סיפורנו מתחיל בשנת 2008 אז איש עסקים בן 82 נכנס לחנות זכוכית על מנת לרכוש לבני זכוכית לעסק שלו. האיש הגיע למקום עם העובד שלו וביצע הזמנה אצל המזכירה. לאחר הרכישה, המזכירה ביקשה ממנו להמתין עד אשר הזמנתו תהיה מוכנה. במהלך ההמתנה שאל איש העסקים את המזכירה היכן השירותים והלך לפי הוראותיה. אולם במהלך הליכתו נתקל האיש בקיר זכוכית לא מסומן. כתוצאה מכך נחבל בצד השמאלי של פניו ונפל אל הארץ.

לטענתו של התובע שאל את העובדים לפשר קיומו של קיר הזכוכית ללא אזהרה, אולם לא נענה וביקש לדבר עם המנהל. כשהגיע המנהל, כך לטענת התובע, במקום לשאול אותו לשלומו, נהג בו בגסות וגירש אותו מהחנות ללא הסחורה שהזמין.

לטענת מנהל החברה לא היה ידוע לו כלל על מקרה שבן אדם נתקל בקיר זכוכית עד אשר הוגשה התביעה. לא קיימת הזמנה במחשבי החברה על שם התובע והוא כלל לא ביקר במקום. נוסף על כך, טען כי באם אדם נתקל בקיר זה יש לייחס לו אשם תורם היות וקל מאוד להבחין בקיר זכוכית בצבע חום שלצידיו שני אקווריומים לדגי נוי.

התובע חיזק את טיעוניו באמצעות עדות של העובד שלו, שהיה עימו ואף כתב על האירוע ביומנו. באמצעות צילומים מהמקום אשר מעידים על הקושי שבהבחנה בקיר הזכוכית וכן במסמכים רפואיים המעידים כי נחבל בראשו בצד שמאל כפי שטען. תאריכי המסמכים תאמו את מועד האירוע ועזרו לאמת את גרסתו. התובע אף ביקש לזמן א מזכירת הנתבע שהיה אף היא עדה לאירוע, אולם הנתבע טען כי אינה עובדת אצלו עוד והוא לא יודע היכן היא מועסקת כיום. נוסף על כך טען כי החבלה גרמה לו לסבל רב, הוא סובל מנדודי שינה ומשתמש קבוע במשככי כאבים.



השופטת פסקה: 20,000 ₪ פיצויים

השופטת פסקה כי לאחר עיון בראיות הצדדים ובטענותיהם, מצאה שיש לקבל את גרסתו של התובע הן באשר לעצם התרחשותה של התאונה והן באשר לנסיבותיה.

עוד כתבה השופטת כי מצאה את עדויות התובע והעד מטעמו אמינים וסברה שאירוע כזה אכן קרה. בנוסף כל כך כתבה השופטת כי התצלומים שהגיש התובע לבית המשפט מראים בבירור שאין שלט אזהרה לפני קיר הזכוכית וכן קשה מאוד להבחין בו.

השופטת אף פסקה כי אין לייחס לתובע אשם תורם היות וזה היה ביקורו הראשון של התובע במשרדי הנתבעת. כפי שהעיד, הוא לא ידע היכן חדרי השירותים והמזכירה היא שהפנתה אותו למקום. כאמור, לא היה כל סימון על גבי הקיר שבו נתקל התובע, ושהגוון הקל של הזכוכית לא הפך את קיר הזכוכית לבולט.

לאור כל זאת, הורתה השופטת לחברה הנתבעת לפצות את האיש בסכום של 20,000 ₪ ובנוסף שכר טרחה לעורך דינו.