שרה גל יצאה לבדוק את מצב החופים הנפרדים בישראל, מהדרום ועד הצפון, ושבה עם תמונת מצב מלאה • יש גילויים ויש המלצות חמות • המדריך המלא לחופים הנפרדים בישראל

שרה גל
תאריך: 12/08/2008 13:02:00

בעוד הציבור החילוני נהנה מעשרות רבות של חופים מפוארים, מאובזרים ומתוחזקים היטב, נאלץ הציבור החרדי להיאבק על כבשת הרש שלו. לאורך כל קו החוף, אילת, טבריה וים המלח יוכל חרדי למצוא לעצמו רק מעט חופים נפרדים. את דרכו למקום לא יכוונו שלטים מאירי עיניים כמו לשאר החופים, והוא ייאלץ לגשש את דרכו, משליך יהבו על חסדם של עוברים ושבים טובי לב ויודעי דבר.

ומשכבר יגיע אל רצועת החול ה'כשרה', לא תמיד תם מסע תלאותיו.

טוש לרחצה? יש חופים בהם צריך להמתין בין חצי שעה לשעה כדי לזכות למקלחת הגונה. ומי מדבר על מקום מסודר להניח בו את הבגדים. לשלוח ילדים לבד? ובכן, לא היינו ממליצים לסמוך על השגחתם של המפקחים השונים. ההכשר פה לא בד"צ, אפילו לא הרבנות. כשר בהשגחתו של דני/אורן/יורם או כל עובד עירייה שהפקידוהו על משמרת החופים.

את מסע החופים הנפרדים ערכנו מדרום לצפון. היו חופים שהיו ואינם עוד, חלקם עלו לכותרות בעקבות תוכניות לבנייתם אך נגוזו כחלום, ואחרים עדיין חיים, נושמים ובועטים. בכל אחד מהחופים ערכנו בדיקה יסודית, בבחינת "אורח לרגע רואה כל פגע". ואם כי מצבם של חלק מהם היה מצוין, הרי שבסיכום הכללי יוצאת מדינת ישראל בציון נמוך ביותר בכל הקשור לדאגה לחוף ים לציבור החרדי, שהוא כידוע לכל ציבור המשלם מסים זכאי לזכויות ככל אזרח אחר.

קשה לראות את חופי הרחצה המיועדים לציבור הכללי ולידם את העצמות הגרומות הנזרקות לחרדים. ההשוואה יכולה להזכיר חופשה בצימר נושן בעיר העתיקה בצפת, לעומת חופשה ברמדה רנסנס. לך תשווה.

התחושה הכללית שעלתה משיחות הטלפון עם העיריות השונות המופקדות על החופים, הייתה די מעיקה. בבחינת 'עשינו טובה, נתנו לכם פיסת חול מגודרת, מה עוד אתם רוצים'. לא בפירוש, אבל זה המסר שעלה מן הדברים. ברור הוא, שמספר החופים לחרדים אינו עומד בשום יחס לחלקם באוכלוסייה הכללית.

אילת. זה חצי חצי כזה

היו שנים בהן נחשבה אילת למוקצה מחמת מיאוס. הציבור החרדי הדיר את רגליו ממנה, ובעיתונות החרדית כמעט לא הוזכר שמה. בשנים האחרונות השתנה המצב, וכיום מהווה האוכלוסייה הדתית 20 אחוז מתושבי העיר. חסידי חב"ד רבים התיישבו בה ואפילו שליח רשמי יש לה, לאילת. כל הפרטים הללו הביאו באופן טבעי לדרישה להקים גם לאילתים חוף נפרד של ממש.

ומדיבורים למעשה. לפני שנה פורסמו ידיעות לפיהן נרתם ראש העירייה למשימה, וכי הוא פועל נמרצות בנושא. במהלך השנה עשתה העירייה פעולות מעשיות לאיתור שטח מתאים, אחר כך ניגשה לתכנון החוף בהתאם לתוכניות הסטטוריות ומה שנותר הוא רק להשיג הליכי רישוי רשמיים.

רצועת החוף שנבחרה ממוקמת מזרחית לחוף מפרץ השמש. רצועה באורך של כ-70 מטרים. לא גדול, אבל סביר. במקום הוצבה כבר גדר אל חלד מרותכת במעטפת של במבוק, שתהווה הפרדה בין הגברים לנשים. הגדר המפרידה משתרעת מקו החוף ועד לכ-30 מטרים בתוך המים. יותר טוב מזה לא יכול להיות, חשבו עסקניה החרדיים של אילת.

אבל משהו השתבש בדרך...

הסדק הראשון נפער כאשר הודיע ראש העיר כי בשלב א' מדובר בהכשרת החוף, כלומר הקצאת שטח עם שירותים סבירים, וכי רק בהמשך יפעל מול משרד הפנים בכדי להפוך את החוף לחוף מוכרז. כלומר, בינתיים חוף ללא אפשרות רחצה בטוחה. ובכל זאת פיסת חול.

שנה חלפה. מה קורה כיום בחוף באילת? במוקד העירוני התקשו להשיב לשאלה, הטלפון החליף ידיים ורק לאחר דקות ארוכות נזכר אי מי במה מדובר.

"חוף נפרד? – אה, כן, יש לנו. ליד מפרץ השמש".

רק כאשר התחלתי לשאול על ימים ושעות התברר גודל הבדיחה.

"תראי, זה חצי חצי כזה. לא נפרד. אבל לדתיים".

איך לדתיים אם לא נפרד?

"באים לשם הרבה דתיים".

יש שעות רחצה לנשים ושעות רחצה לגברים? מישהו דואג שתהיה הפרדה?

"לא, לא נפרד. אבל דתי".

אשקלון. מפתיע ועצבני

הגעה: כביש מספר 4, דרך הכניסה הצפונית לאשקלון, רח' מנחם בגין, רח' בר כוכבא, בכיכר פונים שמאלה (הטייסים), נוסעים עד משה דורות – פנייה ימינה. משמאל רואים את אשקלונה ואת מגרש החניה. החוף הנפרד נמצא בסמוך, ברח' יפה נוף.

ימי רחצה: גברים: ב, ד, ו - נשים: א, ג, ה

שעות פעילות: בין השעות 19:00 – 07:00

מיקום בעייתי. החוף באשקלון (צילום: שרה גל) חוף אשקלון הפתיע למדי. העיר הדרומית הזו, כמו כל אזור הדרום, מצטיירת כמקום שאינו מושקע כמו אזור המרכז. חופים רבים לה לאשקלון. החוף הנפרד ממוקם ממש בקצה השמאלי של אזור החוף, מבודד לחלוטין. כבר ממרחק בולט מיקומו, הרבה בזכות יריעות הברזנט הירוק המקיפות את השטח מסביב והמנהרה המגודרת המובילה כמעט משטח החניה (חינם) אל חולות החוף. יותר נוח מזה לא יכול להיות.

נוח, אמרנו? אז זהו, שמבחינת תנאים הכול כאן בסדר גמור, אולם מבלי להיות מומחי חוף גדולים קלטנו מיד כי מיקומו של החוף אינו מן המובחרים. העובדה שביום בו דגלים אדומים התנוססו בשאר חופי רצועת מישור החוף ואפילו דגל לבן אחד (בחוף תל-אביב) הוכרז כאן על מצב בו אסור להיכנס למים (דגל שחור!) הבהירה כי מבחינת הים מדובר במיקום לא טוב. קשה להסביר מה גורם לים להיות נוח במיקום אחד ועצבני במקום אחר, תנאי קרקע שונים, מיקומים של שוברי גלים וזרמי מים – כל אלו עשויים לחבור יחד ולהפוך את החוף מחוף רחצה לחוף מסוכן.

ניצן. חולמים חלומות

שנתיים אחרי ההתנתקות ובאתר הקרווילות שבניצן עדיין שומרים על אופטימיות ועל תקווה. וטוב שכך. בפרסומיהם הם כותבים כי ברצונם "לבנות קהילה הממשיכה את האופי המיוחד שנוצר בנווה דקלים. קהילה החיה חיי פשטות וערבות הדדית. הועלתה דרישה להקמת חוף נפרד. קיימת נכונות של המנהלת, המועצה האזורית ומשרד הפנים להיענות לבקשה זו. בעזרת ה' החוף יפתח בקיץ זה".

הדברים פורסמו בקיץ שעבר ומאז אין חדש.

היכרות עם הגורמים המופקדים על רווחת תושבי ניצן מערערת את האימון בהתגשמות התקווה.

חוף נפרד בניצן? בירורים אצל העוברים ושבים בסביבה העלו תשובה שלילית גורפת ובכל זאת הרמתי טלפון למועצה האזורית חוף אשקלון.

האם יש בניצן חוף נפרד?

"אין".

קראתי על דרישה של התושבים לחוף שכזה וגם על הבטחות שונות שניתנו להם.

"שאלת? – עניתי. אין חוף נפרד".