ההיבט הכלכלי בלבד של המשוואה, ולא ההיבט החברתי וכיו"ב.
זה נכון לגמרי מבחינתם, וזה בדיוק תפקידם. בשביל ההיבטים האחרים יש את בעלי התפקידים האחרים, כמו השר וכדו'. בכל אופן, כאשר מדובר בשר שמבין קצת בניהול מערכת כזאת.

ההרפתקאות הפוליטיות על חשבון הציבור - הציבור מטומטם - הציבור ישלם.

הגרעון בתקציב הוא כ-12 מיליארד דולר
בהפסדי השער של הדולרים שהנגיד רכש, אפשר היה לממן חצי מהגרעון
בנק ישראל מחזיק עתודות מטח של קרוב ל-80 מיליארד דולר

אני לא מצפה מהנגיד שיכסה כמובן את החוב, אך אני מצפה ממנו לאחריות לאומית

ההשוואה של הכלכלה האיתנה יחסית של ישראל ליוון וספרד מעוררת פניקה שלא לצורך. פניקה כזו יכולה אך ורק להחמיר את המצב

החוב החיצוני של מדינת ישראל קטן בהרבה מיתרות המטח של בנק ישראל. קטן בהרבה

אם נחשוב על התקבולים הצפויים מהגז, הרי שלטווח הבינוני והארוך הכלכלה כאו יציבה

אלא מה, מטרת הנגיד היא מדיניות מוניטרית. הוא אינו רואה תמיד את הצורך הציבורי

לדוגמה.

כדי להגן על הבנקים, הנגיד אסר לקחת משכנתאות שהרכב הפריים בהן עולה על 30%. זהו עוול לציבור הלווים. המטרה שלו היא להגן על הבנקים שמכסים את עצמם בדרך כלל באגחים ממשלתיים צמודים. אבל, כאשר לווה לוקח משכנתא והמדד עולה, עולה עמו כל הקרן ובתוספת הריבית. בדרך כלל, הריבית נגזרת ממילא מפעילות השוק - מתי לאנשים קשה להחזיר הלוואות? בעת מיתון ובעת מיתון הריביות ממילא נמוכות להפליא, מה שקשה לומר על המדד. שימו לב שהנגיד תמיד מתאים את הריבית לקצב האינפלציה.

לכן, המטרה של הנגיד (וזו מטרה לגיטימית כי זה המנדט שלו) היא להגן על הבנקים ועל המדיניות המוניטרית.

ולגבי התשבוחות שהנגיד מקבל

לדעתי הנגיד עשה דברים טובים אך גם טעויות גדולות (למשל - ההימור על הדולר שנכון לעכשיו היה הימור - הנגיד ניסה לבלום את ירידת הדולר ונכון להיום לא הצליח. גם אם הדולר יעלה, המטרה הרי אינה ספקולטיבית)

הבעייה הגדולה שלנו היא שר אוצר שאין לו מושג ירוק בכלכלה (על פי עדותו שלו). לכן, כל בעל עניין יכול להאכיל אותו מה שירצה. לו היה לו מושג היה מבין שהתמונה השחורה שצבעו בה את המשק רחוקה מאוד מהמציאות. אמנם המצב לא אידאלי, אבל רחוק מאוד מהצורך לשחוט את הציבור.

לדעתי, ייטיב הנגיד להקפיד על הרגולציה בבנקים גם לטובת האזרח, לא רק לטובת הבנקים. למשל

קביעת מרווח מירבי בין ריביות זכות לחובה

הקפדה על קיום מינימלי של בטוחות בעת הלוואות לקונצרנים גדולים (מה שקרוי - מגבלת לווה בודד) ותאגידים גדולים בכלל. לדוגמה, לו היו מחתימים את דנקנר על ערבות אישית, לא היינו עדים לפארסה של בנק לאומי וכנ"ל לגבי תשובה והאחרים.

ועוד, ועוד , ועוד