מה היה סוד ההצלחה של קנדה כשניהלה כלכלה משגשגת עם גרעון אפסי במשך ארבעה עשורים?
לפניכם אחד מסיפורי ההצלחה הכלכליים הגדולים של מדינה במאה שנים האחרונות בעולם ש"משום מה" לא מסוקר בתקשורת. מאחורי סיפור ההצלחה הזה עומדת התשובה מדוע כל כלכלות העולם נמצאות היום במשבר ובגרעון ומה הדרך הכל כך פשוטה שלהן לצאת ממנו. לידיעתו של השר לפיד .
היום מדינה על מנת לגייס כספים למימון פעילותה חייבת בנוסף למיסים ללוות מגורמים פרטיים ,מה שמצריך ממנה מאוחר יותר לשלם נתח גדול מתקציבה להחזר הריבית על אותן הלוואות. כולנו בימים אלה חשים על בשרינו את עול הריבית על החוב. רבים לא יודעים אבל קנדה מ1938 עד 1974 מימנה את פעילותה דווקא על ידי כסף שהוזרם אליה מהבנק המרכזי שלה (שהולאם ב1938) בריבית אפסית. הלכה למעשה המדינה היא זו שיצרה את כספה למימון הפעולות שלה.
את ההשפעה של מימון פעולות הממשלה על ידי כסף שהיא מייצרת, ניתן לראות היטב בגרף למטה המתאר את החוב הלאומי בקנדה בין 1940 ל1974. למרות ההוצאות הכבדות שהיו לקנדים מ1940 למימון השתתפותה במלחמת העולם השניה , ניתן לראות שהחוב הקנדי נשאר יציב ברמה נמוכה. אבל זה לא הסוף, בנוסף קנדה הצליחה במהלך 34 השנים האלה להקים מערך סוציאלי מכובד, מערכת חינוך מפוארת , מערכות תחבורה הכוללת את סלילת הכבישים הארוכים ביותר בעולם נכון לאותה תקופה, רכבות תחתיות , שדות תעופה, ליישם ביטוח בריאות ממלכתי ואפילו העניקה רשת בטחון פנסיונית לכל תושביה הותיקים. הכל ללא הגדלת החוב. נשמע כמו משהו דימיוני בימינו.
הכל השתנה ב1973. פתאם צצו גופים חיצוניים בעולם שלא אהבו את השליטה של המדינה בכסף ,בינהם קרן המטבע הבינלאומית (איך לא?). הם החלו בלחץ כבד על הממשלה דרך התקשורת במטרה לאסור עליה ליצר את כספה בטענה שהמדינה לא מספיק אחראית לעשות זאת. ב1974 כבר יושמה רפורמה מוניטרית בקנדה בה נקבע בחוק כי הדרך היחידה שהממשלה הקנדית תוכל להשיג את כספה הוא רק דרך הלוואות שתקח מול בנקים וגופים פרטיים. מיותר לציין שהלוואות אלה הפעם גם נשאו ריבית מהן נהנו אותם הגופים המלווים.התוצאה של המהלך נראתה מיד: החוב שהיה יציב לאורך כמעט 40 שנה זינק לפתע במאות אחוזים תוך זמן קצר (ראו גרף למטה) ! מדובר בחוב שעד היום ממשיך לתפוח במהירות וכבר חצה את הטריליון דולר.
כדי לממן את הריבית על החוב הגדל היתה צריכה קנדה להגדיל גם את כמות המיסים שהיא גובה מאזרחיה (מוכר לכם מאיזשהוא מקום אחר?) . בין 1981 ל1995 גביית המיסים של הממשלה הקנדית כבר צמחה בחדות ל619.2 מיליארד דולר מתוכם 428.2 מיליארד דולר שהלכו לתשלום הריבית לאותם גופים פרטיים שלוותה מהם. מדובר כאמור בריבית שעד 1974 לא היתה קימת. כיום רק הריבית שמשלמת ממשלת קנדה על חובה כבר גבוה יותר מכל החוב הלאומי שהיה לה בתקופה שבה ייצרה את הכסף בעצמה. נתונים דומים ניתן למצא בעוד מדינות שעובדות באותה שיטה: בישראל למשל היום כל המס במקור שגובה מכם הממשלה נועד לצורך תשלום על הריבית של החוב הלאומי .
ומה לגבי שיעור האינפלציה ששרר בקנדה באותה תקופה? הרי תמיד אומרים לנו שאם המדינה לא תלווה את כספה מגופים פרטיים ותייצר אותו לבד הרי תתפתח אינפלציה נוראית. מסתבר שרמות האינפלציה לא היו שונות בהרבה בין התקופה שבה הממשלה הקנדית ייצרה את כספה לבין התקופה שבה לוותה אותו בריבית מהסקטור הפרטי. בתקופות ארוכות האינפלציה אף היתה נמוכה יותר כאשר הממשלה ייצרה את כספה לבד. לפניכם טבלת רמות האינפלציה בקנדה מ1912 עד 1988 (התקופה בה המדינה יצרה את כספה דרך הבנק המרכזי מסומן במלבן שחור). תקופות האינפלציה שרואים בסוף שנות ה40 ותחילת ה50 ובסוף שנות ה60 מקורן מחוץ לקנדה בעליות מחירים חדות בסחורות בעולם. אינפלציה זהה נרשמה אגב במקביל לאותה תקופה גם בארה"ב שפעלה על פי "השיטה המקובלת".
מי שחשף את הסיפור הזה הוא וויל אברם, היסטוריון קנדי שפעל למען רפורמה מוניטרית בקנדה. הוא נפטר ב2012 והנה ראיון שנערך איתו זמן קצר בלבד לפני מותו:
2. יש לזכור שקנדה עשירה במחצבים. עתודות הנפט שלה למשל ענקיות (רק לסעודיה יש יותר). בתגובה להודעה מספר 0
פרט לכך קנדה נסמכת על ארה"ב כדי שתגן עליה. אין לה כמעט הוצאות בטחון. מספר השוטרים בעיר ניו יורק, גדול מכל צבא קנדה! (אינני יודע מספרים מוחלטים, שמעתי זאת פעם).
1. העלייה בחוב יכולה לנבוע גם מגורמים נוספים, כמו למשל שעברו בשנות ה-70 מכסף מגובה בזהב, לכסף "פיאט" (הדפסת כספים) , מה שאיפשר להגדיל את הדפסת הכספים והחוב. 2. גם אם עברו להלוואה מבנקים פרטיים, יכלו לאזן את התקציב, להוציא פחות, ולא ליצור גרעונות שנתיים, לכן מה זה קשור להגדלת החוב?
לפני שממהרים להספיד את הקפיטליזם ולשבח את המודל הסוציאל-דמוקרטי, כדאי לבדוק אם העושר במדינות הנורדיות נובע מכך שהסוציאליזם עובד – או אולי דווקא משום שהנורדים עובדים?
בכל פעם ששוק המניות רושם ירידות חדות, ממהרים כלי התקשורת להספיד את הקפיטליזם ולהרבות בשבחי "הסוציאליזם" במתכונתו הסוציאל-דמוקרטית הסקנדינבית. אלא שבחינה מדויקת יותר של המודל הכלכלי הסקנדינבי תגלה כי נקשרו בו מיתוסים רבים, שלעתים קרובות אינם עומדים במבחן המציאות. הכלכלות הסקנדינביות הן "סוציאליסטיות" במובנים מסוימים, אך קפיטליסטיות מאוד במובנים אחרים – יש בהן אמנם מסים גבוהים מאוד והמדינה מספקת בהן שירותי רווחה נרחבים, אך יש בהן התערבות נמוכה מאוד של המדינה בשוק, רגולציה נמוכה ושליטה מועטה של המדינה בתעשייה, כמו גם היעדר כמעט מוחלט של הגנה על תוצרת מקומית מפני יבוא. מדינות סקנדינביה, ובמיוחד שבדיה, מצליחות להחזיק בשיעורי מס גבוהים ובהוצאות ממשלתיות נרחבות, ובאותה עת להגיע לתוצר גבוה מאוד ולרמת חיים מהגבוהות בעולם. אך השאלה היא אם אכן הסוציאליזם הוא הסיבה לכך. שיעור העוני במדינות סקנדינביה הוא אכן נמוך באופן יחסי, אם כי יש גם מדינות אחרות כאלה, דוגמת שווייץ האולטרה-קפיטליסטית שמחזיקה בשיעורי עוני נמוכים עוד יותר. ושוב, השאלה הנשאלת היא אם שיעורי העוני בסקנדינביה נמוכים בגלל הסוציאליזם, או פשוט משום שהסקנדינבים עובדים קשה? ראשית כמה מלים על המונח "עוני" ועל כלי המדידה הבעייתיים שלו. לעתים נמדדים כעניים אנשים בעלי אמצעים, שברגע המדידה הכנסותיהם נמוכות (פנסיונרים וסטודנטים, למשל). סטטיסטיקת העוני מבוססת על הכנסות מדווחות, כך שמי שאינו מדווח על הכנסותיו המלאות למדינה עשוי להיחשב לעני אפילו אם אינו כזה. גם מדד ג'יני הוא בעייתי, שכן הוא מודד את ההכנסות, ולפיו אפילו אם כל אחד מאזרחי המדינה ימצא פתאום באר נפט בחצר ביתו, האי-שוויון בחברה כמעט ולא ישתנה. דנמרק ונורבגיה אינן מפרסמות שיעורי עוני רשמיים, אך ההערכות הן כי שיעור העוני בדנמרק הוא 12%, בדומה לשיעור בארצות הברית. מספר העניים בדנמרק נמצא בעלייה, שכן הוא היה 6% בשנת 1997. יש גם הערכות גבוהות יותר לשיעור העוני בארצות הברית (עד 18%), ולפי אותן הערכות, שיעור העוני בשבדיה ובנורבגיה הוא 9%. מקור פיני מעריך כי שיעור העוני במדינה בשנת 2010 היה 14%.
מהגרים בדנמרק (תצלום: Rediproof)
שיעורי העוני בסקנדינביה אם כך הם בהחלט נמוכים, אם כי כאמור בשווייץ השיעורים נמוכים עוד יותר. אבל המסקנה היא שגם מדינות הרווחה הנורדיות לא הצליחו להכחיד את העוני. השאלה המעניינת היא אם שיעורי העוני הנמוכים נובעים מהמודל הכלכלי או מהעובדה שהנורדים הם אנשים בעלי משמעת גבוהה שעובדים קשה. שבדיה, לדוגמה, למרות העובדה שיש בה סיוע מרשים למובטלים ולמי שאינו נמצא במעגל העבודה, מחזיקה בשיעור השתתפות בעבודה מהגבוהים ביבשת אירופה. אחת הדרכים לבדוק את השאלה הזאת היא לבחון את מצבם של סקנדינבים שאינם חיים בסקנדינביה. מתברר כי סקנדינבים שחיים במדינה קפיטליסטית במיוחד כמו ארצות הברית מחזיקים בשיעורי עוני נמוכים גם כן. מחקרים שבדקו שבדים שמתגוררים בשבדיה ובארצות הברית גילו שיעורי עוני דומים בשני המקרים. ההערכה היא כי שיעור השבדים העניים בארצות הברית הוא 6.7%, כמחצית מהשיעור בחברה האמריקאית הכללית, ודומה מאוד לשיעור העוני בשבדיה עצמה. על כן נראה כי שיעור העוני הנמוך בקרב סקנדינבים נובע מהעובדה שהם עובדים, ולא משום שהסוציאליזם עובד. סיבה נוספת לשיעור העוני הנמוך הוא העובדה שיש בהן מעט מאוד מהגרים. שיעורי העוני הם גבוהים בקרב אוכלוסיות של מהגרים לאירופה. במדינות סקנדינביה, למעט בשבדיה, יש מעט מהגרים, הן באופן יחסי ובן באופן אבסולוטי. בפינלנד, לדוגמה, שיעורם של אלה שנולדו מחוץ למדינה מכלל האוכלוסייה הוא 2.7%, בדנמרק 7.4%, בנורבגיה 8.3% ובשבדיה 14.4%. במדינות מערביות אחרות השיעור גבוה יותר בדרך כלל: בבריטניה מדובר ב-9.4%, בצרפת 11.7%, בגרמניה 12.5%, בארצות הברית 14.5%, בקנדה 22.4%, בשווייץ 25.1% ובאוסטרליה 27.4%. ומכיוון שארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה הן מדינות גדולות מבחינת אוכלוסייה, המספר המוחלט של המהגרים נמדד במיליונים רבים. נתונים על שיעור העוני בקרב אוכלוסיות המהגרים לסקנדינביה מראים כי מדובר בשיעורים גבוהים יחסית. לפי אחד המחקרים, "בעוד ש-44% מהילדים העניים בשבדיה בשנת 1997 היו מהגרים בני הדור הראשון והשני, בשנת 2008 קפץ שיעור זה ל-65%. רק 5% מהילדים שנודלו בשבדיה הם עניים". שיעורי עוני גבוהים בקרב מהגרים נרשמו במקביל גם בדנמרק. הסוציאליזם הסקנדינבי אם כך רחוק מלהרשים בכל הנוגע לביעור העוני בקרב לא-סקנדינבים. המסקנה יכולה להיות אחת בלבד: שיעור העוני הנמוך בקרב סקנדינבים בארצות סקנדינביה נובע מהעובדה הפשוטה שהסקנדינבים עובדים. לא מהעובדה שהסוציאליזם עובד.
במדינות האלו, כמו בכל מדינות העולם (כולל ארה"ב) יש שיטת כלאיים שמשלבת מדינת רווחה + קפיטליזם+ התערבות מממשלתית. דווקא בשנים האחרונות שוודיה קיצצה ברווחה ובהתערבות הממשלתית.